יוזף בק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוזף בק (4 באוקטובר 1894 – 5 ביוני 1944) מדינאי, דיפלומט ואיש צבא פולני בימי הרפובליקה הפולנית השנייה, ובעל מעמד מכריע במדיניות הפולנית בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה.
בצעירותו היה בק חבר בארגונים פולניים חשאיים, שנוסדו על ידי יוזף פילסודסקי על מנת לקדם את עצמאות פולין, אשר בתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה הייתה מחולקת בין שכנותיה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שירת בק ב"לגיון הפולני" אשר לחם לצד צבא האימפריה האוסטרו הונגרית תחת פיקודו של פילסודסקי, והיה לשלישו. בשנת 1926 היה בק בין היוזמים של ההפיכה האלימה שהעלתה את פילסודסקי לשלטון דיקטטורי בפולין.
בין 1926 ל-1930 שירת בק כמנכ"ל משרד החוץ הפולני, ובין 1930 ל-1932 כסגן ראש הממשלה ותת שר החוץ. בק טופח על ידי פילסודסקי ליישם בעתיד את מדיניות החוץ הפולנית. ב1932 מינה אותו פילסודסקי לשר החוץ, במקומו של אוגוסט זאלסקי. זאלסקי היה בעל נטייה לצרפת, בעוד שבק תיעב את הצרפתים, ונטה למדיניות פרו גרמנית.
מדיניות החוץ הפולנית באותה תקופה נדרשה לאיזון עדין ביחסים עם שתי שכנותיה החזקות ותאבות הכיבושים של פולין גרמניה הנאצית וברית המועצות. ביולי 1932 חתם בק על הסכם אי התקפה עם ברית המועצות, וב1934 חתם על הסכם אי התקפה עם גרמניה. הוא שאף להגיע להסכמה ולערבויות לבטחון פולין ממעצמות המערב בריטניה וצרפת, ואכן זכה לכך באביב שנת 1939 כאשר היה ברור כי הקורבן הבא של מדיניות ההתפשטות הגרמנית תהיה פולין. בשלב זה איש לא יכל להניא את היטלר משאיפותיו הטריטוריאליות בפולין, כך שמדיניותו של בק לא הרתיעה איש, אך הביאה לכך שההתקפה הגרמנית על פולין תביא למלחמה בינה ובין בריטניה וצרפת, שהפכה לאחר מכן למלחמת העולם השנייה.
בק תיעב את הסכמי המיעוטים, אשר הסדירו את יחסה של פולין אל מיעוטיה, היהודים, האוקראינים, הבלארוסים, הליטאים והגרמנים. הסכמים אלו נכפו על מדינות מרכז אירופה, ופולין ביניהם, בשנת 1919. הבעיה העיקרית הייתה כי בעוד שהיה על פולין וצ'כוסלובקיה לכבד את זכויות המיעוט הגרמני בקרבן, לא זכה המיעוט הפולני והמיעוט הצ'כי בגרמניה להגנה כלשהי. גרמניה ניצלה את הסכמי המיעוטים על מנת להתערב בענייניה הפנימיים של פולין. מדיניותו של בק, והתקרבותו לגרמניה, נועדו על מנת להסדיר שאלות אלו עם גרמניה באופן ישיר, מבלי להזקק לחסותו של חבר הלאומים. כך, בשנת 1934 הכריז בק כי פולין אינה מחוייבת עוד על פי הסכמי המיעוטים, ואף הורה על הדלקת מדורות ברחבי פולין, והשלכת עותקים מן ההסכם לתוכן.
יחסיו של בק עם חבר הלאומים הושפעו מאוד מיחסו השלילי להסכמי המיעוטים. בק לא הסתיר את יחסו השלילי לחבר הלאומים. פעמים רבות דיבר על פרישת פולין מן החבר, אך מצבה העדין, בין שתי שכנותיה, ברית המועצות וגרמניה, גרם לכך שתהייה קורבן קלאסי לתוקפנות, ובמקרה זה היה בק יכול להעזר בסעיפי אמנת החבר אשר התייחסו להגנה קולקטיבית. בק לא סבר כי זו אפשרות ריאלית, אך בשל עצם קיומה של אפשרות זו, נותרה פולין בחבר הלאומים.
אחרי מותו של פילסודסקי, במאי 1935 הפך בק לחבר בטריאומוירט ששלט בפולין. פרט לבק היו חברים בטריומווירט אף אדוארד רידז שמיגלי מפקד הצבא הפולני, והנשיא איגנצי מושצ'יצקי, שהיו חברים בתנועה הלאומנית השלטת שכונתה סנאציה. חילוקי דעות בין השלושה, כמו גם העובדה שאיש משלושתם לא ניחן ביכולותיו של פילסודסקי או בכריזמה שלו, הביאו למשברים תכופים והולכים הן מבפנים והן מבחוץ. תקופה זו מתוארת על ידי ההיסטוריונים כ"דיקטטורה ללא דיקטטור".
בק הושפע מתורתו של פילסודסקי שקראה להקמת פדרציה סלאבית בתחום שבין הים הבלטי והים השחור אשר תהייה משקל נגד לרוסיה הקומוניסטית, ו"מעצמה שלישית" לצידן של גרמניה וברית המועצות. עם זאת הבין כי בעתיד הקרוב אין כל אפשרות ריאלית ליישומו של חזון זה, וניסה לייצב גוש דיפלומטי שתוביל פולין, ולו מדיניות עצמאית משלו, ובו חברים איטליה, פולין, יוגוסלביה, הונגריה ורומניה. למאמצים אלו הקדיש את עיקר זמנו בעת כהונתו כשר החוץ, ומאמצים אלו נכשלו כישלון צורב, שכן הן איטליה והן הונגריה הידקו את בריתן עם גרמניה, והמשבר בין הונגריה ורומניה על עתידו של חבל טרנסילבניה מנע כל שיתוף פעולה ביניהן, כמו גם רצונן של הונגריה ושל איטליה לחלק ביניהן את יוגוסלביה. מעל לכל עמדה העובדה כי אף אחת ממדינות אלו לא שאפה לקבל את מנהיגותה של פולין.
בק תיעב את צ'כוסלובקיה עמה הייתה פולין נתונה בסכסוך מתמשך בדבר העיר טשין, וכן היה בסכסוך אישי עם שר החוץ הצ'כי (ולאחר מכן הנשיא) אדוארד בנש. עם האדמירל מיקלוש הורטי העוצר ההונגרי, היה בק ביחסים טובים, והשתעשע עמו ברעיונות בדבר חלוקתה של צ'כוסלובקיה בין הונגריה ופולין. בימים של הסכם מינכן לא עמדה פולין לצידה של צ'כוסלובקיה אל מול נסיונות גרמניה לספחה, ואף קיבלה נתח מן המדינה הצ'כית במסגרת ההסכמים שנחתמו.
לאחר צ'כוסלובקיה, היה זה תורה של פולין להכלל במסגרת הדרישות הטריטוריאליות של היטלר שאינן יודעות שובעה. בינואר 1939 ביקר שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ בפולין, והעלה בפני בק את הרעיון למסור לגרמניה את דנציג, בתמורה לשטחים באוקראינה. לאחר מכן החלו הגרמנים להעלות דרישות לקבלת השליטה בעיר החופשית דנציג, ולסלילת דרך גרמנית אקס טריטוריאלית דרך המסדרון הפולני שתחבר את פרוסיה המזרחית, אשר הסכמי ורסאי הפכו אותה למובלעת גרמנית בשטח פולין, עם שאר הרייך הגרמני. כן דרשו הגרמנים כי פולין תצטרף ל"חוזה האנטי קומינטרן" כנגד ברית המועצות.
ב31 במרס הכריזה בריטניה על ערבותה לגבולות פולין, בעקבות הכרזה זו ביקר בק בלונדון. בעקבות ביקור זה ביטל היטלר את חוזה אי ההתקפה הגרמני פולני, שנחתם לתקופה של עשר שנים בשנת 1934
ב5 במאי 1939 נשא בק את הדברים הבאים בנאום לעם הפולני:
"השלום הוא יקר ערך ורצוי. דורנו, אשר ידע מלחמות רבות, ודאי ראוי לשלום. אך השלום, כמו כמעט כל דבר בעולמנו, נושא עמו מחיר. מחיר גבוה, אך ניתן לאומדן. אנו בפולין איננו מכירים ברעיון של שלום בכל מחיר. ישנו ערך נוסף אשר בחייהם של אנשים, אומות ומדינות הינו מעל לכל מחיר – הכבוד".
מדיניות עיקשת זו של פולין, הביאה את המדינה למצב חמור, כאשר ברית בין גרמניה וברית המועצות המכונה הסכם ריבנטרופ מולוטוב נחתמה באוגוסט 1939. בנספח סודי להסכם זה חולקה פולין בין גרמניה ובין ברית המועצות. ההתקפה הגרמנית על פולין הפכה לבלתי נמנעת. בימים האחרונים של השלום, בין חתימת ההסכם עם ברית המועצות, ובין ההתקפה הגרמנית, עשו ממשלות בריטניה וצרפת ככל יכולתן כדי לגרום למגעים ישירים בין בק ובין היטלר, ולמנוע את המלחמה, אך היטלר היה נחוש לפתוח במלחמה. על אף נסיונות דיפלומטיים, בליל ה31 באוגוסט 1939 ביים היטלר התקפה על תחנת רדיו גרמנית שנערכה כביכול על ידי פולנים (למעשה היו אלו אנשי SS מחופשים), והורה לצבאותיו לפלוש לפולין ביום שלאחר מכן.
לאחר כיבושה של פולין בידי שכניה, גרמניה וברית המועצות, נמלט בק לרומניה, שם נכלא. בשבתו במעצר כתב זכרונותיו בשם "דו"ח סופי", ובשנת 1944 מת בעודו בשבי ברומניה.
במאי 1991 הוחזרו שרידיו של בק לאדמת מולדתו, והוא נטמן בבית הקברות פובזקי בפולין, בו נטמנים גדולי האומה הפולנית.
