עולה חדש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עולה או עולה חדש הוא מונח בעל שתי משמעויות: אחת מן המסורת היהודית והאחרת מן החוק הישראלי.
במסורת היהודית מקובל לקרוא ליהודי שהגיע לארץ ישראל כדי להשתקע בה "עולה", ונעשית הבחנה ברורה בין הגירה, שהיא מעבר מארץ לארץ באופן כללי, לבין עלייה שהיא השתקעות של יהודים בארץ ישראל. יש מסורות יהודיות הרואות בעלייה לארץ ישראל מצווה גדולה (מצוות יישוב ארץ ישראל), ולפיכך העולה החדש נחשב כמי שקיים מצווה מיוחדת במינה.
בחוק הישראלי "עולה חדש" הוא מעמד שבו נמצא מי שמבקש לשבת ישיבת קבע בישראל מכוח חוק השבות. חוק השבות מעניק זכות עלייה לישראל לא רק ליהודים, אלא גם לאנשים ממוצא יהודי עד דור שלישי, וכן לבני זוג של יהודים. לפיכך, גם מי שאינו נחשב כיהודי, או שאינו רואה עצמו כיהודי, עשוי לקבל מעמד של "עולה חדש" אם התקיימו בו התנאים הקבועים בחוק השבות. מעמד של "עולה חדש" ניתן גם למי שמבקש להפוך לתושב קבע בישראל מכוח חוק השבות, וגם למי שמבקש להפוך לאזרח ישראלי לכל דבר ועניין לפי אותו חוק. המעמד קצוב בזמן - בדרך כלל למשך שנה מהיום שבו הגיע העולה לישראל. במהלך השנה הזו זוכים העולה ובני משפחתו להטבות מיוחדות שמתבטאות בקצבאות קיום, בהקלות במס, בזכות לקבלת שיעורי עברית חינם ועוד. מי שמתאזרח בישראל שלא על-פי חוק השבות, אינו נחשב כעולה חדש, ואינו זוכה בדרך-כלל להטבות הללו. ישראלי שנולד בחוץ לארץ או שהה בה שנים רבות ומבקש לחזור לישראל אינו נחשב לעולה חדש, אולם מוענק לו מעמד דומה - תושב חוזר - שכולל את רוב ההטבות המוענקות לעולה חדש.
בעידוד עלייתם של יהודים לישראל מטפלים שליחי עלייה מטעם הסוכנות היהודית, המוצבים בקהילות גדולות של יהודים. בקליטתם של עולים חדשים בישראל מטפל המשרד לקליטת העלייה.
