וילפרדו פארטו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וילפרדו פארטו (15 ביולי 1848 - 19 באוגוסט 1923) (Vilfredo Frederico Damaso Pareto), כלכלן וסוציולוג איטלקי.
נולד בפאריס למשפחת מהגרים מאיטליה ששבו למולדתם בהיותו בן 10. פארטו למד באוניברסיטת טורינו מתמטיקה ופיזיקה ולאחר סיום לימודיו עבד כמהנדס בחברת רכבות. ב-1893 החל להרצות כלכלה באוניברסיטת לוזאן.
פרטו עסק בחקר התפלגות ההכנסה וקבלת החלטות על ידי יחידים. מחקריו סייעו לגיבוש תחום המיקרו כלכלה. כן פיתח את רעיונות עקומות אדישות ויעילות פארטו.
מחקרו הסוציולוגי עסק בעיקר במקורות הפעולה הקולקטיבית והפרטנית. הוא קבע, שכל החברות בעולם בנויות מקבוצות השונות האחת מהשנייה והבנויות לפי כישורי חבריהן. כאשר האינטלקטואלים שבהם מנסים לשפר את מיקומם החברתי - נוצר הריבוד החברתי. הסכנה הקבועה שמרחפת מעל ראשיהם של בעלי השליטה מצד המוכשרים שבמעמדות הנמוכים, מביאה לתחלופה ומחזוריות של אליטות. האליטה ממלאת תפקיד חיוני בהסדרים הסוציו-פוליטיים בעוד שההמון הוא פסיבי ונתון למניפולציות של בעלי השררה.
עיקר פירסומו נובע מחוק פארטו. פארטו הבחין כי 20% מאוכלוסית איטליה היא בעלת 80% מהרכוש. יחס זה התגלה במקרים רבים נוספים.
מדד פארטו משמש למדידת אי שוויון בחלוקת הכנסה.
