פוליטיקה של ונצואלה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא חוסר נייטרליות, בעיות ניסוח, קישורים פנימיים.. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
הפוליטיקה של ונצואלה, כמו מדינות אחרות באמריקה הלטינית, אופיינה לאחר עצמאותה בחוסר יציבות פוליטית , הפיכות צבאיות ומשטרים ששירתו את האינטרסים של ההון הצפון אמריקאי והאירופאי.
ב-1958 הסתיימה תקופת הדיקטטורה של הגנרל פרז חימנז ששלט מ-1952 והוכרז על בחירות להמשך אותה שנה. אך טרם הבחירות נחתם הסכם פונטו פיחו בין נציגים של שלושת המפלגות הגדולות. הסכם זה חילק למעשה את השלטון בין המפלגות ומנע תחרות אמיתית. כיום נהוג בונצואלה לכנות את המשטרים שבין אותה תקופה לתקופת בחירתו של הוגו צ'אווס לנשיא, המשטרים הפונטו פיחסטים.
ב-1989 עקב המצב הכלכלי הקשה החלו התקוממויות עממיות בפרברי קראקס שהתפשטו תחילה לקראקס עצמה ולאחר מכן ליתר המדינה. במהלך האירועים בהם פשטו עניים על בתי עסק, חסמו כבישים ושיתקו את הבירה, הורה הנשיא קרלוס אנדרס פרס למשטרה לפתוח באש חיה על מפגינים וגרם למותם של מאות עד אלפי אנשים. התקוממויות אלו הנקראות קרקסו (מילוית: מכת קראקס) היו שלב ראשון בשינוי מאזן הפוליטיקה בונצואלה.
ב-1992 הוביל גנרל אלמוני בשם הוגו צ'אווס נסיון הפיכה צבאי שנכשל אך מיקם את צ'אווס עמוק בתודעה הציבורית. לאחר יציאתו מן הכלא הקים צ'אווס את התנועה לרפובליקה החמישית, שחרטה על דגלה את הסוציאליזם והמלחמה בשחיתות ודרשה ליצור חוקה חדשה שתשרת את האינטרסים של העם. ב-1998 נבחר צ'אווס לנשיאות, והוביל מהלך ליצירת חוקה חדשה שתגביר את הדמוקרטיה במדינה. וב1999 נבחר מחדש על פי אותה החוקה.
באופוזיציה יושבות המפלגות אקסיון דמוקרטיה וקופאי, יחד עם מפלגות נוספות פחות משמעותיות, אך האופוזיציה איננה מאוחדת וחלשה. העם הונצואלני מאוד מפולג כיום בין מחנות האופוזיציה והקואליציה, כאשר תומכיו של צ'אווס מכונים צ'אוויסטים והמתנגדים מכונים אסקוולידוס (escualidos). רובה של התיקשורת מתנגדת במובהק לממשלתו של צ'אווס, אך ישנם מספר רב של אמצעי תקשורת קטנים ולא כלכליים שתומכים בשלטונו של צ'אווס. עיקר הפילוג הוא סביב השאלה האם לתמוך בסוציאליזם שנתמך על ידי צ'אווס, לבין כלכלת שוק חופשית, הוא מאופיין בהתפלגות מעמדית ברורה שבה העניים תומכים ברובם הגדול בסוציאליזם והעשירים תומכים בשוק החופשי מעמד הביניים אינו אחיד כמו היתר.
האופוזיציה מואשמת פעמים רבות בנסיונות לא דמוקרטיים להפיל את השלטון, כמו נסיון ההפיכה באפריל 2002 שהסתיים בכשלון וכן התנקשות בחייו של התובע הכללי דנילו אנדרסון.
