פרשת הקלטת הלוהטת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרשת הקלטת הלוהטת הוא הכינוי שניתן לפרשה בה טען בנימין נתניהו, במהלך מסע בחירות לראשות הליכוד, שבו התמודד נתניהו מול דוד לוי, בני בגין ומשה קצב, כי גורמים בליכוד מנסים לסחוט אותו באיומים.
ב־14 בינואר 1993 הכריז נתניהו בהופעה דרמטית בטלוויזיה, בשעת צפיית שיא במהדורת מבט כי קיבל איומים מ"אחד הבכירים בליכוד, המוקף חבורת פושעים", לפיהם אם לא יסיר את מועמדותו יחשפו אלו קלטת שבה צולם נתניהו כשהוא מקיים יחסים עם אישה שאינה אשתו. הוא התוודה כי אכן "היה לי קשר קצר עם אשה, שהסתיים", וכי עניין זה הוא עניינו ועניינה של אשתו שרה, שאת סליחתה הוא מבקש. כמו כן אמר כי "אנחנו יודעים מי עומד מאחורי הנסיון הזה... מי שנקט בשיטות של ריגול, ציתות ופריצה, אינו ראוי להיות בהנהגה ומקומו בבית הסוהר". כשלושה ימים לאחר מכן הגיש נתניהו תלונה במשטרה.
נתניהו לא ציין מי ה"בכיר" שעל אודותיו דיבר, אך הכול סברו כי מדובר דוד לוי, שהכחיש כל קשר למעשה. חקירת המשטרה לא העלתה דבר, ולא נמצאו כל ממצאים לפיהם אכן נסחט נתניהו, או כי קלטת כזו הייתה קיימת במציאות.
היה זה שפל במערכת היחסים הפנימיים בין מנהיגי הליכוד, מהחמורים אליהם הדרדרה מערכת יחסים אישית. לוי דרש התנצלות אולם נתניהו סירב להתנצל. מבקרי נתניהו ראו בהופעתו החפוזה בטלוויזיה בטרם ראה מישהו את הקלטת, שהתברר בדיעבד כי כלל אינה קיימת, ביטוי לחוסר יכולת לעמוד במצבי לחץ.
למרות הפרשה גורמים בחסידות חב"ד יצאו בקמפיין תמיכה בנתניהו ימים ספורים לפני הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה, תוך שימוש בסיסמה "נתניהו טוב ליהודים", ונתניהו ניצח בבחירות הישירות לראשות הממשלה ברוב דחוק.
