נעמן בלקינד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נעמן בלקינד (16 בדצמבר 1888 - 16 בדצמבר 1917), מחברי ארגון ניל"י. תפיסתו על ידי העות'מאנים, בספטמבר 1917, הביאה על ניל"י את קיצהּ. בלקינד עצמו נתלה בדמשק בדצמבר אותה שנה, ביחד עם יוסף לישנסקי.
נעמן בלקינד נולד בגדרה לשמשון ופנינה, מאנשי ביל"ו וממייסדי ראשון לציון. בלקינד היה בן דודו של אבשלום פיינברג, והושפע ממנו ומרוחו הלאומית לא מעט. בצעירותו למד בבית הספר בראשון לציון, וספג שם מתרבות צרפת.
בלקינד היה מהראשונים שהצטרפו לניל"י. עוד בימים הראשונים של פעילותה הגיש לה סיוע, ובהמשך הפך למרכז הפעילות באזור הדרום, הוא אזור החזית. ממקום עבודתו, משרדי היקבים בראשון לציון, הכיר קצינים תורכיים רבים, אשר בעזרתם יכול היה להודיע על תנועות הצבא, האספקה והמצב בחזית.
בספטמבר 1917, ניסה בלקינד לחצות את קווי החזית, בדרכו למצרים, במטרה לגלות את נסיבות העלמו של אבשלום פיינברג. בדרכו לשם נתפס, והושם בכלא בבאר שבע. חברי ניל"י האחרים תכננו לשחררו על ידי שוחד או על ידי כניסה חמושה אל כלאו (מחופשים לז'נדארמים תורכים), אך לא מימשו זאת לבסוף. בלקינד רוּמה בחקירתו וסיפר פרטים רבים שהביאו לחשיפת ראשי ניל"י ובעקבות כך לתפיסת הרשת כולה. בלקינד נידון בכלא דמשק לתלייה. גזר דינו הוצא לפועל יחד עם יוסף לישנסקי, ב-א בטבת תרע"ח (16 בדצמבר 1917).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סיפור חייו של נעמן בלקינד, באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון
