כידון רובה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כידון (Bayonet) הוא שם לפגיון המותקן בצמוד לקצהו של רובה. הכידון היה נפוץ החל מהמאה ה-18 ונועד לאפשר לרובאים להגן על עצמם בקרב פנים אל פנים בזמן שהרובה שלהם איננו טעון (באותה תקופה, הרובים היו יכולים לירות רק כדור אחד כל פעם וזמן הטעינה היה ארוך יחסית). הכידון החל כחוד פלדה ארוך המותקן על קנה הרובה, בהתחלה הוא הותקן על לוע הקנה (ובכך לא אפשר ירי) אך אחר הוא הולבש על הקנה באמצעות טבעת כך שהתאפשר ירי במצב מכודן. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 החל מעבר מכידון דמוי-חוד לכידון דמוי-סכין שכלל להב רחב יותר וגם ניצב (ידית אחיזה) ליד. כידון זה היה דו-תכליתי: נשק דקירה שהותקן על הרובה, וסכין ששימשה את החייל באופן עצמאי ללחימה, הישרדות ועבודה.
הכידון היה נפוץ גם במלחמת העולם הראשונה, אז גם היו בשימוש כידונים נתיקים שיכלו לתפקד גם כסכין כאשר הם לא הותקנו על הרובה.
בתקופה המודרנית הכידון כמעט לא בשימוש, למעט בתור סכין נפרדת או לצרכי טקסים, למרות זאת כמעט כל רובה סער מסופק היום עם כידון. צה"ל מחזיק בימ"חים את כל הכידונים שסופקו יחד עם רובי הM-16.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כידוני רובים |
