משה מרזוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

בול שהנפיקה רשות הדואר לזכרו של ד"ר משה מרזוק

ד"ר משה מרזוק (20 בדצמבר 1926 - 31 בינואר 1955), רופא יליד מצרים ממוצא קראי, אחד מ"נידוני קהיר", שעמדו לדין במצרים בעקבות "העסק הביש".

משה מרזוק נולד בקהיר משפחתו החזיקה בנתינות צרפתית כמו רבים מיהודי מצרים אשר רכשו נתינות כזו. בצעירותו נימנה עם פעילי התנועה הציונית והיה ספורטאי פעיל ב"מכבי" קהיר. למד רפואה במצרים וסיים את לימודיו בשנת 1951, והתמחה בהרדמה ובכירורגיה.

ד"ר מרזוק התעניין מאוד בדת היהודית, מקורותיה ושורשיה. הוא השתתף באופן קבוע בבטאון "אלכלים" של היהודים הקראים במצרים, ועל מאמריו חתם בשמו העברי "משה מרזוק". מאמריו בירחון זה העידו על שיכנועו העמוק באמונתו.

מרזוק היה חבר בחוליה מקומית של יהודים מצרים, שהוכשרה בישראל לפעולות ריגול. בהוראתו של ראש אמ"ן, בנימין גיבלי, הטמינו אנשי החוליה פצצות בבתי קולנוע, במשרד דואר ובמרכזי מידע של ארצות הברית בקהיר ובאלכסנדריה, מתוך כוונה שפעולות אלה ייתפסו כפעולות של רשת טרור מצרית, ויערערו את יחסיה של מצרים עם ארצות הברית ובריטניה.

מרזוק ועוד 12 מחברי החוליה נתפסו בשנת 1954. הוא נידון למוות (יחד עם שמואל עזר) בקהיר באשמת בגידה וריגול לטובת מדינת ישראל. פעולת החוליה, שהסתבכה וגרמה מבוכה לממשלת ישראל, כונתה, לאחר מעשה, "העסק הביש". לאחר התפסו פנתה אמו של מרזוק לגאמל עבד אל נאסר, נשיא מצרים דאז, בבקשת חנינה מתוקף היותה המיינקת שלו, אולם נאסר סירב לבקשה.

משפטו של משה מרזוק החל ב-11 בדצמבר 1954 בבית הדין לפשעים חמורים ונמשך שבועיים. הוא הוצא להורג ב-31 בינואר 1955. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סא"ל. ב-24 באפריל 1977 הועברו עצמותיו לקבורה בהר הרצל שבירושלים. על שמו נקראו רחובות בערי הארץ, וכן הוא נרמז ברחובות הקרויים "קדושי קהיר".