ספרייה גנומית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בניית ספרייה גנומית הינה שיטה למיפוי DNA של אורגניזם, על מנת לבחור מתוך כלל הגנום גן ספציפי.
על מנת לבנות ספריה גנומית, נעשה תחילה חיתוך של כל הגנום באמצעות אנזימי הגבלה (רסטריקציה) מתאימים. את מקטעי ה-DNA שהתקבלו מחברים, בתוספת גן בורר, לנשאים כגון פלסמידים או בקטריופאג'ים (לאחר שהוצאו מהגנום שלהם הגנים הפתוגניים), גם כן על-ידי חיתוך של הפלסמיד או של הגנום של הבקטריופאג' באמצעות אנזימי הגבלה תואמים. הנשאים משמשים להחדרת מקטעי ה-DNA לתוך גנומים של חיידקים בתהליך הנקרא טרנספורמציה. את החידקים זורעים על מצע בררני המאפשר רק לחידקים שקלטו פלסמיד לגדול, בשל הגן הבורר שהונדס לתוך הגנום שלהם. כל חידק שלתוכו הונדס מקטע מה-DNA המקורי, מהווה מקור למושבת חידקים, כלומר - כל מושבה מייצגת מקטע DNA אחד מתוך אותו גנום, ואוסף המושבות מיצג את הגנום כולו. זוהי ספרייה גנומית.
סוג נוסף של ספרית גנים, שאיננה מייצגת את כלל הגנום של האורגניזם אלא רק את הגנים המתבטאים ברקמה מסוימת, הוא ספריית cDNA. ספריה זו מקורה ב-mRNA המופק מרקמה כלשהי בגוף האורגניזם, ש"תועתקה במהופך", ל-DNA, באמצעות האנזים Reverse Transcriptase ("משעתק במהופך"). מקטעי ה-DNA שמתקבלים מוחדרים לחיידקים באופן המתואר לעיל, ויוצרים ספריית גנים באופן דומה. בספריה זו, בניגוד לספריה הגנומית, הגנים כוללים את האזור המבני בלבד, ללא אזור בקרה, וכן מכילים את הרצף המקודד בלבד, ללא אינטרונים.