ז'אק פרומנטל הלוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ז'אק-פרנסואה-פרומנטל אליהו הלוי (1799- 1862) היה מלחין יהודי-צרפתי.

[עריכה] חייו

הלוי נולד בפאריז, בנו של החזן אלי חלפון הלוי, שהיה מזכיר הקהילה היהודית של פאריז, סופר ומורה לעברית. השם פרומנטל, שבו נודע בדרך כלל, מצביע על כך, שנולד ביום חג בשם זה בלוח המהפכה הצרפתית, שהיה עדיין בשימוש אותו זמן. הוא התקבל לקונסרבטואר של פאריז בגיל תשע או עשר (הרישומים נחלקים בנושא זה) בשנת 1809 והיה תלמידו של לואיג'י כרוביני ובהמשך בן חסותו. אחרי שני נסיונות שהביאוהו למקום שני, זכה בפרס רומא בשנת 1819 על הקנטטה "ארמיני".

עם שובו לפאריז, כתב לפי הזמנה מארש אבל עברי "ממעמקים", לשלושה קולות ותזמורת לטקס אזכרה לדוכס הנרצח דה ברי, שהתקיים ב-24 במרץ 1820. יצירה זו פירסמה את שמו ברבים.

הלוי היה מנצח מקהלה בתיאטרון האיטלקי ותוך כדי כך השתדל להביא אופרה שלו לידי ביצוע. בעקבות הצלחתה הצנועה מאוד של "ל'ארטיזן", באופרה קומיק בשנת 1827 התקדם הלוי לתפקיד מנצח מקהלה באופרה. אותה שנה התמנה לפרופסור להרמוניה וליווי בקונסרבטואר, ובהמשך לפרופסור לקונטרפונקט ופוגה בשנת 1833 ולקומפוזיציה בשנת 1840. הוא נבחר לאינסטיטוט דה פראנס בשנת 1836.

ב"יהודיה", בשנת 1835, לא זו בלבד שהלוי נחל לראשונה נצחון בינלאומי גדול, אלא גם הגיש לעולם יצירה, שהייתה לאחת מאבני הפינה ברפרטואר הצרפתי למשך מאה שנה, שבמהלכן תפס תפקיד אלעזר את מקומו כאחד התפקידים הנבחרים בעיני טנורים כמו אנריקו קארוזו. האריה הגדולה היא "Rachel, quand du Seigneur la grâce tutélaire:" "רחל, כאשר האל ברוב חסדו מסר בידי את עריסתך". הריטורנלו התזמורתי שלה הוא הציטוט היחיד מן המוזיקה של הלוי שברליוז כלל ב"תורת התזמור" שלו, בשל השימוש התזמורתי הראשון הנעשה בו בקרן הצרפתית בעלת השסתומים. קרוב לוודאי, מכל מקום, שהאריה הזו הוכנסה לאופרה אך ורק לבקשת הטנור הגדול אדולף נורי, ששר את התפקיד בהצגת הבכורה ויתכן שהציע את הטקסט לאריה. "היהודיה" היא אחת המפוארות ביותר בז'אנר ה"גראנד אופרה" ויש בה באלט רשמי, מקהלות גדולות, תהלוכת ראווה במערכה הראשונה וחגיגות מרשימות במערכה השלישית. האופרה מסתיימת בכך, שהגיבורה משליכה את עצמה אל תוך חבית שמן רותח במערכה החמישית. מהלר ביטא את הערצתו הגדולה אליה במילים: "אני המום ונפעם כולי מן היצירה הנפלאה, המלכותית הזאת. אני רואה בה את אחת האופרות הנהדרות ביותר שנוצרו ביום מן הימים."

אחרי "היהודיה" היו להלוי הצלחות מעטות, יחסית, אם כי לפחות שלוש אופרות, La reine de Chypre, L'eclair ו"שרל השישי" ראויות להיזכר. כפי שאמר היינה, הלוי היה אמן, אבל ,ללא זיק מזערי של גאוניות". עם זאת, הוא היה לביורוקרט מוביל של האמנויות, כשהתמנה למזכיר האקדמיה ועמד בראש ועדות לקביעת הגובה התקני של ה-לה בתזמורות, לחלוקת פרסים לאופרטות וכדומה. הצייר דלקרואה מביא דיוקן מצמרר של התדרדרותו של הלוי ביומניו (5 בפברואר 1855): "הלכתי אל בית הלוי, שלהט עד להחניק בחום התנור שלו. אשתו עלובת הנפש מילאה את הבית עד לעייפה בקישוטים חסרי ערך וברהיטים ישנים, והסוף יהיה, שהטירוף הזה ידחף אותו לבית חולים לחולי נפש. הוא השתצנה ונראה קשיש בהרבה, כמו אדם הנגרר בלאה בניגוד לרצונו. איך הוא יכול לבצע עבודה רצינית במהומה הזאת? משרתו החדשה באקדמיה ודאי גוזלת חלק גדול מזמנו ומקשה עליו יותר ויותר למצוא את שלוות הנפש והשקט, שהוא זקוק להם לעבודתו. הסתלקתי מן הגיהינום הזה מהר כגכל שיכולתי. האוויר ברחוב נראה בפירוש משיב נפש."

הלוי מת לאחר פרישה בניס, שנוספה זמן לא רב קודם לשליטת צרפת.

[עריכה] משפחת הלוי

אחיו של ז'אק הלוי היה הסופר וההיסטוריון ליאון הלוי, שכתב ביוגרפיה מוקדמת של אחיו והיה אביו של לודוביק הלוי, ליבריתן של אופרות צרפתיות רבטת, ביניהן כרמן של ביזה.

אשתו של הלוי, ליאוני, שסבלה מבעיות נפשיות קשות בתקופת נישואיהם, התאוששה אחרי מותו והייתה לפסלת מוכשרת. (היא הייתה צעירה מבעלה ב-20 שנה). בתם ז'נבייב נישאה למלחין ביזה, שהיה מתלמידיו של הלוי בקונסבטואר. אחרי מות ביזה נישאה בשנית והייתה לאשת חברה פריזאית. מרסל פרוסט השתמש בדמותה כמודל לדוכסית דה גרמנטה בספרו, "החיפוש אחר הזמן האבוד".

[עריכה] ראו גם

רשימת יצירותיו בוויקיפדיה האנגלית