מנקס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המנקס הוא גזע של חתול חסר זנב.
[עריכה] מבנה כללי
מבנה גופו של המנקס דומה לזה של קצר השער הבריטי, אלא שרגליו האחוריות ארוכות מרגליו הקדמיות והדבר מקנה לו "הליכת ארנבת". החתולים האידאלים לתחרויות הם אלו חסרי זנב לחלוטין, הנקראים באנגלית "Rumpy" ("עכוזי"), לחתולים אלו אפשר להחדיר את קצה האצבע לגומה במקום בו צריך להמצא הזנב. קיימים גם חתולים עם שרידי זנב המכונים "Stumpy" ("בעל גדם"), או חתולים עם זנב בחצי אורך או אפילו זנב שלם. משקלו של המנקס נע בין 4-5.5 ק"ג. פרוות צפופה ויכולה לבוא כמעט בכל הצבעים והתבניות אפשריות, מלבד שוקולד, לבנדר, וחודים כהים.
[עריכה] אופי
חברותי ואנרגטי. חתולים שחיים גם מחוץ לבית הם ציידים טובים. רבים מכנים את המנקס כ"חתול כלב" בגלל תשוקתו העזה להיות עם בעליו, ולעקוב אחריו מחדר לחדר. קולו של המנקס בדרך כלל שקט מאוד ביחס לממדי גופו (וזה כולל גם נקבות בתקופת הייחום). המנקס משמיע סלסול קול ייחודי (בעיקר נקבות המדברות עם הגורים), אבל גם כתגובה לדיבור של בעליהם. מנקסים רבים יגוננו על בתיהם במיוחד מפני כלבים זרים. מסתדרים טוב עם ילדים אם הם גדלו איתם ביחד. למנקס בוגר יהיו קשיים להסתגל לבית רועש על ילדים, אם לא היה מורגל לכך, ויעדיף סביבה שקטה.
[עריכה] אגדות ומיתולוגיה
המנקס יוצא דופן בכך שאין לו זנב. קיימות אגדות רבות סביב גזע מיוחד זה, והסיבות שגרמו לו לאבד את זנבו. אחת האגדות קשורה בתיבת נוח: המנקס שהיה האחרון להכנס לתיבה, הספיק בקושי להגיע בזמן והדלת של התיבה נטרקה על זנבו. גרסה נוספת לסיפור התיבה מאשימה את כלבו של נוח בהעלמת הזנב. המנקס הכועס עזב את התיבה ושחה לאי מאן (אי בין אנגליה לאירלנד), שם מצא לו בית.
אגדה נוספת מספרת כי הוויקינגים חטפו גורי חתולים כדי להשתמש בזנבם בתור קמיעות למזל, וכדי לשמור על הגורים, אמהות הגורים היו קוטעות להם את הזנב בנשיכה.
קיימים גם סיפורים על כך שהמנקס הובא לאי מאן במאה ה-16 על ידי ספינות שהגיעו מהמזרח הרחוק. כיום משערים כי המנקס הוא גזע טבעי שהתפתח באי מאן לפני מאות שנים, כאשר מוטציה גנטית טבעית גרמה לחתולים לאבד את זנבם ובגלל בידודו הגאוגרפי של האי, הונצח חוסר הזנב בדורות הבאים. המנקס הוא מבין הגזעים הראשונים שנרשמו באירופה וצפון אמריקה.
