נורמות קבוצה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בתורת המבחנים משתמשים בנורמות קבוצה כאשר ציונו של התלמיד מפורש ביחס לביצועי תלמידים אחרים שעברו את המבחן בעבר. קבוצת התלמידים שעברה את המבחן בעבר נקראת "קבוצת הנורמה". כאשר מחנך יאמר שתלמיד קיבל ציון במאון ה- 90 במבחן הישגים ארצי, הכוונה היא שביצועי התלמיד עלו על ביצועיהם של 90% מחברי קבוצת הביקורת. ביצועי התלמיד מושווים לביצועי תלמידים אחרים. "קבוצת הנורמה" אינה הכיתה או בית הספר אליהם משתייך הילד. הכוונה היא לקבוצת תלמידים שעליהם נבנה ותוכנן המבחן, שמהווים מדגם מייצג של תלמידי האזור או המדינה.
הרבה פעמים מורים והורים טועים וחושבים שכל תלמידי הכיתה שלהם צריכים לקבל את הציון של נורמות הכיתה (כיתה ו' לדוגמה). נורמת כיתה ו', זהו הציון הממוצע של תלמידי כיתה ו'. ישנם הבדלים בין אישיים גדולים בין תלמידים, וציון הנורמה משמעו מיצוע של הבדלים אלו.
כדי לקבוע ביתר דיוק את מיקומו של התלמיד ביחס לקבוצת הנורמה (מדגם תיקנון) יש להפוך את ציון הגלם למדד יחסי. המאפשר להשוותו לאחרים, וכן להשוות בין הישגים של אותו התלמיד במבחנים שונים.
הציונים היחסיים הנפוצים ביותר הינם ציוני תקן, שמבטאים את המרחק שבין ציון הגלם של התלמיד לבין הממוצע ביחידות של סטיות תקן. כל ציון גלם ששווה בדיוק לממוצע הקבוצה מקבל את הציון אפס. מי שציונו הינו סטיית תקן אחת מעל לממוצע יקבל את הציון +1, ומי שציונו חצי סטית תקן מתחת למוצע יקבל את הציון 0.5-. מכיוון שהערכים השליליים יוצרים קושי בדיווח הציונים (וכן קושי פסיכולוגי), בדרך כלל מבצעים טרנספורמציה (ממוצע 500 וסטיית תקן היא 100, כמו במבחן פסיכומטרי).
