פסוק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בפסוק בתנ"ך. לערך העוסק בפסוק בלוגיקה מתמטית, ראו פסוק (לוגיקה).
הפסוק הראשון, ואולי הידוע מכולם הוא "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" (פסוק א', פרק א', בספר בראשית)
הפסוק האחרון המופיע בספרי התנ"ך הוא "כֹּה-אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ--וְיָעַל" (פסוק כ"ג, פרק ל"ו, דברי הימים ב').
לפי המתואר במסכת קידושין היה הבדל בין שיטת חלוקת הפסוקים בבבל ובארץ ישראל. חשיבות הפסוקים בהלכה מתבטאת בכך שאין עולה לתורה קורא פחות משלשה פסוקים וכל פסוק שאין עליו מסורת לא יוצרים עליו מסורת חדשה של פיסוק. קיימת אפשרות ליצור פיסוק חדש על ידי אתנחתא. חלוקת הפיסוק בתוך הפסוק נעשית על ידי טעמי המקרא כאשר חילוק הפסוק לשניים נקרא אתנחתא והטעם המורה על סוף הפסוק נקרא "סלוק" או "סוף פסוק" (שם שהפך לביטוי שמשמעותו סיום עניין).
