ישראל אריאל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב ישראל אריאל, ראש מכון המקדש בעיר העתיקה בירושלים.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
נולד בירושלים ביום ל' במנחם-אב ה'תרצ"ט (1939) כישראל שטיגליץ, למשה ואסתר שטיגליץ, שהיו מראשי תנועת תורה ועבודה בשנות השלושים והארבעים. הוא אחיהם של הרב יעקב אריאל (רב העיר רמת גן), הרב יגאל אריאל (רב המושב נוב ברמת הגולן) והרב יועזר אריאל (אב בית דין בטבריה).
למד בישיבת ההסדר כרם ביבנה ובישיבת מרכז הרב. שירת בצה"ל בנח"ל המוצנח, ולאחר מכן - בשירות המילואים - בחטיבת הצנחנים, והיה ממשחררי הר הבית ומראשוני המגיעים לכותל המערבי עם שחרורו במלחמת ששת הימים. בלחימה בירושלים תיפקד כחובש קרבי וטיפל בפצועי הלחימה שרוכזו במוזיאון רוקפלר. רקע אישי זה גרם למציאות 'מעניינת'; בהגעת הלוחמים לכותל הרב גורן קרא את ההלל מתוך שמחה, ואילו הרב אריאל, בעצב, אמר תפילת "אל מלא רחמים" לזכר הרוגי הקרבות.
לאחר מלחמת ששת הימים שימש כרב של מועצה אזורית עמק יזרעאל, וכרב המושב שדה יעקב. במלחמת יום הכיפורים שימש כרב צבאי של פיקוד צפון.
[עריכה] ימית
שמעון פרס הציע לו להקים ישיבת הסדר בהר סיני, בין השאר מפני סמליות ההר כמקום בו ניתנה תורה, אבל הרב סבר שהמיקום המבודד יקשה על תלמידים להגיע. הקמת הישיבה בסיני התעכבה בגלל הטבח במעלות והפגזת קריית שמונה שבעֶטיָם הוחלט שנחוץ יותר להקים ישיבות הסדר בשני ערים אלו (ישיבת מעלות, ישיבת קריית שמונה). עם הקמת העיר ימית בצפון חצי האי סיני באמצע שנות השבעים, שימש כרב העיר (ביחד עם אחיו, הרב יעקב אריאל ששימש כראש הישיבה בימית) עד לפינויה והריסתה בשנת ה'תשמ"ב (1982), בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים.
במערכת הבחירות לכנסת התשיעית היה הרב אריאל מועמד מס' 2 ברשימת כ"ך לכנסת, אשר לא עברה אז את אחוז החסימה.
בתקופת המאבק למניעת חורבן ימית כתב הרב אריאל "תפילה לשלום ימית", ובאחת ההפגנות קרא לחיילים לסרב לפקודת הפינוי. בגין קריאה זו, נעצר באשמת המרדה. לנוכח אמירות שחבל ימית אינו חלק מארץ ישראל ולכן אין חובה להתעקש על שליטה ישראלית במקום כתב את האטלס לגבולות ארץ ישראל.
לאחר פינוי ימית עבר הרב אריאל להתגורר בעיר העתיקה בירושלים.
[עריכה] מכון המקדש
אחרי הנסיגה מסיני אמר שהמאבק אינו על ה'איברים' (=חלקי א"י, כמו סיני) אלא על הלב - הר הבית. לכן ייסד בשנת ה'תשמ"ג (1983) את מכון המקדש, ומאז הוא פועל להחדרת המודעות לנושא בית המקדש ובניינו בקרב הציבור, ולקדם פעילויות למען כינון המקדש, כדי להכין את עם ישראל לקראת קיום מצות "ועשו לי מקדש". הרב אריאל גורס כי בית המקדש לא יבָנה מעצמו בדרך נס, אלא דרושה יוזמה פעילה מצד הציבור, ולכן החליט להתמקד בהכנת הכלים למקדש. לצורך כך הוא נעזר במומחים במקצועות שונים: ארכיטקטורה, בוטניקה, זואולוגיה, ארכיאולוגיה ועוד.
בשנת תשנ"ז (1997) הקים ישיבה תיכונית "דביר" ששמה דגש על לימוד אומנויות הציור והנגינה במטרה להכשיר אומנים שישתתפו בבנין המקדש, וינגנו במקדש אחרי בנייתו. בגלל בעיות מינהל, הישיבה נדדה בין מספר מקומות ולבסוף 'התמוססה' לתוך הישיבה במבשרת ציון.
במסגרת החדרת המודעות לבנין המקדש, הקים הרב אריאל בעיר העתיקה ישיבה הנקראת "ישיבת בית הבחירה", אשר רוב עניינה הוא עיסוק בנושאי המקדש, כליו ובניינו. (אתר הישיבה)
הרב אריאל הינו מראשי הקוראים היום לעליה בטהרה להר הבית, קריאה העומדת במחלוקת מתמשכת בציבור הדתי והחרדי. דבר אשר מעורר עליו ועל שאר האוחזים בדעה זו השמצות מצד הציבור החרדי-ליטאי[1].
[עריכה] יוזמה לחידוש הסנהדרין
הרב אריאל הוא מן הפעילים המרכזיים בקבוצה קטנה של אישים שהחליטה ב-2004 להקים מחדש את הסנהדרין. במסגרת זו הוא מכהן כאב בית דין ב"בית הדין לעניני עם ומדינה". בית דין זה, שאינו מוכר על ידי אף גורם רשמי וההתיחסות אליו ברוב הציבור הדתי נעה בין התעלמות לזלזול מופגן, מביע מפעם לפעם בתקשורת את עמדתו בעניינים העומדים על הפרק, כגון: הבחירות לכנסת השבע עשרה, הפגיעה של בג"ץ בסמכויות בתי הדין הרבניים ועוד. אנשי בית הדין פרסמו פסקי-דין מנומקים על פי מה שלהבנתם הוא המשפט עברי, ובהם נימוקים בעד מעשיהם של עצורים מן הימין (במיוחד ביחס לעצורות קטינות). פסקים אלו שימשו את פרקליטי העצורים בהכנת כתב ההגנה.
עם תחילת הלחימה בלבנון וגיוסי החירום שבעקבות כך, כתב הרב אריאל, בשם בית הדין, פסק הלכה, כי יש מצוה להשתתף במלחמה, על אף שהוא מודע להשלכות המדיניות של פסקו זה, היות ו"כל החשבונות והרגשות נדחים בשעת מלחמה, ויש להסירם מהלב"[2]. אולם, לאחר דבריו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, כינס הרב אריאל את בית הדין בשנית (ביום תשעה באב ה'תשס"ו), חזר בו מפסקו הראשון, וקבע מספר תנאים שעל הממשלה והכנסת לקיים, וקבע עוד כי "עד שיבוצעו ההליכים הללו, רשאי כל חייל שהוראת ראש הממשלה פגעה ביכולתו לתפקד מבחינה דתית ומצפונית לפנות למפקדו בכתב ולהצהיר: "ראש הממשלה פגע בי בהודעתו כי נצחון במלחמה יקדם את פינוי יהודה ושומרון וגירוש היהודים מבתיהם. לאור האמור אבקש לשחרר אותי ממלחמה שתוצאתה היא נסיגה מחבלי ארץ ישראל וגירוש 100,000 יהודים מבתיהם"[3].
[עריכה] בית הדין לענייני עם ומדינה
הרב אריאל הוא אב "בית הדין לענייני עם ומדינה", אשר דנה ושופטת בעניינים ממלכתיים, שבתי הדין הרבניים מנועים מלדון בהם עקב כפיפותם לרשויות השלטון בישראל. בעקבות הוראת בית הדין לגבאי בית הכנסת במעלה מכמש שלא להעלות לתורה קצין ביישוב, בגלל שחתם על צווי הגלייה לתושבי מאחזים מביתם, נעצר הרב אריאל לחקירה קצרה, שבה הואשם בהסתה, המרדה, ועוד. מעצרו עורר גינויים רבניים. בראיון עמו גיחך הרב אריאל , "הגיעו ימים טובים על ישראל, שמשטרת ישראל דואגת להעלות קצינים לתורה".
[עריכה] מחיבוריו
[עריכה] מספריו
- ההר הטוב הזה והלבנון
- אטלס ארץ ישראל לגבולותיה על-פי המקורות, 2 כרכים, הוצאת כרטא
- צפיה סדרת כתבי עת העוסקים בצפייה למקדש לגאולה ולשלטון התורה בארץ ישראל.
- סדרת ספרי "אוצר המקדש", סדרת ספרים, ביניהם סידורים ומחזורי תפילה, בהוצאת כרטא, המבוססים על הקשר לבית המקדש ולעבודתו:
- מחזורים לראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, פסח ושבועות בשלושה נוסחים: ספרד, אשכנז ועדות המזרח. בסדרת המחזורים, בנוסף לתפילה ופירושיה, ישנם מאמרים של הרב אריאל על העבודות המיוחדות לאותו החג בבית המקדש.
- הגדת המקדש, בשלוש שפות: עברית, אנגלית וצרפתית.
- סידור המקדש (בשני כרכים, ליום חול ולשבת)
- סידור המקדש לאם ולבת ישראל: "הסידור מראה קשר עמוק ומהותי בין המקדש ובין האשה בישראל, שכן לאשה בישראל חלק חשוב בעיצוב פני העם היהודי לדורותיו. היא עומדת לימין בעלה, היא גם אם ומחנכת, ולא פחות דוגמה ומופת בנאמנותה לתורה, דבקותה במצוות השם, במסירות ובהעברת מסורת התורה והמצוות מדור לדור"[4].
- אנציקלופדיה בית המקדש בירושלים: סקירה חזותית מקיפה בנושא המקדש, כליו ועבודת הקודש שנערכה בו.
- ספר המקדש
- ארצי ומולדתי - עקירת יישובים בארץ ישראל, תשס"ה. "לימוד בעניין עשרות מצוות ואיסורים הנוגעים לבעית עקירת יישובים" (מתוך ההקדמה לספר).
[עריכה] ממאמריו ברשת
- השעיר לעזאזל, באתר ערוץ 7
- מנורת המקדש - עמידתה בהיכל וסדר הטבתה, מתוך הבטאון "מעלין בקודש"
כמו כן כתב הרב אריאל עשרות מאמרים בענין המקדש, בכתבי עת שונים. כתב לפחות מאמר ארוך אחד בכל גליון של כתב-העת "צפיה".
[עריכה] הערות
- ^ לדוג': א' יצחקי "בין גלות לגאולה", "יתד נאמן" כ"ג בסיון ה'תשס"ו
- ^ מתוך פסק ההלכה, כ"ב בתמוז ה'תשס"ו
- ^ מתוך פסק ההלכה המתוקן, תשעה באב ה'תשס"ו
- ^ מתוך התקציר בכריכת הסידור
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- "מסע אחר - גיאוגרפי", כתבה על פעילים למען בניית המקדש, גליון 78, מארס 1998.
- "מאגר עצום של כוח / שבת 27.5.67", בספרו של מוטה גור "שער האריות".
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר מכון המקדש
- אתר הסנהדרין
- סקירה בעיתון "הארץ" על "סידור המקדש לאם ולבת ישראל"
