פושע
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פושע הוא אדם המבצע מעשה המוגדר בחוק כפשע. לא כל עבירה על החוק הופכת אדם לפושע. עבירות קלות למיניהן אינן נחשבות לפשע, ומי שחונה במקום אסור, גם אם שילם בשל כך קנסות רבים, אינו נחשב לפושע. בחוק העונשין ניתנה לכך הגדרה פורמלית: פשע הוא "עבירה שנקבע לה עונש חמור ממאסר לתקופה של שלוש שנים".
ענישה היא הדרך שבה חברה או ארגון מתמודדים עם אותם האנשים או עם אנשים שהתנהגו בצורה שהוגדרה על ידי החברה או הארגון כפשע.
הענישה אמורה להרתיע את הפושע מלחזור ולבצע את הפשע פעם נוספת, ואף לשמש כדוגמה להרתעת עבריינים פוטנציאליים אחרים.
לרוב מכונה פושע אדם שעיקר פרנסתו (למשל מעסקי סמים או זנות) היא מפשיעה, וכן אדם שביצע פשע חמור במיוחד כמו רצח. מצב זה הוא הסיבה להגדרה הרשמית של פשע לעיל.
פושע מסיבה אידאולגית, כגון מתנקש במנהיג, נשפט ונענש ככל פושע אחר, אך תומכיו אינם רואים בו פושע אלא איש שנלחם למען מטרה נעלה.
[עריכה] פשע ופושע בתנ"ך ובספרות חז"ל
משמעות פשיעה בספרות התורנית שונה מהמשמעות המקובלת בשפה העברית של ימינו.
למשל בדיני נזיקין במשפט העברי, רשלנות מכונה בשם 'פשיעה'. ולכן בדיני השומרים כאשר אצל שומר חינם כתוב בתורה (שמות כב, ח) "על כל דבר פשע", הכוונה היא שהתרשל בשמירת הפקדון ומחוייב לשלם למפקיד. וכן שיכור שהזיק בשכרותו, פוסק הב"ח "...לגבי נזיקין, אין ספק שחייב, שהיה לו להזהר מתחלה שלא ישתכר כלוט ולהזיק את הרבים. שמי אנסו להשתכר כל כך עד שלא ידע מה הוא עושה? וכיון שאונס שמחמתו הוא, שהוא זה שגרם לנפשו, חייב בנזיקין. ואפילו ישן, שאי אפשר בלא שינה, אפילו כך חייב בנזיקין, כל שכן בשיכור שהוא פושע גמור".
ובהקשר למצוות שבין אדם למקום ישנו מושג המופיע בגמרא (ראש השנה דף יז, עמוד א): "פושעי ישראל בגופן", שהם - "קרקפתא דלא מנח תפילין", הכוונה היא ליהודי שלא הניח תפילין על ראשו כל חייו ואפילו פעם אחת.
ובאותו דף במסכת ראש השנה לומדים מהפסוק (מיכה ז, יח) "נושא עון ועובר על פשע", ש"כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו". כלומר, שאדם הנוהג לוותר לאחרים שחטאו נגדו, גם אלהים יוותר לו.
