טריטון הפסים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| טריטון הפסים | |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | דו חיים |
| סדרה: | בעלי זנב |
| משפחה: | סלמנדריים |
| סוג: | טריטון |
| מין: | טריטון הפסים |
| שם מדעי | |
 Triturus vittatus |
|
טריטון הפסים (שם מדעי: Triturus vittatus) הוא דו-חי ממשפחת הסלמנדריים. טריטון הפסים נמצא בסכנת הכחדה בישראל והינו חיה מוגנת.
תוכן עניינים |
[עריכה] התנהגות
במשך רוב ימות השנה טריטון הפסים נמצא מחוץ למים, על אדמה יבשה. ביציאתו מן מקווי המים יוצר טריטון הפסים מעטה קשיח סביב גופו על ידי הקשחת ריר הנפלט מעורו. המעטה מבודד את הטריטון מהסביבה, מונע מהטריטון לאבד נוזלים ועוזר לו להסתגל לחיים על הקרקע. טריטון הפסים מסתתר בשעות היום בצל (נקיקים או תחת אבנים) ופעיל בלילה. במשך הקיץ טריטון הפסים נכנס למעין תרדמת שנמשכת כ-5 חודשים.
[עריכה] אנטומיה
אורך גוף הזכרים מגיע לאורך של כ-12 ס"מ, בעוד אורך גופן של הנקבות מגיע עד לאורך של כ-10 ס"מ. צבעו של טריטון הפסים הוא חום אפור, כאדמה. צבע בטנם צהוב-כתום ופס לבן (אשר נתן לטריטון הפסים את שמו) משתרע לאורך גופם. בדרך כלל מוקף הפס המדובר בפסים שחורים, ובאזור האוזניים ישנו כתם בהיר.
[עריכה] סגנון רבייה
[עריכה] ייחום
עונת הייחום מתרחשת לאורך התקופה שבה גשמי היורה (הגשמים הראשונים של אותה שנה, משתנה בהתאם לתבניות האקלים) יוצרים שלוליות ומקווי מים זעירים בחגווים ושקעים טבעיים. טריטוני הפסים נמשכים למקווי מים אלו ומזדווגים בהם, כמתואר בהמשך.
[עריכה] לבוש כלולות
בעת יציאת הטריטונים ממסתורם ומתרדמת הקיץ שבה שקעו, מי הגשמים שוטפים מעל גופם את המעטה הקשיח שהפרישו הטריטונים לפני תרדמת הקיץ ומעוררים השלת עור בטריטונים. בנוסף, אצל הזכר והנקבה מתפתחים שינויים: אצל הזכר – צבעו משתנה לאפור בעל נקודות ירוקות ושחורות. כרבולת קרומית ואפורה שעליה פסים כהים מתפתחת על גבו מקודקוד הראש עד לסוף זנבו (משמשת בתור קרום שחיה). באזור השוקיים ובצדי אצבעות הגפיים האחוריות מתפתחים קפלי עור, ואזור הביב תופח. אצל הנקבה – מתפתח גם כן קרום שחיה (על הזנב בלבד) והאזור האחורי של גופה תופח בעקבות נפחן של הביצים שהיא מייצרת (שאינן מופרות בשלב זה).
[עריכה] חיזור ורבייה
כאשר לטריטון הפסים (זכר ונקבה כאחד) מתפתח קרום שחיה באזור הזנב, הטריטון מוכן להיכנס אל השלוליות ומקווי המים אשר הצטברו מן גשמי היורה, וכך מתחיל השלב האקוואטילי (המימי) בחייהם. גם בשלב זה הטריטונים פעילי לילה בלבד, למעט מקרים מיוחדים כגון יום מעונן במיוחד. בשלב זה, הטריטונים מתחילים לאכול בתכיפות גבוהה בהרבה מבשלב הקיום הקרקעי. אצל הנקבות האכילה מסייעת להתפתחות השחלות, אשר אינן מפותחות בשלב הקיום הקרקעי.
עניין הרבייה והחיזור קשור בקשר ישיר אל טמפרטורת הסביבה:
- בטמפרטורה של מתחת ל-10 מעלות צלזיוס הטריטונים אינם פעילים כלל.
- כאשר הטמפרטורה עולה על מעל ל-10 מעלות צלזיוס הטריטונים אוכלים אך עדיין לא עוסקים בתהליכי חיזור ורבייה.
- כאשר הטמפרטורה עולה אל מעל ל-13 מעלות צלזיוס, פעילות החיזור מתחילה. אם המעלות נוסקות אל מעבר ל- 15 מעלות צלזיוס, תהליך החיזור נמרץ בצורה יוצאת דופן.
- כאשר הטמפרטורה עולה מעל ל- 20 מעלות צלזיוס, כל הזכרים מסתלקים מן המים, וחוזרים לשלב הקיום הקרקעי.
- הטמפרטורה המתאימה ביותר להטלה היא 18 מעלות צלזיוס. בשל הרגישות להבדלי טמפרטורה קטנים, תהליכי החיזור והרבייה מתרחשים במועדים שונים באזורים גיאוגרפיים שונים (אזורים חמים יותר או קרים יותר).
[עריכה] החיזור
זכר טריטון הפסים מזהה את נקבת טריטון הפסים לפי ריחה של הנקבה ולאחר מכן מתחיל תהליך החיזור: הזכר נעמד מול הנקבה וחוסם את דרכה, תוך כדי כשכושי זנבו לשני צדי גופו. לאחר מכן הזכר מפריש מן בלוטות הביב חומרי ריח אשר מגרים את הנקבה. בשלב זה, הנקבה (במידה והחליטה להענות לו), מתחילה לעקוב אחריו.
[עריכה] ההפריה
כשמתחיל הזכר להתקדם עוקבת אחריו הנקבה, כשאפה נוגע בזנבו הכפוף. הזכר מטיל על הקרקע תיק זרע אשר נקרא ספרמטופור. הספרמטופור הוא בעצם גוף המכיל תיקי זרע לבנים מצופים בשכבת ריר מוקשה הנדבק אל ביב הנקבה העוקבת אחרי הזכר. תאי הזרע חודרים לביב ומגיעים לתוך צינוריות הביצים, שם הם מפרים את הביצים. מכאן מובן כי תהליך ההפריה בטריטון הפסים הוא חיצוני.
[עריכה] על הביצים והעוברים (ראשנים)
לאחר ההפריה נקבת טריטון הפסים מטילה בין חמישים למאה ביצים בקפלי עליהם של צמחי מים (הביצים נדבקות לעלי הצמחים כך שהעוברים מוגנים מפני טורפים). לאחר מספר ימים כל ביצה מתארכת, כך שניכרת בכל ביצה צורתו של ראשן. לאחר 2-3 שבועות (תלוי בהבדלי טמפרטורות, יפורט בהמשך) בוקעות הביצים ומכל ביצה יוצא ראשן צהבהב חסר גפיים, בעל 3 זוגות זימים חיצוניים בצדי הראש. גודלו של הראשן בבקיעה הוא מילימטרים ספורים.
בימיו הראשונים של הראשן הוא פולט חומר דביק מבלוטות המצויות בקדמת עיניו. חומר רירי ודביק זה עוזר לראשן להידבק לעצמים וצמחים כדי למנוע שקיעה אל תוך הבוצה (קרקעית מקווה המים או השלולית). רק לאחר כשישה שבועות (תלוי בהבדלי טמפרטורות, יפורט בהמשך) הראשן מתחיל לגדל גפיים, תחילה קדמיות ורק לאחר מכן אחוריות. התפתחות הראשנים (כל גלגולם) יכולה להימשך משלוש שבועות עד לשלושה חודשים:
ראשנים שגדלים בטמפרטורה של 18 מעלות צלזיוס וסביבה בה קיים שפע מזון מסיימים את התפתחותם תוך 3 שבועות אך מגיעים לגודל של כ 30 מילימטרים בלבד, עקב קצב התייבשות מהיר של מקווה המים המאלץ אותם לצאת ליבשה מוקדם יחסית. סיכויהם לשרוד את הקיץ קלושים לעומת ראשנים אשר גדלים במקווי מים גדולים המאפשרים תהליך צמיחה ממושך, ומגיעים לגודל של 50 מילימטר.
[עריכה] תזונה
בתחילת דרכם של הראשנים הם ניזונים מבעלי חיים זעירים ביותר. לקראת סוף תהליך הגדילה הם ניזונים מטרף גדול יותר כמו זחלי יתושים או ראשני דו חיים אחרים.בימיהם כבוגרים אשר חיים חיי קרקע (לאחר סוף גילגולם) הם ניזונים מחרקים ומרכיכות. לבגרות מינית הם מגיעים בגיל שנתיים או שלוש, כאשר אורכם כ-7 סנטימטרים.
