מחשבי קצין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מחשבי קִצין הם אנשים העוסקים בחישוב מועדו של הקץ, כלומר מועד בואו של המשיח.

בספר דניאל כלולים חישובי קצין סתומים למדי, שהרבה מפרשים השתמשו בהם כדי לנבא את בוא הגאולה, בדרך כלל בצורה שתקרב אותה לזמנם. דניאל עצמו מתואר כמי שעסוק בחישובי מועד הגאולה, אולם הוא שוגה בהם והמלאך גבריאל נדרש להופיע כדי לתקן אותו.

[עריכה] איסור חישוב הקץ

דעתם של חכמים לא הייתה נוחה מפעילותם של מחשבי קצין, ואמרו "תיפח עצמן של מחשבי קיצין" ומנמקים זאת: "שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב אינו בא" (מסכת סנהדרין, צז/ב). במסכת דרך ארץ נאמר: "רבי יוסי אומר, הנותן את הקץ אין לו חלק לעולם הבא".

הרמב"ם, באגרת תימן שלו, קובע: "עליך לדעת שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם".

[עריכה] הפרדוקס שבחישוב הקץ

במסכת סנהדרין (דף צז עמוד א') מהתלמוד הבבלי מסופר על יחסו של ר' זירא למחשבי קיצין: "...כי הא דרבי זירא, כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו: במטותא, בעינא מנייכו לא תרחקוה. דתנינא: שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה, ועקרב".

ר' זירא מצביע על הפרדוקסליות המובנית שבחישוב הקץ; חלק מהותי מהקץ הוא היותו בלתי ידוע ובלתי צפוי. ברגע שהקץ מתגלה - מיד הוא הופך לחסר משמעות, כיוון שהקץ נדחה. הדבר דומה, במידת מה, לאפקט הצופה של שרדינגר; כפי שלא ניתן למדוד במדויק את מיקומו במרחב של פוטון ובו בזמן למדוד במדויק את מהירותו, כך אי אפשר לדעת אימתי יקיץ הקץ; המדידה משפיעה על הנמדד והופכת את התוצאות לבלתי רלוונטיות.

[עריכה] מחשבי קיצין

חרף הביקורת המצויה בגמרא, היו רבים שעסקו בחישובי קיצין. הבולטים שבהם הם:

שלמה מולכו, בן המאה ה-16, חישב את הקץ, וחזה כי המשיח יבוא בשנת 1540. מולכו הועלה על המוקד שמונה שנים קודם למועד שחזה, ולא ראה בהתבדות תחזיתו.
הגאון מווילנה ותלמידיו ראו בפסוק משיר השירים "קול התֹר נשמע בארצנו"( ב'/יב) רמז לגאולה, ומתוך כך קבעו כי החל משנת ה'תר (1840) זו תקופת אתחלתא דגאולה ועלו לארץ ישראל.
דוגמה יוצאת דופן לעוסקים בחישובי קיצין הוא הרב חיים דוד הלוי, הרב הראשי של תל אביב בשנים 1974 - 1997, שעסק בחישובי קיצין וחזה שבסביבות שנת 1990 יתחיל עידן גאולה חדש.
דוגמה מודרנית לחישוב קיצין היא החישוב המבוסס על דברי הגמרא, "שית אלפי שנים הווי עלמא וחד חרוב" (שש אלפי שנים יתקיים העולם, ואלף אחד יהיה חרב). על פי החישוב המקובל ביהדות לראשית העולם, שש אלפי שנים יסתיימו בשנה המקבילה לשנה הלועזית 2240.