כתב מחילה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אינדולגנציה - כתב או שטר מחילה הוא מונח שמוצא את שורשיו במשפט הכנסייה הקתולית של ימי הביניים. לפיו נוצרי מאמין יכול לרכוש שטר זה כעדות מול האל לפטירתו מעונש על חטא שכבר נסלח.
המחילה מותנת ברצונו ואמונתו של המאמין, המחילה יכולה לפטור אותו מכל או רק מחלק מעונשיו. ביכולת המאמין לרכוש מחילה לעצמו או למתים. מבחינה משפטית רואה הכנסייה הקתולית את עצמה בעלת הסמכות מישוע והקדושים לנהל את "אוצר הסליחות" על פני אדמות. בימיה הפחות ורודים של הכנסייה נמכרו שטרות אלה לצרכים כלכליים גרידא, מה שהביא את מרטין לותר להוציא את 95 התיזות שלו, תחילת הרפורמציה הפרוטסטנטית. מנהג רכישת האינדולגנציה כבר לא מקובל בימינו, אך מונח המחילה כפטירה מעונש עודנו בר קיימא.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע תאולוגי
המונח מחילה מוצא את שורשיו בחלק השלישי של מַקְדש הוידוי של הכנסייה הקתולית. מַקְדש זה מורכב מ:
1. חרטה 2. הודאה 3. וגמילות חסדים
מחילה מוענקת על סמך מעשים טובים; תפילה, צדקה או עליה לרגל. המחילה יכולה לבטל ענישה על חטאים. המחילה יכולה להיות בצורה חלקית או מושלמת.
המושג מקושר עם מושגים אחרים כגון וידוי , כפרה וכור המצרף.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] העת העתיקה
בראשית דרכם האמינו הנוצרים כמו היהודים שכדי שאלוהים יסלח להם על חטאיהם יש עלהים לחזור בתשובה ולשנות את דרך חייהם. הטבילה סמלה מעשה זה של חזרה בתשובה.
לאחר מכן שינתה הכנסייה הקתולית את תורתה והחליטה שחטאים קשים יסלחו רק אם הם בוצעו לפני הטבילה. דבר שהביא לסיפורים אירוניים כגון רצונו של הקיסר קונסטנטינוס הראשון להטבל רק במיטת מותו.
כדי לפתור את בעית החטאים הקשים לאחר הטבילה היה ההגמון גוזר על החוטא ימי חזרה בתשובה. ימים של תפילה וצום תוך כדי כך שהוא מנודה מהסעודה האלוהית או אפילו מהחברה. לאחר שריצה את ימי המחילה היה החוטא חוזר לחברה.
כך יכלו נוצרים אמידים לקנות זמן כפרה קצר יותר על ידי מכתבי שלום.
[עריכה] ימי הביניים
על מונח מכתבי השלום יסדה הכנסייה במאה ה 11 מונח משפטי -אינדולגנציה. עם יפוי כח מישוע והקדושים הנוצרים היה ביכולתה של הכנסייה להעניק מאוצר הרחמים שלה לחוטא את מה שחסר לו כדי שיעמוד כצדיק מול בורא עולם.
כסמל על החזרה בתשובה הטילה הכנסייה כמה תנאים למחילת החטאים כגון תפילה, עליה לרגל, צדקה או ביקור בכנסייה.
לאחר מכן היה ניתן אפילו לקנות מחילות לאנשים אחרים כסמל לאהבת רעים.
מהמונח הזה נוצרו שלוש בעיות: 1. אנשים רבים חטאו ופשעו עם המחשבה שכל חטאיהם יסלחו ברגע שהם יקנו את שטר המחילה ו- 2. אפיפיורים רבים בנו על מכירת האינדולגנציות כמקור הכנסה רווחי. 3. באותה תקופה, במערב אירופה, רכוש המשפחה היה מרוכז בידי ראש המשפחה. ראשי משפחות שחששו מהמצפה להם לאחר מותם, מכרו את רכושם כדי לקנות אינדולגנציות והשאירו את משפחתם בחוסר כל.
ליאו העשירי ידוע שבנה על השטרות האלה כדי לצאת מהקשיים הכלכליים אליהם נקלעה הכנסייה כך שמחילותיו נמכרו ונקנו כמו ניירות ערך בכל רחבי אירופה.
במסע המכירה של שטרות המחילה הספיקה דרשה מלאת תיאורים תאטרליים על כאבם של האהובים בכור המצרף. יוהן קצל, הנזיר הדומניקני הגרמני היה ידוע לשמצה על דרשותיו.
[עריכה] העת החדשה
התופעה הזאת הייתה הרקע עליו צמחה התנועה הפרוטסטנטית במערב אירופה. הרפורמיסתים חקרו את ספרי הקודש ולא מצאו בסיס לתורה זו. בניגוד לדעה המקובלת, מרטין לותר לא התנגד למונח המחילה. הוא רק ראה בשווקו דבר לא מוסרי.
ברפורמת הנגד של הכנסייה הקתולית היא מנעה כל סוג של שימוש לרעה בסליחות אך המונח עצמו עודנו בר קיימא.
