פלופונסוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פלופונסוס, או פלופונס (ביוונית Πελοπόννησος) הוא חצי אי גדול בדרום יוון.
שטחו של הפלופונסוס הוא 21,556 קמ"ר.
פירוש השם בפי היוונים הוא Pelopos nesos, כלומר האי של פלופס, גיבור מיתולוגי יווני, שצאצאיו היו מלכי מיקנאי או ארגוס.
חצי האי הפך לאי אמיתי כאשר הסתיימה חפירת תעלת האיסתמוס הקורינתית בשנת 1893. בשנת 2004 חובר האי שוב ליבשה על ידי בניית גשר ריו-אנטיריו.
בימי הביניים נקרא הפלופונסוס מוראה.
העיר פטרס היא בירת הפלופונסוס, והעיר הגדולה והחשובה ביותר בו.
הפלופונסוס הוא מחוז ביוון, המכיל חמישה מחוזות משנה (נומוס):
שני מחוזות משנה נוספים, אכיאיה ואליס, נמצאים גאוגראפית על הפלופונסוס, אך שייכים למחוז מערב יוון מבחינה מנהלתית.
[עריכה] גאוגרפיה
חצי האי מופרד מהיבשה על ידי מפרץ קורינתוס, מפרץ פטרס והמפרץ הסרוני. על אף חופיו הארוכים אין בו מישורי-חוף פרט לדלתות של הנהרות, חלק מהחוף הצפוני מערבי, ומפרץ נופליון. צפונו ומערבו תפוסים על ידי גוש הרים, שגובהם הממוצע מעל אלף מטר ופסגתם היא הר טאייטוס (2,404 מטר). ההרים מבותרים על ידי אפיקי נהרות שזורמים לכל הכיוונים, מקשים על התחבורה, ובתקופה העתיקה שימשו כיסוד לחלוקה המדינית.
במזרחו של חצי האי, ישנה חלוקה ברורה יותר על ידי רכסי הרים מקבילים, שביניהם עמקים שממשיכים למפרצי ים. הגדול ביניהם הוא עמק נהר אורוטוס הפורה. בינו לבין הים האגאי מפריד רכס ההר פרנון (1,835). מישור ארגוליס הוא שפלה שנמשכת בין מפרץ ארגוליס לתעלת קורנית, ושימש תמיד כדרך תחבורה ראשית.
מתוך הפלופונסוס יוצאים 4 חצי איים המופנים דרומה.
[עריכה] יהודים
במחצית הראשונה של המאה השלישית לפנה"ס ישנם ידיעות על קשר בין יהודה וספרטה שאותו חידש יונתן החשמונאי. מכתבו של הקונסול הרומאי מ142 לפנה"ס, שהעתקים ממנו נשלחו לספרטה וסיקיון שבפלופונסוס, מעיד על קיום יישובים יהודים במקומות אלה. הכהן הגדול חוניו השלישי נמלט לספרטה מפני אנטיוכוס אפיפנס.
במאה ראשונה לספירה היו, לפי עדותו של פילון האלכסנדרוני יהודים ברוב חלקי הפלופונסוס. פאולוס מצא יהודים ובתי כנסת בעיר קורינתוס. אספסיאנוס שלח אלפי שבוים יהודים אל נירון קיסר לעבוד באיסתמוס הקורינתי. לאורך התקופה הרומאית והביזנטים הלכה וגדלה האוכלוסייה היהודית. תחת השלטון התורכי המשיכו היהודים בשגשוגם, והיישוב גדל על ידי חלק מאנוסי ספרד שברחו לאזור. עם פלישת ונציה לפלופונסוס ב1685 ברחו היהודים בבהלה מפטרס.
היוונים שפלופונסוס, שמרדו לעתים קורבות בתורכים, היו פוגעים בקהילות היהודיות, שנחשבו בעיניהם בעלי ברית של התורכים. בפרוץ מרידת היוונים בפלופונסוס (1821) נטבחו שם 5,000 יהודים והנותרים נמלטו לקרקירה ולכלקיס. בתקופה התורכית עסקו היהודים בעיקר ברוכלות ובפחחות וחיו בדלות.
במלחמת העולם השניה היה הפלופונסוס בשליטה איטלקית ומצב היהודים היה טוב יותר מאשר אחיהם באזורי השליטה הגרמנית, משום שהאיטלקים לא הפעילו את חוקי הגזע. לאחר כניעת איטליה וכיבוש כל יוון על-ידי גרמניה הגיעה ההשמדה גם אליהם. לאחר שיחרור יוון כמעט ולא נשארו יהודים ביוון כולה (מעריכים שכ88% מהאוכלוסייה היהודית ביוון נכחדה) ובפלופונסוס בפרט.
| אטיקה · אפירוס · דרום הים האגאי · האיים היוניים · כרתים · מזרח מקדוניה ותרקיה · מערב יוון · מערב מקדוניה · מרכז יוון · מרכז מקדוניה · פלופונסוס · צפון הים האגאי · תסליה |  |
