כמיל שמעון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כמיל נימר שמעון (كميل نمر شمعون, 3 באפריל 1900 - 7 באוגוסט 1987), פוליטיקאי לבנוני נוצרי מרוני. היה נשיא לבנון בין השנים 1952 - 1958.
יליד העיירה דיר אל-קמר בהר הלבנון. למד משפטים בין השנים 1920 -1923 באוניברסיטת סן ג'וזף בביירות. נבחר לראשונה לפרלמנט הלבנוני בשנת 1929 מטעם אזור הר הלבנון, בו נולד ובו היה מוקד כוחו הפוליטי. בתחילת שנת 1930 נשא לאישה את זלע'ה ת'אבת.
בשנת 1937 שימש כשר האוצר והעבודות הכלליות בממשלת לבנון. באותן שנים השתתף בהקמת "מפלגת החוקה" יחד עם עם המנהיג הדרוזי מג'יד ארסלאן וחמיד פרנג'יה ובשארה אל-ח'ורי הנוצרים. בין השנים 1943 - 1944 שימש כשר הפנים. בשנת 1944 נשלח לשמש כשגריר לבנון בלונדון ובין השנים 1945 - 1948 כשגריר ארצו בארגון האו"ם.
בשנת 1952 היה כמיל שמעון בין הגורמים המכריעים שהביאו להדחתו של נשיא לבנון בשארה אל-ח'ורי ולאחר הדחתו נבחר שמעון לנשיא לבנון. בכהונתו התרחק שמעון מהקבוצה שהעלתה אותו לנשיאות ואשר דרשה תיקונים חוקתיים והפניית משאבים לטובת האוכלוסייה הלא-נוצרית בלבנון. הוא נקט מדיניות פרו-מערבית וחיזק את קשרי לבנון עם עיראק ההאשמית, שיחד עם ירדן, תורכיה ומדינות חצי-האי ערב נחשבו למדינות הפרו-מערביות באזור. זאת למול המדינות ה"מתקדמות" באזור, מצרים וסוריה.
בשנתיים האחרונות לכהונתו כנשיא החריף המתח הבין-עדתי בלבנון, הן מסיבות פנימיות והן עקב תהפוכות מדיניות במזרח התיכון. מדיניותו של נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר עודדה את הגורמים בלבנון שדחפו לעימות פנים-לבנוני. שמעון עצמו הוסיף שמן על המדורה בנסותו לתקן את החוקה הלבנונית על מנת להיבחר לכהונה שנייה כנשיא לבנון.
בחודש מאי 1958 הידרדרה לבנון למלחמת אזרחים, ושמעון ביקש את עזרתן של מדינות המערב ובראשן ארצות הברית על מנת שיגנו על משטרו. חלק מהסיוע כלל העברת נשק מישראל דרך הגבול בין לבנון לישראל. נחתים אמריקנים נחתו בחוף לבנון ואילצו את המערכת הפוליטית להגיע לפשרה, שכללה את סיום כהונתו של שמעון ובחירת מפקד הצבא פואד שהאב לנשיא במקומו.
לאחר סיום כהונתו כנשיא פרש שמעון לשנים אחדות מהפולטיקה הלבנונית, אך בראשית שנות השישים חזר לזירה הפוליטית והקים את מפלגת הלאומיים הליברלים ועמד בראשה עד לשנת 1985. מפלגתו דגלה בשמירה עיקשת על האינטרסים של העדה המארונית בלבנון ושימור זכויות היתר שלה.
בראשית מלחמת האזרחים השנייה שימש שמעון כשר הפנים וכיד ימינו של הנשיא סולימאן פרנג'יה. כמו כן הקים שמעון כוח צבאי בשם "הנמרים", ובנו דני עמד בראשו. שמעון ובנו עמדו בקשר עם ישראל במהלך מלחמת האזרחים וקיבלו ממנה סיוע צבאי ואזרחי. כמיל שמעון אף ביקר בישראל ביקור לילי חטוף ובמהלכו פגש במנחם בגין וסייר בעיר העתיקה בירושלים.
ה"נמרים" שימשו כאחד הכוחות המרכזיים במחנה הנוצרי, עד לחיסולם ככוח צבאי על ידי באשיר ג'ומאייל בחודש יולי 1980. כמיל שמעון הבליג על חיסול כוחו הצבאי והמשיך בשיתוף פעולה עם באשיר ג'ומאייל. לאחר שהתנקשו בחייו של זה שקל שמעון לנסות ולהתמודד על משרת נשיא לבנון, אך נמנע מכך לאחר שהבין שישראל אינה תומכת בו. בשנת 1984 הצטרף כמיל שמעון לממשלתו של אמין ג'ומאייל כסגן ראש ממשלה, לאחר ביטול הסכם ההבנות בין ישראל ללבנון. במשרה זאת החזיק עד ליום מותו.
| הקודם: פואד שהאב (זמני) |
נשיא לבנון 23 בספטמבר 1952 - 22 בספטמבר 1958 |
הבא: פואד שהאב |
