כמאל ג'ונבלאט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כמאל ג'ונבלאט (6 בדצמבר 1917 - 16 במרץ 1977) היה פוליטיקאי לבנוני שייסד והנהיג את המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית.
תוכן עניינים |
[עריכה] חיים מוקדמים ורקע משפחתי
כמאל ג'ונבלאט נולד במוכתרה שבאזור הרי השוף למשפחת ג'ונבלאט, מנהיגיה המסורתים של העדה הדרוזית בלבנון, אביו פואד ג'ונבלאט ששימש כמושל מחוז הרי השוף נרצח ב-6 באוגוסט 1931, אחרי מות האב אימו של כמאל, נזירה ג'ונבלאט הייתה משתתפת מרכזית בפוליטיקה הלבנונית במשך רבע מאה.
בשנת 1926 הוא התחיל ללמוד בבית הספר על שם האב לזרוס באינטורה, בשנת 1937 הוא קיבל תעודת בגרות. ג'ונבלאט המשיך ללימודים על תיכוניים בצרפת ונרשם ללימודים בסורבון, הוא קיבל תואר בפסיכולוגיה, חינוך וסוציולוגיה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא חזר ללבנון והמשיך בלימודיו באוניברסיטת סנט ג'וזף ובשנת 1945 סיים תואר במשפטים.
ב-1 במאי 1948 הוא נישא למאי ארסלן, בת לאחת המשפחות הדרוזיות המשפיעות ביותר, כעבור שנה ב-7 באוגוסט נולד בנם היחיד וליד ג'ונבלאט.
[עריכה] תחילת הקריירה הפוליטית
בשנת 1943 נכנס ג'ונבלאט לזירה הפוליטית אחרי פטירתו של קרוב משפחתו חיכמת ג'ונבלאט. בספטמבר 1943 הוא נבחר בפעם הראשונה לפרלמנט הלבנוני כנציג מחוז הרי השוף. הוא הצטרף לאופוזיציה לממשלה בראשות מפלגת הבלוק החוקתי שהונהגה על ידי נשיא לבנון בשארה אל-ח'ורי. בשנת 1946 הוא מונה לראשונה לשר כאחראי על משרד הכלכלה, חקלאות והרווחה.
הוא נבחר שוב לפרלמנט בשנת 1947, אך הגיש את התפטרותו במחאה על זיופים במהלך הבחירות ומשטרו המדכא והמושחת של הנשיא אל-ח'ורי, והפך למממן הראשי של התנועה הלאומית הסוציאליסטית שהפכה לקבוצת האופוזיציה העיקרית לנשיא.
ב-17 במרץ 1949 ייסד ג'ונבלאט את המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית. למרות הצהרותיו על התנגדות המפלגה לעדתיות, התמיכה במפלגה נשענה על העדה הדרוזית בכלל ועל משפחת ג'ונבלאט בפרט. הוא גם יזם כינוס של מפלגות סוציאליסטיות מרחבי העולם הערבי בשנת 1951, אז גם נבחר לפרלמנט בפעם השלישית, כנציג הרי השוף.
ב-1952 ייצג את לבנון בועידת חופש התרבות שנערכה בשווייץ. באוגוסט אותה שנה הוא אירגן את הוועידה של החזית הלאומית סוציאליסטית שנערכה בדיר אל-קמר וקרא בה להתפטרות הנשיא, שאכן התפטר כתוצאה מהלחצים שהופעלו.
[עריכה] מלחמת האזרחים הראשונה
בשנת 1953 ג'ונבלאט נבחר לפרלמנט בפעם הרביעית, והוביל את האופוזיציה לנשיא החדש כמיל שמעון. הוא הקים את החזית הסוציאליסטית העממית, כפאן-ערביסט ונאצריסט הוא התנגד לקשריו הקרובים של הנשיא עם מדינות המערב. המחלוקת הועמקה עוד יותר כאשר במלחמת סיני שמעון ורוב העדה המרונית חברו לתמוך בקואליציה המערבית בעוד שג'ונבלאט ובני בריתו תמכו במצרים.
בשנת 1956 נכשל ג'ונבלאט בבחירות לפרלמנט, לטענתו כתוצאה מזיוף הבחירות על ידי השלטונות. שנתיים לאחר מכן היה לאחד המנהיגים הבולטים בהתקוממות כנגד ממשלתו המרונית של שמעון, שהסלימה במהרה לקרבות ולמלחמת גרילה. המלחמה הסתיימה אחרי התערבות ארצות הברית, ובסדר הפוליטי החדש אחרי המלחמה מונה פואד שהאב להיות נשיא לבנון.
[עריכה] גיבוש האופוזיציה
ג'ונבלאט שימש כיו"ר ועידת העמים האפרו-אסייתים בשנת 1960 ויסד את חזית המאבק הלאומי באותה שנה נכנס שוב לפרלמנט לאחר שהחזית זכתה ב-11 מושבים. הוא שירת כשר החינוך עד שנת 1961, ואחר כך מונה לשר הפנים, משרה שהחזיק עד שנת 1964.
ב-8 במאי 1964 הוא זכה בכיסא בפרלמנט בפעם השישית, בשנת 1965 הוא התחיל להקים חזית אחידה של לאומנים ערבים ומפלגות פרוגרסביות. בשנת 1966 הוא מונה לשר העבודה. הוא גם ייצג את לבנון בקונגרס הסולדריות האפרו-אסייתי ועמד בראש המשלחת הלבנונית לסין בשנת 1966.
מסיבות אידאולוגיות וכתוצאה מרצונו לקבל תמיכה במחנות הפליטים הוא תמך במאבק הפלסטיני כנגד ישראל, הוא השתמש במחנות בניסיונו לבנות אופוזיציה לאומנית חזקה לשליטת המרונים על ידי שימוש במאבק הפלסטיני. דרישתו הייתה לסדר לבנוני חדש שיהיה מבוסס על חילוניות, סוציאליזם ופירוק המערכת העדתית, הוא התחיל לקבל תמיכה מצד שיעים, סונים ונוצרים מהמחנה השמאלי.
[עריכה] לקראת מלחמת האזרחים השנייה
ב-9 במאי 1968 הוא נבחר לפרלמנט בפעם השביעית, בשנת 1970 הוא מונה לשר הפנים כתוצאה מתמיכתו בסולימאן פרנג'יה במאבק על הנשיאות. בתור שר הפנים הוא ביטל את ההוצאה מחוץ לחוק של המפלגה הקומוניסטית הלבנונית ושל המפלגה הסורית הלאומית סוציאליסטית. בשנת 1972 הוענק לו פרס לנין לשלום על ידי ברית המועצות, ובאותה שנה הוא נבחר לפרלמנט בפעם השמינית. בשנת 1973 הוא נבחר כיו"ר החזית הערבית, קבוצה מהפכנית שתמכה במאבק הפלסטיני.
עם התגברות המתח בין הממשלה לאופוזיציה ג'ונבלאט, והתחיל לגבש את האופוזיציה בצורת התנועה הלאומית הלבנונית וכרת ברית עם אש"ף.
[עריכה] מלחמת האזרחים השנייה
באוגוסט 1975 ג'ונבלאט הכריז על כוונתו לערוך רפורמות במערכת הפוליטית הלבנונית ובכך קרא תיגר על לגיטימיות הממשלה ובאוקטובר פרצו הקרבות הראשונים ומלחמת האזרחים השנייה החלה.
במהלך שלבי המלחמה הראשונים ג'ונבלאט שימש כמנהיג המחנה הרדיקלי והצליח להשתלט על כ-70% משטחה של לבנון, דבר זה הביא להתערבות סורית מפני שחאפז אל-אסד חשש מהתמוטטות המשטר הנוצרי בלבנון, בשנת 1976 פלשו 40,000 חיילים סורים ללבנון והביסו בקלות את כוחותיו של ג'ונבלאט. הצדדים הגיעו להפסקת אש שהחזיקה מעמד זמן קצר ובשנת 1977 הלחימה נמשכה.
ב-16 למרץ 1977 נהרג כמאל ג'ונבלאט בהתנקשות. החשודים העיקרים היו הפלגים הלבנונים הפרו-סורים ומפלגת הבעת' הלבנונית. בנו וליד ג'ונבלאט ירש אותו בתפקיד מנהיג המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית.
ביוני 2005 טען ג'ורג' חאווי, מזכ"לה לשעבר של המפלגה הקומוניסטית הלבנונית, בראיון ברשת אלג'זירה שרפעת אל-אסד היה אחראי לרציחתו של כמאל ג'ומבלט. חאווי נרצח מספר ימים אחרי מתן הראיון מפצצה שהוטמנה במכוניתו. החשודים העיקרים כאחראים לרצח הם סוריה, למרות שגורמים במפלגה הקומוניסטית האשימו גם את ישראל.
