יואל רקח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' יואל רקח, (1909 - 28 באוגוסט 1965) פיזיקאי ישראלי.
ג'וליו (יואל) רקח נולד בשנת 1909 למשפחה יהודית מיוחסת בפירנצה שבאיטליה. בשנת 1930 קיבל תואר דוקטור לפיזיקה מאוניברסיטת פירנצה. היה עוזרו של פרופסור אנריקו פרמי באוניברסיטת רומא והשתלם בציריך אצל הפיזיקאי הנודע וולפגנג פאולי. הורה פיזיקה עיונית באוניברסיטאות פירנצה ופיזה, בה התמנה לפרופסור חבר בשנת 1937. על פי מחקריו בנתה ממשלת איטליה הפשיסטית מיכשור אופטי ששימש בהצלחה לפגיעות באניות הצי הבריטי בתחילת מלחמת העולם השנייה (בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הדמדומים של בין הערביים). מיכשור זה נתן יתרון רב לצי האיטלקי בים התיכון בתחילת מלחמת העולם השנייה, עד שהמצאת הראדאר שיושמה על ידי הבריטים הפכה את הקערה על פיה.
בשנת 1939 עלה רקח לארץ והתמנה לפרופסור מן המנין בחוג לפיזיקה באוניברסיטה העברית שהוקם בשנת 1931. רקח ושמואל סמבורסקי היו המרצים הראשיים בחוג בתקופת המנדט הבריטי. בשנותיו האחרונות כיהן רקח אף כרקטור האוניברסיטה העברית.
רקח חקר את תחום הספקטרוסקופיה האטומית ותרם רבות לחקר הגרעין. על שמו קרויים מקדמי רקח. כמו כן, על שמו משפט רקח, הטוען שבאלגברת לי פשוטה למחצה מספר אופרטורי הקזימיר שווה למספר האופרטורים בתת האלגברה של קרטן.
רקח עבד עם אלברט איינשטיין, זכה להכרה בינלאומית רחבה והיה חתן פרס ישראל למדעים מדוייקים לשנת 1958. על שמו נקרא מכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, ובו נערכות לזכרו הרצאות שנתיות. מכתש רקח בירח קרוי על שמו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
