יהדות קונסרבטיבית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות קונסרבטיבית (או יהדות מסורתית) היא זרם דתי ביהדות הרבנית, שראשיתו באירופה במאה ה-19. חבריו נקראים קונסרבטיבים, ומרכזו הגדול כיום נמצא בארצות הברית.
הקונסרבטיבים סברו כי על ההלכה להיות גמישה ומותאמת לדרישות הזמן, אך התנגדו לסטיות קיצוניות מעיקרי ההלכה ולהתרחקות מן המסורת, כפי שהם ראו בתנועה הרפורמית. מרכזיה של התנועה באירופה היו בתי המדרש לרבנים בברסלאו שבגרמניה, בפדובה שבאיטליה ובבודפשט שבהונגריה. חלק מחברי התנועה הגיעו לארצות הברית והקימו שם מרכז חדש, שהוא כיום המרכז העולמי.
תחילה ניסו הקונסרבטיבים לפעול במסגרת התנועה רפורמית ולהשפיע עליה מבפנים, אך משלא עלה הדבר בידם החליטו בשנת 1886 להתנתק ולייסד מערך ארגוני משלהם. בשנת 1976 הצטרפו הקונסרבטיבים לתנועה הציונית.
התנועה מונה כיום יותר ממיליון חברים והיא התנועה היהודית הדתית הגדולה בעולם.
שיטת הפסיקה אצל הקונסרבטיבים היא תנועתית ואינה מחייבת כל יחיד החבר בה. המוסד המרכזי שמשויך לתנועה זו הוא הסמינר התאולוגי היהודי - הJTS.
[עריכה] יהדות קונסרבטיבית בישראל
התנועה המסורתית, היא התנועה הקונסרבטיבית בישראל, הינה תנועה ציונית, דתית, חברתית ובעלת מינהל ריכוזי שהוקמה ב-1979 ומרכזה בירושלים. ראשונת הקהילות המסורתיות בארץ הייתה "אמת ואמונה", נוסדה ב-1936 בירושלים. ב-1972 היו בארץ ארבע קהילות והיום - כחמישים קהילות הפזורות מצפת בצפון עד אילת בדרום. הקיבוץ הקונסרבטיבי היחיד בארץ נמצא בגליל התחתון - קיבוץ חנתון. רבני התנועה המסורתית מוסמכים לרבנות, גברים ונשים בבית המדרש לרבנות ע"ש שכטר בירושלים.
לתנועה הקונסרבטיבית בישראל יש תנועת נוער הנקראת נוע"ם (ראשי תיבות נוער מסורתי), שלה 17 סניפים ברחבי הארץ, המקימה גם גרעיני נח"ל. כמו כן פועלת גם תנועת הסטודנטים מרו"ם באוניברסיטאות בירושלים, תל אביב, באר שבע, חיפה ובמכללת תל חי.
מדי שנה, לאחר שנת שירות בעיירת פיתוח או בקיבוץ קטורה בערבה, יוצאים גרעיני הנח"ל של "נוע"ם" למסלול בן שנה וחצי ביחידות הצבאיות השונות שמציע הנח"ל. עם סיום המסלול הם יוצאים לפרק המשימה הלאומית בחיפה, שם כחלק משירותם הצבאי הם הופכים להיות חלק מהצוות הבכיר של עמותת "על"ם" בעיר. הבנות משתחררות לאחר מכן והבנים חוזרים לשירות קרבי.
התנועה המסורתית מספקת שירותי דת לציבור הרחב הכולל: טקסי נישואין, גיור, בריתות, שמחות בת, ליווי רוחני, בר ובת מצווה. התנועה המסורתית פועלת למאבק בהכרה ברבניה ובטקסי הנישואין ובגיורים שהם עורכים בארץ ובחו"ל.
בנוסף לקהילות ולפעילות העניפה, לתנועה המסורתית מפעלים חינוכיים שונים:
- התנועה יזמה ויסדה בשיתוף עם משרד החינוך את רשת בתי הספר תל"י(תוכנית לתגבור לימודי היהדות בבתי ספר ממלכתיים).
- התנועה מפעילה זה כעשור פרויקט בר/בת מצווה לילד המיוחד, בו עולים לתורה וחוגגים בר/בת מצווה מאות ילדים מהחינוך המיוחד בכל הארץ עד כה השתתפו בפרויקט כ-2000 ילדים והפרויקט ממשיך לעבוד בכ-36 בתי ספר.
ההבדל העיקרי בין הזרמים הוא בגישתם למחוייבותו של יהודי להלכה. על פי התנועה הקונסרבטיבית, האורתודוקסים רואים את עצמם כמחוייבים להלכה כפי שהיא נכתבה ומורה דרך לאורח חיים. הרפורמים מאידך, מאמינים שניתן לשאוב הרבה רעיונות יפים מההלכה ולבחור למה להתחייב ("איש באמונתו יחיה"). הקונסרבטיבים, לטענתם, נמצאים איפשהו באמצע. מצד אחד הם מחוייבים להלכה (ועל כן יש להבדיל בין "קונסרבטיבי" לאדם שפשוט משלם דמי חבר לקהילה קונסרבטיבית), אך הם רואים צורך להמשיך ולהתמודד עם ההלכה גם בימינו, להמשיך את תהליך היצירה ופסיקת ההלכה. ה"קונסרבטיבי" מחוייב להלכה וקשה מאוד למצוא הבדלים בין ביתו של יהודי קונסרבטיבי ליהודי אורתודוקסי (הכוונה היא לדתיים הלאומיים ולמעגלים הליברלים יותר).
דוגמה עיקרית ומהותית להבדלים שבין האורתודוקסים לקונסרבטיבים הוא נושא מעמד האישה. הקונסרבטיבים מביאים פסיקות כפסיקתו של הרמב"ם בהלכות ספר תורה ש"אין דברי קדושה מקבלין טומאה", בעוד הוא מזכיר את ה"אישה והנידה" בהלכה זו. במקורות קודמים ומאוחרים יותר ניתן לראות כי הסיבה העיקרית לכך שנשים לא עולות וקוראות בתורה הוא מפני "כבוד הציבור". רב קונסרבטיבי רואה מושג זה (ומבסס את טיעוניו) ככותרת למוסכמות חברתיות שהיו קיימות בזמן כתיבת הלכה זו, זמן בו מעמד האישה היה נחות יותר ומקומה בחברה היה דל (אך לא מקומה בבית). מאחר שהרמב"ם, למשל, נותן את האישור ההלכתי, ומאחר ואנו חיים במציאות בה יש נשים שהן לוחמות בצה"ל, נשות עסקים, מנהלות בתי ספר וכו', המוסכמות החברתיות השתנו, הגבולות ההלכתיים נשארו אותו דבר, ויש הצדקה למעורבותן של נשים בחיי הקהילה היהודית במישור המעשי-הלכתי.
