פקאן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| פקאן | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו פסיגיים |
| סדרה: | אלתאים |
| משפחה: | פיגמיים |
| סוג: | Carya |
| מין: | פקאן |
| שם מדעי | |
 Carya illinoinensis |
|
הפקאן הוא מין בסוג hickory שמקורו בדרום מזרח אמריקה הצפונית, מדרום איווה ואינדיאנה דרומה לטקסס ומיסיסיפי. עץ הפקאן נשיר וגדל לגובה של 25 עד 40 מטרים. העלים הם בגדלים משתנים, באורכים של 10 עד 20 סנטימטרים. הפרחים מואבקים בעזרת רוח, ואינם מתאימים זה לזה לצורך האבקה, לכן שני עצים או יותר נחוצים כדי להאביק זה את זה.
פרי הפקאן הוא כמעין ביצה מוארכת, אורכו 2.6 עד 6 סנטימטרים, ורוחבו 1.5 עד 3 סנטימטרים. צבעו חום כהה וקליפתו, 3 עד 4 מילימטרים עוביה, קשה ומחוספסת, ומתפקעת כאשר הפרי בשל.
אגוזי הפקאן אכילים ובעלי טעם עשיר ודמוי חמאה. הם יכולים להיאכל ברגע שנקטפו או לשמש לבישול, במיוחד בקינוחים מתוקים אך גם בתבשילים מתובלים. אחד התבשילים הנפוצים ביותר שהפקאן הוא חלק עיקרי בהן היא עוגת הפקאן, מאכל מסורתי בדרום ארצות הברית. הפקאן הוא מרכיב חשוב גם בממתק הפרלין, אשר בדרך כלל מקושר לניו אורלינס.
בנוסף לאגוז הפקאן, עץ הפקאן עצמו משמש להכנת רהיטים בשל חוזקו וכן כחומר בערה מצוין להכנת בשר מעושן בטכניקת עישון קר או חם.
הפקאן הוא "עץ המדינה" של טקסס. היסטורית, לעומת זאת, המדינה המובילה בייצור פקאן בארצות הברית הייתה ג'ורג'יה, ואחריה טקסס, ניו מקסיקו ואוקלהומה. מחוץ לארצות הברית, הפקאן גדל באוסטרליה, ברזיל, ישראל, מקסיקו, פרו ודרום אפריקה.
שמו המדעי של הפקאן (Carya illinoinensis) מאויית לעיתים קרובות בטעות כ- illinoensis
באנגלית, הכינוי המקובל לטיפש או למשוגע הוא nut (אגוז), אך בדרום לואיזיאנה משתמשים במילה pecan (פקאן) לאותה משמעות.
