חיפושית זבל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיפושית זבל הוא שם עממי כוללני לחיפושיות אשר ניזונות בלעדית או בעיקר מגללי חוליתניים. מרביתן שייכות למשפחת הזבליתיים, אך יש גם מינים ממשפחות אחרות, כגון משפחת הקברניתיים, אשר ניזונים מזבל בעלי חיים. כמו כן יש מיני חיפושיות ממשפחת הפגרוניתיים אשר חיים בתוך זבל.
הידועה ביותר מבין הזבליות היא זבלית פרעה, היא ה"חרפושית" של תרבות מצרים העתיקה המתוארת להלן.
תוכן עניינים |
[עריכה] התנהגות
התנהגות חיפושיות הזבל לגבי הזבל שונה ממין למין. שני סוגי ההתנהגות הראשונים אופייניים בעיקר לזיבליות, הניזונות מהזבל:
- יש המכדררות את הזבל לכדור ומרחיקות אותו בגלגול מערימת הזבל. חלקן מחביאות את הכדור בין עלי עשב, וחלקן קוברות אותו באדמה. בכדור מוטלת ביצה; הרימה בוקעת בתוך הזבל, ניזונה ממנו ומתגלמת בתוכו. הבוגר הצעיר יוצא מהזבל ומחפש, בדרך-כלל בתעופה, ערימת זבל חדשה, וחוזר חלילה.
- יש הנוברות באדמה שמתחת ערימת הזבל וקוברות גושי זבל במחילות. גם אצלן הביצה מוטלת בזבל, הרימה והגולם מתפתחים בתוכו, והבוגר יוצא לחפש זבל חדש.
לעומתן יש חיפושיות "דַיָרוֹת" אשר פשוט חיות את כל חייהן בתוך הזבל; חלקן ניזונות ממנו וחלקן לא.
חיפושיות זבל חיות במגוון גדול של בתי גידול, כולל מדבריות, יערות, כרי מרעה ושדות חקלאיים. מוצאים אותן בכל היבשות מלבד אנטארקטיקה, אך לא באזורים קרים במיוחד או יבשים מאוד.
בוגרי הזבליות ניזונים רק מהנוזלים שבגללים. באיברי הפה שלהם הם סוחטים ומוצצים את הזבל ובולעים את הנוזל המכיל מיקרואורגניזמים, חומרי תזונה, ולעיתים גם רימות של חרקים אוכלי זבל אחרים. לעומת זאת, הרימות ניזונות מנוזלי הגללים וגם מהמוצקים שבה, אותם הם לועסים באיברי הפה שלהם.
מרבית חיפושיות הזבל מוצאות את הפרשות בעלי החיים באמצעות חוש הריח המפותח שלהם. חלקן, בעיקר הקטנות שביניהן, עומדות על בעל החיים עצמו ומחכות למתנה שהוא מעניק להן.
החוקר הצרפתי ז'אן-אנרי קסימיר פבר (Jean-Henri Casimir Fabre) הפריך במאה ה-19 את האמונה העממית לפיה קיים שיתוף פעולה בין זבליות מכדררות במעבר מכשולים בעת גלגול כדור הזבל. הוא גילה שהמסייעות-לכאורה הן למעשה מתחרות האורבות להזדמנות לשדדוד את כדור הזבל.
[עריכה] תועלת לאדם
חיפושיות הזבל תורמות תרומה חיובית לחקלאות. באכילת הזבל ובקבורתו הן תורמות למחזור המזון בקרקע ולאיכותו. כמו-כן, בסילוק הזבל מסביבת הבקר והצאן הן מקטינות את זמינותו למזיקים כגון זבובים. לפיכך משתמשים בהן גם להדברה ביולוגית יזומה במשק החי.
המכון האמריקאי למדעי החיים (The American Institute of Biological Sciences) העריך חיסכון שנתי של כ-380 מיליון דולר במשק החי האמריקאי בזכות חיפושיות הזבל (BioScience, April 2006, Vol. 56 No. 4, p. 312).
ברפואה העממית הסינית משמשים בחיפושיות הזבל יחד עם חרקים רבים נוספים.
[עריכה] במצרים העתיקה ובארץ ישראל
מינים שונים של חיפושיות זבל, ובעיקר זבלית פרעה (Scarabaeus sacer), נחשבו קדושים בעיני המצרים הקדמונים. הם האמינו שהחיפושית היוצאת מתוך הזבל נוצרה יש-מאין במעשה אלוהי שסימל עבורם את יצירת העולם מתוך השמש בידי אל השמש. דמות הזבלית המגולפת באבן, בחֵמָר ובחמרים אחרים נקראת "חרפושית". החרפושיות שמשו כקמעות, אלילים זעירים, עדיים וחותמות, והינם מהממצאים הארכיאולוגיים השכיכים ביותר ממצרים העתיקה.
חרפושיות שנמצאו בארץ ישראל מעידות על השלטון וההשפעה התרבותית המצרית בארץ בעת העתיקה. בין הסמלים על חותמי חזקיהו מלך יהודה נמצאו דמויות של חרפושיות ושל כדוריהן ("LMLK seal" בוויקי האנגלית).
[עריכה] בספרות
במשל "חיפושית הזבל והעיט" מספר איזופוס על עיט הטורף ארנב למרות בקשותיה של החיפושית שלא יעשה כן. החיפושית נוקמת בעיט בהשחתת ביציו. ביאושו, מתעופף העיט לאולימפוס, מניח את הביצים בחיקו של זאוס, ומבקש ממנו להגן עליהן. החיפושית בתגובה ממלאת עצמה בזבל, ומתעופפת בעוצמה לתוך פניו של זאוס, ובבהלתו הוא קופץ על רגליו והביצים נופלות ונשברות. כאשר זאוס למד על בקשת החרפושית ממנה התעלם העיט, הוא נוזף בעיט ומבקש מהחרפושית לשמור מרחק מהעוף. כאשר בקשתו זו נדחית, הוא משנה את עונת הדגירה של העיט לזמן בו חיפושיות הזבל אינן נמצאות מעל פני האדמה.
אריסטופנס התייחס למשל זה כמה פעמים במחזותיו.
[עריכה] מקורות
- מרבית המאמר הוא תרגום של הערך המקביל בוויקיפדיה האנגלית
- על זבליות בדף של ממשלת קווינסלנד, אוסטרליה
- עזריה אלון (עורך), אנציקלופדית "החי והצומח של ארץ ישראל", משרד הביטחון – ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983; כרך 3 – חרקים, עמ' 171 עד 175.
- פנחס אמתי, "כדורים חיים", מתוך "כמעט 2000 – כתב עת למדע וטכנולוגיה" (ממאגר המידע באתר סנונית)
- ד"ר זאב וילנאי, אריאל – אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת עם עובד – תרבות וחינוך; תל אביב, תשל"ז, 1977; עמ' 878, 1184-1185, 1301
