מנשה בן ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מנשה בן ישראל

מנשה בן ישראל (1604 - 20 בנובמבר 1657), רב, דרשן, מייסד הדפוס העברי הראשון באמסטרדם ומדינאי, הזכור בעיקר בשל פעילותו למען יהודי התפוצות.

[עריכה] קורות חייו

בן ישראל נולד באיי מדירה למשפחת אנוסים מפורטוגל תחת השם מנואל דיאס סואירו (Manoell Dias Soeiro). בשנת 1605, כשנה לאחר הולדתו, נמלטה משפחתו מפורטוגל בשל רדיפות האינקוויזיציה. תחילה עברו ללה רושל, ולבסוף, בשנת 1610, התיישבה המשפחה באמסטרדם שבהולנד.

על-אף שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם, הוריו של בן ישראל לא חסכו בחינוכו של ילדם והוא נשלח ללמוד אצל חכם חיים עוזיאל מפאס, שהיה רב קהילת בית הכנסת נווה שלום באמסטרדם. עד מהרה התגלה מנשה הצעיר כעילוי, וכבר בגיל 15 החל לדרוש באופן רשמי בקהילה היהודית. בגיל 17 חיבר את חיבורו הראשון, "שפה ברורה", ובגיל 18, לאחר פטירת רבו (בשנת 1622), מונה ליורשו כמנהיג קהילת נווה שלום. אחד מתלמידיו היה ברוך שפינוזה.

בגיל 20 נישא לרחל סואירו, שהייתה קרובת משפחתו של רבי יצחק אברבנאל. נולדו להם בת ושני בנים, יוסף ושמואל.

בן ישראל שלט בעשר שפות ואף פרסם חלק מחיבוריו בחמש מהן (עברית, לטינית, פורטוגזית, ספרדית ואנגלית). שליטתו בשפות אלו סייעה לו בהמשך חייו במאמציו המדיניים אצל מנהיגי אומות העולם למען יהודי התפוצות.

מנשה בן ישראל לא הסתפק בידיעותיו התורניות, וקנה לו ידיעות רבות בחכמות חיצוניות ובמדעים. הוא אף מצא להם שימוש בחיבוריו, וכך כתב בהקדמתו לספרו "נשמת חיים":

"ואל ירע בעיניך הביאי בקצת דברינו אלו עדות סופרים אשר לא מבני עמנו, יען מן האנשים הטובים הוא לקבל את האמת ממי שאמרו ומהחכמים לאכול התוך ולזרוק הקליפה (...), ואני תפילות לאל לא עשיתי מהחכמות החיצוניות קבע".

עקב מצוקה כספית נאלץ בן ישראל לצמצם את היקף לימודיו ולעבוד למען פרנסת משפחתו. עקב כך ייסד ב-1627 את הדפוס העברי הראשון באמסטרדם, ולימים הפכה העיר לאחד ממרכזי הוצאת הספרים החשובים בקהילות ישראל בגולה.

בשנת 1632 פרסם בן ישראל את החלק הראשון של הספר "El Consiliador" (ב-1641 פרסם את החלק השני וב-1651 את השלישי). הספר, שהיה אחד מספריו החשובים, נכתב בשפה זרה ופנה בעיקר למלומדים נוצרים כדי לקרבם להבנת היהדות ובכך להפחית את הניכור כלפי היהודים. הספר עוסק ביישוב מאות פסוקים במקרא שלכאורה סותרים זה את זה. הספר זכה להצלחה רבה בעולם, תורגם לכמה שפות והעלה את מעמדו של בן ישראל אצל נכבדי אומות העולם. כך החל בקשרי ידידות וחליפת מכתבים עם מלומדים נוצרים, כגון הוגו גרווטוס ופייר דניאל הוט, עם בעלי שררה כמו כריסטינה מלכת שבדיה, שאותה ניסה לשכנע ליישב יהודים בארצה, וגם עם האמן רמברנדט, שאף הנציח את דמותו של בן ישראל באחת מיצירותיו [1]. על הכבוד הרב שרחשו לבן ישראל בעולם ניתן ללמוד ממכתב ששלח לו כומר נוצרי:

"אף כי דתך משונה מדתי, לעבוד האל נחיה באהבה.

ותהי נא חכמתך וחכמתי, בכל מקום כערכה נחשבה.

זאת היא אהבתי, האמן כי כן היא בלי עקבה.

אכן עודני חי אהיה נוצרי, וחיה עד העולם אתה עברי."

בעקבות איחוד שלוש קהילות היהודים באמסטרדם הפסיד בן ישראל את משרתו ופרנסתו התמעטה. ב-1638 עבר לברזיל, שם ישב גיסו אפרים סואירו אברבנאל. בברזיל ייסדו האחים אברהם וישראל פיריירא ישיבה, וב-1640 העמידו את בן ישראל בראשה. בשנת 1642 שב בן ישראל לאמסטרדם.

ציונו של מנשה בן ישראל

בין השנים 1655 - 1657 העסיקה את ממשלת אנגליה בראשותו של אוליבר קרומוול שאלת חירותו של כל אדם להאמין באלוהיו, ובפרט "השאלה היהודית", כלומר שאלת חופש הדת ביחס ליהודים. בדצמבר 1655 התכנסה באנגליה ועידת ויטהאל שדנה בזכותם של היהודים לשוב לאנגליה ולחיות בה כנתינים מוכרים על ידי הממשל, לאחר שגורשו ממנה ב-1290. בן ישראל הוזמן לאנגליה על ידי קרומוול כנציג העם היהודי על מנת להשתתף בפולמוס. על אף שבן ישראל היה אורחו הרשמי של קרומוול, הוא עדיין נזקק בבואו לאנגליה לתואר "רופא" כדי שיוכל להיכנס. בספטמבר 1655 עמד בן ישראל בראש המשלחת שהגיעה לאנגליה, ובין מלוויו נמנו בנו שמואל ורבי יעקב ששפורטש. באנגליה ניסה בן ישראל לפעול לטובת היהודים כדי שיוכלו להתיישב בה מחדש ולהקים בה קהילה יהודית כהלכתה. כחלק מאמצעי השכנוע בפולמוס חיבר באנגלית את הקונטרס "תשועת ישראל" (הכותרת במקור בלטינית: Vindiciae Judaeorum) והקדישו לפרלמנט הבריטי. בחיבור אפולוגטי זה הפריך את הטיעונים הרבים כנגד ישראל ודיבר רבות בזכותם. הספר נחשב עד לימינו כאפולוגטיקה היהודית הקלאסית בעת החדשה, וברבות השנים תורגם מאנגלית לגרמנית (על ידי מרכוס הרץ, ביוזמת משה מנדלסון שהוסיף הקדמה חשובה), עברית, הולנדית, פולנית, צרפתית ואיטלקית.

בן ישראל שהה באנגליה כשנתיים, אך עם פטירתו הפתאומית של בנו ב-10 בספטמבר 1657 עזב את אנגליה על מנת להביא את בנו לקבורה בהולנד, כפי שהשביעו בנו על ערש דווי. ואולם הוא לא הספיק להגיע לאמסטרדם; הוא הגיע עד העיר מידלבורג בה התגוררו חלק מבני משפחתו ושם חלה ונפטר ב-20 בנובמבר 1657.

פעילותו המדינית של בן ישראל באנגליה לא זכתה להצלחה מיידית, אולם שנים מספר לאחר פטירתו, ב-1664, זכתה קהילת לונדון להגנה רשמית, וב-1698 הוכרה חוקיות הפולחן היהודי והחלה להיווסד מחדש קהילה יהודית במקום. בשיאו של התהליך, ב-1868, עמד בראש ממשלת אנגליה בנימין דיזרעאלי, שהיה ממוצא יהודי.

[עריכה] לקריאה נוספת

ססיל רות, מנשה בן ישראל, הוצאת מסדה
מנחם דורמן, מנשה בן ישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד
Lucien Wolf, Menesseh Ben Israel's Mission to Oliver Cromwell, London
מנשה בן ישראל, נשמת חיים, מהדורה חדשה ומנוקדת, הוצאת יריד הספרים ירושלים תשנ"ה