סיגפריד ששון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיגפריד ששון (Siegfried Loraine Sassoon) (8 בספטמבר 1886 - 1 בספטמבר 1967), משורר וסופר אנגלי. התפרסם תחילה בזכות שיריו מהחזית ובזכות פעולותיו ההפגנתיות כנגד מלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן על ידי שירתו וכתביו בזכות עצמם.
נולד במטפילד, בחבל קנט שבאנגליה לאב יהודי שהיה נכדו של דוד ששון שייסד את השושלת האירופאית של משפחת ששון "הרוטשילדים של המזרח" ולאם אנגליקנית שהייתה נכדתו של הפסל ג'ון פרנסיס. בגיל צעיר נפרדו הוריו והוא גדל אצל אמו כנוצרי לכל דבר. התחנך בבית ספר פרטי ובקיימברידג'. הצטרף לצבא מייד עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה כשהוא שש אלי קרב כמרבית בני דורו. תחילה ל"חיל הפרשים המתנדבים" ולאחר פציעה בתאונת רכיבה, עבר לשרת כקצין בגדוד רובאים המלכותיים הוולשים (RWF) והגיע ב-1915 לחזית בצרפת.
ששון השתתף במלחמת החפירות ובקרבות וזכה במספר עיטורים. הוא נודע באומץ לבו ויש שייחסו זאת לרצונו לנקמה בעקבות מותו של אחיו הצעיר בגליפולי ובעקבות מותו של חבר אהוב בקרב. בזמן היותו בחזית הוא החל לשלוח לעורף שירים סאטיריים שלעגו לפוליטיקאים שניהלו את המלחמה. השירים פורסמו ועוררו זעם ותדהמה מאחר והיה מדובר בקצין מעוטר.
במרץ 1917 נפצע בקרב ונשלח להחלמה באנגליה. בזמן שהחלים נפגש עם אנשי רוח שהתנגדו למלחמה (ביניהם גם ברטראנד ראסל) ובעידודם פירסם הצהרה בגנות המשך הלחימה ובצעד הפגנתי השליך גם את העיטור שזכה בו לנהר המרזי. ששון היה אמור להשלח לכלא בשל מעשהו זה, אך ניצל בזכות קשריו של ידידו לגדוד – הסופר רוברט גרייבס, ונשלח למוסד להחלמה לנפגעי הלם קרב בסקוטלנד. שם פגש גם את המשורר הצעיר ווילפרד אוון (שנהרג מאוחר יותר במלחמה) ועודד אותו להמשיך ולפרסם שירה. לאחר שיחרורו מהמוסד חזר לשרת ביחידתו המקורית. תחילה (בפברואר 1918) שירת שלושה חודשים בארץ ישראל ולאחר מכן חזר לחזית הצרפתית שם נפצע קשה בראשו וחזר לאנגליה.
לאחר החלמתו הוא המשיך לכתוב שירה, לתת הרצאות והתרועע בין היתר עם הסופרים תומס הרדי, ג'ון גולסוורתי וא.מ. פורסטר. כמו כן, הוא הפך למעורב בפוליטיקה ותמך בלייבור ובתנועה הסוציאליסטית. בשנת 1928 התפרסם החלק הראשון מששת חלקי האוטוביוגרפיה שלו שנקרא "זכרונות של צייד שועלים". ב-1930 התפרסם "זכרונות של קצין רגלים" וב-1936 "עלייתו של שרסטון" שלושת החלקים אוגדו תחת השם "הזכרונות המלאים של ג'ורג' שרסטון". שלושת החלקים האחרים של האוטוביוגרפיה יצאו במהלך השנים עד שנת 1945. בתקופה זו החלה פרשת האהבים הממושכת שלו עם בן האצילים סטיבן טננט, שנודע לשמצה בשל אורח חייו הפרוע.
לשיריו הראשונים שיצאו לאור לפני המלחמה היה אופי רומנטי. לעומת זאת, השירים ששלח מהחזית חשפו את הזעזוע שעבר עליו וניסו להעביר את המציאות המכוערת של מלחמת החפירות. הוא לא בחל בתיאורי זוועות המלחמה ובחשיפת החולשות שנתגלו בלוחמים. לשירתו שדגלה בעיקרון שכל דבר ראוי לחשיפה היה תפקיד בעיצוב של זרם השירה המודרני.
בשנת 1995 פרסמה הסופרת פאט בארקר ספר המבוסס על תקופת שהותו בבית החולים ומתאר את התקופה. הספר תורגם לעברית בשנת 2006 תחת השם "התחדשות".
[עריכה] שיר-מכתם אנטי מלחמתי של ששון
-
-
-
-
- הארכי-נבל
-
-
-
-
-
-
-
- עִם מַג"דים אֵין שִׂיג לי וֹשִׂיחַ,
- סַמג"דים אני לא סוֹבֵל;
- מֵ"ם פֵ"אים הייתי מַשְׁלִיחַ
- בחפֵץ לֵב לעזאזֵל!
- למֵ"ם מֵ"מים הייתי שָׂם רֶגֶל
- ומַכריז: שמכל הסֶגֶל
- האַרכִי-נָבָל -
- הוא הרַמטכּ"ל!!
-
-
-
תרגמה: ג. אריוך, מתוך "זכרונות של צייד שועלים".
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] לקריאה נוספת
- סיגפריד ששון, זכרונות של צייד שועלים: פרקי זכרונותיו של ג'ורג' שרסטון, תירגמה מאנגלית וצירפה הערות ואחרית דבר, ג. אריוך, הוצאת זמורה,ביתן, 1990 (למעשה אלו הם "הזכרונות המלאים של ג'ורג' שרסטון" שאוגדו בעברית תחת שם החלק הראשון של הספר).
- פאט בארקר, התחדשות, תירגמה מאנגלית אלינוער ברנר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.
