ח'אן יוניס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מפת רצועת עזה

ח'אן יוניס (خان يونس, אכסניית יוניס בערבית) היא העיר הפלסטינית השנייה בגודלה ברצועת עזה, הממוקמת כמרחק של כ-2 קילומטר ממזרח לחופי הים התיכון, בין הערים עזה ו דיר אל בלח בצפון, גוש קטיף במערב ורפיח בדרום. אוכלוסייתה של העיר , כולל מחנות הפליטים בתחומה, הוערך כ-137,900 נפשות נכון לשנת 1990. מספר הפליטים בתחום ח'אן יוניס הוערך כ-40,000 נכון לשנת 1995.

כמות הגשמים היורדת בחאן יוניס היא כ-200 מ"מ לשנה. היקף אדמות המעובדות על ידי תושבי העיר ופרבריה ושייכות לתחום המוניציפאלי שלה, מגיע לכ-50,000 דונם.

[עריכה] היסטוריה

לאור העובדה שח'אן יוניס ממוקמת בלב עמק המרזבה וקרבתה למקורות מים צלולים חוקרים רבים סבורים כי היו קיימים כנראה יושבים עתיקים בעבר באזור העיר המודרנית. יש המזהים את העיר עם "ינוסיס" עיר שמוזכרת אצל הרודוטוס כאחת מהערים שניתנו לערבים על ידי מלך פרס. המקום נודע לפני הקמתה של ח'אן יוניס כ"א-סיליקה".

העיר הוקמה כנראה בשנת 1389 על ידי האמיר הממלוכי יוניס א-נוריזי שבנה במקום אכסניה (חאן) ומסגד. היישוב התפתח סביב מוסדות אלה ושימש כתחנת מעבר לתנועה מסחרית וצבאית על דרך מצרים. בעבר היו מקומות שבהם תורגם השם לעברית כ"חנות יונה". שם זה היה תוצאה של תרגום שגוי, בצירוף עם מסורת מקומית של בני ח'אן יוניס שקישרו את עירם עם יונה הנביא.

בשנת 1517 נכבשה ח'אן יוניס, יחד עם כל ארץ ישראל על ידי האימפריה העות'מאנית. העיר הייתה כנראה חסרת חשיבות במהלך המאה ה-16 עקב אי הופעתה ברשימות המיסים של האימפריה העות'מאנית. בתחילת המאה ה-17 ביצרו העות'מאניים את האכסניה והציבו בה חיל משמר. העיר נודעה בגניה הירוקים במאה ה-19, ובשנת 1868 הוערך מספר תושביה בכ-1,000 איש.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה ח'אן יוניס על ידי בריטניה. ח'אן יוניס הייתה בימיו הראשונים של הכיבוש הבריטי קו הגבול שצפונה ממנו ניצלו הבריטים את מימי המקום. מדרום לח'אן יוניס הביאו הבריטים מים לצבאם ברכבות ממצרים. במהלך המלחמה הייתה העיר מרכז מסחרי חקלאי, לאחר תום המלחמה ירד מעמד זה של העיר.

מסיומה של מלחמת העצמאות הייתה העיר תחת שליטה מצרית עד שנת 1956. אוכלוסייתה של העיר גדלה, הרב בשל זרימת של מאות פליטים אל שטחה כתוצאה ממלחמת האזרחות. המצרים הקימו מחנה פליטים ממערב לישוב והושיבו את רוב הפליטים שם. בשנת 1955 מנתה אוכלוסיית העיר יותר מכ-12,000 נפשות. ב2 בנובמבר 1956 נכבשה ח'אן יוניס במהלך מבצע קדש על ידי מדינת ישראל. העיר הוחזרה במהרה לידי המצרים ונשארה בשליטתם עד לשנת 1967. במהלך מלחמת ששת הימים נכבשה בשנית העיר, לאחר קרבות שריון וצלפים, על ידי ישראל והושלט בה משטר צבאי. במהלך שנות ה-50 שימשה תחנת המשטרה בכניסה המזרחית לעיר כבסיס של גדוד פדאיון. בשנת 1955 פוצצה התחנה על ידי צה"ל כחלק מפעולות התגמול של מדינת ישראל נגד המפגעים ושולחיהם. בשנת 1993 עברה העיר, יחד עם כל רצועת עזה, לידי הרשות הפלסטינית.

באינתיפאדת אל אקצה שימשה העיר כבסיס של ארגוני הטרור לירי רקטות קסאם ופצצות מרגמה על יישובי גוש קטיף וציר כיסופים. הבתים של פאתי חאן יוניס, צופים על על ציר כיסופים ועל כפר דרום, נותנים לצלפים הפלסטינים יתרון טקטי ועמדה מצוינת לביצוע פיגועי ירי כנגד אזרחים וחיילים ישראליים. המתנחלים ביקשו מצה"ל להרוס בתים אלה מטעמי בטחון, אך צה"ל נמנע מכך עקב צו של בג"ץ. בעקבות הרצח של טלי חטואל וארבע בנותיה והירי על האזכרה לכבודה, אישר בג"ץ לצה"ל להרוס בתים אלה. בתגובה לירי המרגמות צה"ל ביצע מספר פעולות ותקיפות בחאן יוניס, כאשר במפורסמת שבהן, "דרך המלך", הרג גדוד שמשון 14 מחבלים.