ולדימיר מאיאקובסקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולדימיר ולדימירוביץ' מאיאקובסקי (19 ביולי 1893 - 14 באפריל 1930) (רוסית: Влади́мир Влади́мирович Маяко́вский), משורר, מהבולטים בפוטוריסטים הרוסים של ראשית המאה ה-20. עסק גם בציור, בייחוד פלקאטי. חיבר גם תסריטים.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו ויצירתו
מאיאקובסקי נולד בבגדדי שבגאורגיה, כילד השלישי להוריו, שהיו צאצאי קוזאקים. בגיל 14 לקח מאיאקובסקי חלק בהפגנות סוציאליסטיות בעיר קוטאיסי. לאחר מותו הפתאומי של אביו ב-1906, עברה משפחתו - אמו ושתי אחיותיו - לגור במוסקבה.
במוסקבה נמשך מאיאקובסקי אחר ספרות מרקסיסטית ואף השתתף בפעילויות אחדות של מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (РСДРП). לאחר מכן היה לחבר בה (בולשביק). ב-1908 עזב את בית הספר היסודי, לאחר שאמו התקשתה לשלם את שכר הלימוד.
בתקופה זו נאסר מאיאקובסקי שלוש פעמים, בעוון פעילות פוליטית חתרנית נגד המשטר, אך מפאת גילו הצעיר ניצל מהגליה. ב-1909, בימי הבדידות שעברו עליו בכלאו שבמוסקבה, החל מאיאקובסקי לכתוב שירה, אך שיריו הוחרמו. לאחר שחרורו המשיך לפעול בתנועה סוציאליסטית. בתקופה זו החל ללמוד בבית הספר לאמנות במוסקבה ושם הכיר, לראשונה, חברים בתנועת הפוטוריזם הרוסי. בתחילה עסק בפיסול, ציור ואדריכלות, אך בתוך זמן קצר הבין שמוטב לו לעסוק בשירה. הוא נעשה לדובר בולט של קבוצת ה-Гилея (גילֵיַה) וחברו הטוב של דוד בורליוק, אותו ראה כמדריכו וכמורה דרכו.
ב-1912 התפרסמו לראשונה שירים של מאיאקובסקי, במאסף הספרותי הפוטוריסטי "סטירת לחי לטעמה של החברה" (Пощёчина общественному вкусу). היו אלה "לילה" (Ночь) ו"בוקר" (Утро). ב-1914 סולקו בורליוק ומאיאקובסקי מבית הספר לאמנות, בגלל פעילותם הפוליטית.
היצירה האמנותית של מאיאקובסקי המשיכה לשאת גוון פוטוריסטי עד 1914. בשלב זה, בחר להתמקד בשירה נראטיבית. העבודות שפרסם בימים שקדמו למהפכה הרוסית, סייעו לו לבסס את המוניטין שרכש, במשך הזמן, כמשורר ברוסיה ומחוצה לה.
"ענן במכנסיים" (1915) היה פואמה בת ארבעה פרקים - ארבע זעקות "הלאה!" כלפי סדר החיים הישן: "הלאה אהבתכם!", "הלאה אמונתכם!", "הלאה משטרכם!", "הלאה דתכם!".
מַחֲשַבְתְכֶם,
אֲשֶר עַל מַכְמֹחַ שְרוּעָה בִמְדֻמְדָם
כִמְשָרֵת מְפֻטָם עַל סַפָה מְשֻמְנֵנֵת,
אֲגָרֶה בִסְמַרְטוּט־לְבָבִי זָב הַדָם,
עַד שָבְעָה אֶתְעַלֵל, עַזְעַזְפָן וְרַב-קֶנֶט.
שַעֲרַת שֵיבָה גַם אַחַת אֵינֶנָה אֶצְלִי בַּנְשָמָה,
עֲדִינות יְשִישִים בָה אָיִן!
עוֹלָם יַרְעִים קוֹלִי בָרָמָה,
אֶצְעַד - יְפֵה־תֹאַר
בֶן עֶשְרִים וּשְתַיִם.
(מתוך הפרולוג של "ענן במכנסיים". תרגום: אריה אהרוני)
Вашу мысль
мечтающую на размягченном мозгу,
как выжиревший лакей на засаленной кушетке,
буду дразнить об окровавленный сердца лоскут:
досыта изъиздеваюсь, нахальный и едкий.
У меня в душе ни одного седого волоса,
и старческой нежности нет в ней!
Мир огромив мощью голоса,
иду - красивый,
двадцатидвухлетний.
בקיץ 1915 התאהב מאיאקובסקי באישה נשואה, ליליה בריק, ולה הקדיש את שירו "חליל חוט שדרה" (1916). לרוע מזלו של מאיאקובסקי, הייתה זו אשתו של המוציא לאור שלו, אוסיפּ בריק. פרשיית האהבים הזו - כמו גם מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הרוסית - השפיעה רבות על עבודותיו בשנים אלו. כך, השיר "מלחמה והעולם[1]" (1916), עוסק באימי מלחמת העולם הראשונה, ו"אדם" (1917) דן בייסורי האהבה.
בראשיתה של מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 1915 - 1917, עבד מאיאקובסקי כשׂרטט בבית הספר הצבאי למכוניות של פטרוגרד. בנובמבר 1917 שהה מאיאקובסקי בסמולני, פטרוגרד, ושם היה עֵד למהפכת אוקטובר. בשעה זו הצטרף בלהט ובהתלהבות למהפכה והחל לחבר שירי תעמולה מהפכניים, כגון "צעידת-שמאל". בשנים שלאחר מכן נשאה מרבית שירתו אופי מהפכני.
לאחר שחזר למוסקבה, עבד מאיאקובסקי בסוכנות החדשות הסובייטית (Российское телеграфное агенство), ויצר עבורהּ תעמולה קומוניסטית, במלל ובאיורים. הוא הרבה להשתמש בסאטירה. ב-1919, פרסם מאיאקובסקי לראשונה אסופת שירים שכתב, תחת השם: Всё сочинённое Владимиром Маяковским (כל שחובר על ידי ולדימיר מאיאקובסקי). באווירה הפוליטית ששררה בברית המועצות הצעירה, עלתה קרנו במהירות. בשנים 1922 - 1928, היה מהבולטים ב"חזית אמנות השמאל" והחל להגדיר את עבודותיו כ'פוטוריזם קומוניסטי' (комфут).
מאיאקובסקי היה מן הבודדים בין הכותבים הסובייטים שהורשו לנוע בחופשיות, ולפיכך הרבה לנסוע ברחבי ברית המועצות ובארצות העולם. מסעותיו ללטביה, בריטניה, גרמניה, ארצות הברית, מקסיקו וקובה השפיעו לא מעט על יצירתו. ב-1925 פרסם את אוסף הרשימות "כך גיליתי את אמריקה", (Мое открытие Америки), בו הביע את התרשמותו מהעושר הטכנולוגי האמריקני אך ביקר בחריפות את חוסר הצדק והעוולות החברתיות שהיו שם, לדעתו.
בסיור בארצות הברית פגש את אלי ג'ונס, שהייתה לאם בִתו. למאיאקובסקי נודעה עובדה זו רק ב-1929, כשפגש שוב את ג'ונס בחשאי בדרום צרפת. בסוף שנות ה-20 התאהב מאיאקובסקי בטטיאנה יקובלבה, ולה הקדיש, ב-1928, את השיר "מכתב לטטיאנה יקובלבה" (Письмо Татьяне Яковлевой).
אין ספק, כי תרומתו של מאיאקובסקי איננה מוגבלת לתחומי השירה הסובייטית בלבד. עם השנים, נחשב כנציגה המובהק של השירה הסובייטית, אך באופן רחב יותר הוא אף שינה את תפיסת השירה בתרבות המאה ה-20 כולה. הוא השפיע על רבים ממשוררי המאה העשרים, ובמיוחד על אנשי השמאל הפוליטי. בין השאר, הושפעו ממנו אלכסנדר פן ואברהם שלונסקי, אשר אף כונו, בפי מתנגדיהם, "מאיאקובסקים קטנים".
המעורבות הפוליטית הפעילה שלו ככותב וכתועמלן נתקלה בחוסר הבנה, ולעיתים הסתייגו ממנה בני תקופתו (ואף חבריו הקרובים, דוגמת בוריס פסטרנק). קרוב לסוף שנות ה-20, בד בבד עם ניסיונות להתקרב למפלגת השלטון, הפך מאיאקובסקי מפוכח יותר באשר לבולשביזם ולתעמולה בולשביקית. מעיד על כך מחזהו מ-1929, "פשפש" (клоп), שעסק בקרתנות ובביורוקרטיה הסובייטיים. ביקורת נוספת שפך על הממסד הסובייטי במחזה "בית מרחץ" (баня) מ-1930; חיצי ביקורת אלו הביאו ליחס רע כלפיו מן השלטונות. גם ידידיו הקרובים מלפנים התרחקו ממנו בשל התקרבותו למפלגת השלטון.
מעמדו המעורער, ואהבה נכזבת שנכווה בה, הביאו לכך שבערבו של ה-14 באפריל 1930, התאבד מאיאקובסקי בירייה ללבו. בשיר לא גמור שהשאיר במכתב ההתאבדות כתב, בין השאר:
- "במותי אל תאשימו איש, וכן, בבקשה, אל תלכו רכיל. המנוח מאוד לא אהב זאת... אין זאת דרך (לאחרים איני ממליץ) אך לי אין מוצא... [כחלק משיר שהיה מצורף:] סירת האהבה התנפצה אל ההווי. את ואני מרוחקים, ואין טעם למנות את מכאובינו, צערינו וסבלינו המשותפים".
מאיאקובסקי נקבר בבית הקברות Новодевичье кла́дбище אשר במוסקבה. שמו של המקום בו נולד שונה, לכבודו, ל"מאיאקובסקי". לאחר מותו של סטלין, נפוצו שמועות על פיהן מאיאקובסקי לא התאבד אלא נרצח בפקודת סטלין. בשנות ה-90 של המאה העשרים, כשנחשפו מסמכי הקג"ב, היו תקוות שתתברר האמת בסוגייה זו, אולם דבר לא נתגלה. השאלה נותרה עומדת בעינהּ.
לאחר מותו, הותקף מאיאקובסקי על ידי העיתונות הסובייטית ותואר כ"פורמליסט" (בניגוד ל"משוררים פרולטרים" רשמיים, כמו דמיאן בדני). ב-1935 כתבה לילה בריק מכתב לסטלין בנושא, והוא כתב ליז'וב:
- "החבר יז'וב, קח לתשומת לבך את מכתבה של הגברת בריק. מאיאקובסקי הוא עדיין המשורר הטוב והמוכשר ביותר בעידן שלנו. אדישות לירושתו היא פשע. תלונתה של בריק היא, לטעמי, מוצדקת...".
מילים אלו, אשר הפכו לקלישה, הכניסו את מאיאקובסקי בצורה "רשמית" לקאנון, אך בוריס פסטרנק כתב שזה "הרג אותו בשנית" בכמה מובנים.
למאיאקובסקי לא היו ממשיכים בתחום השירה בין המשוררים הרוסיים, וסגנונו לא נבחן או פותח כיאות. יחד עם זאת, מאיאקובסקי השפיע לא מעט על שירת המאה ה-20, והיה המשפיע ביותר מבין הפוטוריסטים בליטא.
[עריכה] ספריו שתורגמו לעברית
ולדימיר מאיאקובסקי כתב ספרי שירה רבים. אחדים מהם תורגמו לעברית, ובהם:
- חליל חוט שדרה. תרגם: אריה אהרוני. אלף, תשל"ח.
- מבחר שירים. תרגם: אלכסנדר פן. מרחביה: ספרית פועלים, 1950.
- ענן במכנסים. תרגם: אריה אהרוני. מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1960.
- ענן במכנסיים / חליל חוט שדרה - מהדורה מוגהת. ספריית פועלים, 1991.
- כך גיליתי את אמריקה. תרגמה: עדנה קורנפלד. ספריית פועלים, 1950.
[עריכה] הערות שוליים
1. ^ שם הספר בשפה הרוסית רמז במכוון, כך נראה, לרומן הנודע של טולסטוי, מלחמה ושלום: שניהם נקראו "Война и мир", כאשר המילה мир (מיר) פירושה גם 'עולם' וגם 'שלום'.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- שיר של מאיאקובסקי בעברית, בתרגומו של עמינדב דיקמן.
- סקירה של כתב העת "כרמל", המכילה, בין השאר קטעים על ושל מאיאקובסקי.
- חומר רב אודות מאיאקובסקי, באנגלית ורוסית.
