ויליאם וורדסוורת'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם וורדסוורת' ( 7 באפריל 1770 - 23 באפריל 1850) היה משורר אנגלי, שיחד עם סמואל טיילור קולרידג' החל את התקופה הרומנטית בספרות האנגלית, כאשר פרסם ב-1798 את "בלדות ליריות". היצירה החשובה ביותר שלו, היא כנראה "ההקדמה", פואמה אוטוביוגרפית של שנותיו המוקדמות.
וורדסוורת' היה השני מבין חמישה ילדים, ונולד בקוקרמוות', קומברלנד – חלק מאזור נופי בצפון מערב אנגליה, הקרוי "אזור האגמים" (ה"לייק דיסטרקט"). עם מות אימו ב-1778, אביו שלח אותו לבית ספר הוקסהד. אך בשנת 1783 אביו, שהיה עורך דין, נפטר, ולא השאיר אחריו כמעט דבר לילדיו (אף שהרוזן מלונסדל היה חייב לו 4500 לירות סטרלינג, אותם לא שילם למרות פסיקה משפטית כנגדו. אך בנו שילם חלק גדול מהסכום בשנת 1802).
וורדסוורת' התחיל את לימודיו בסיינט ג'ון קולג', קיימברידג', בשנת 1787. ב-1790, הוא ביקר בצרפת המהפכנית ותמך בתנועה הרפובליקנית. שנה לאחר מכן, הוא סיים את לימודיו בקיימברידג' בלא הצטיינות יתרה. בנובמבר, הוא שב לצרפת ויצא לסיור בצרפת, שכלל את האלפים ואת איטליה. הוא התאהב באישה צרפתייה, אנט ולון, וב-1792 היא ילדה לו בת, קרוליין. בשל מחסור בכספים, הוא שב לבדו לאנגליה בשנה זו, אך תמך בולון ובבתו כמיטב יכולתו לשאר חייו. "תקופת הטרור" בצרפת הפרידה אותו מהתנועה הרפובליקנית, והמלחמה בין צרפת לאיטליה מנעה ממנו לראות את אשתו ובתו למספר שנים.
וורדסוורת' פרסם לראשונה את שירתו בשנת 1793, באוספים "הליכה בין ערביים", ו"רישומים תיאוריים". הוא קיבל תמיכה של 900 לי"שט מרייזלי קלברט ב-1795 כדי שיוכל להמשיך לכתוב. באותה השנה הוא פגש את סמיואל טיילור קולרידג' בסומרסט. שני המשוררים התיידדו במהירות. ב-1979, וורדרסוורת' ואחותו, דורותי, עברו לסומרסט, למקום הקרוב לביתו של קולרידג' בנת'ר סטואי. יחדיו, וורדסוורת' וקולרידג' (עם תמיכה מדורותי) כתבו את "בלדות ליריות" (1798), יצירה חשובה בתנועה הרומנטית האנגלית. אחד משיריו המפורסמים ביותר של וורדוורסת' , "מנזר טינטרן" פורסם ביצירה זו, יחד עם "יורד הים העתיק" של קולרידג'.
וורדסוורת', דורותי וקולרידג' נסעו לגרמניה. בחורף 1798-1799, וורדסוורת' התגורר בגוסלר והחל לעבוד על יצירה אוטוביוגרפית שאח"כ הוכתרה בשם "ההקדמה". הוא ואחותו עברו חזרה לאנגליה, הפעם לגרסמיר באזור האגמים, בסמוך למשורר רוברט סוות'י. וורדסוורת', סוות'י וקולרידג' נודעו כ"משוררי האגמים". בשנת 1802, הוא ודורותי נסעו לצרפת כדי לבקר את אנט וקרוליין. מאוחר יותר באותה השנה, הוא נישא לחברתו מילדות, מרי הוצ'יסון. דורותי לא קיבלה את הנישואין בתחילה, אך גרה עם הזוג ומאוחר יותר נעשתה קרובה למרי. בשנה שלאחר מכן, מרי ילדה את הראשון מחמשה ילדים, ג'ון.
בריאותו של קולרידג' וגם יחסיו לוורדסוורת' החלו לעלות על שרטון בשנת 1804. באותה השנה וורדסוורת' התחבר לרוברט סוות'י. עם עלייתו של נפוליאון לשלטון כקיסר צרפת, הליברליות האחרונה של וודסוורת' קרסה, והוא הגדיר את עצמו כשמרן.
וורדסוורת' תכנן כמה שנים לכתוב פואמה פילוסופית ארוכה, שהוא התכוון לקרוא לה "The Recluse" (מחבוא, או אדם הנחבא). הוא החל בשנת 1798-1799 לכתוב פואמה אוטוביוגרפית שלה הוא לא קרא בשם, אך קרא לה "שיר לקולרידג'", שתשמש כנספח ל"The Recluse". בשנת 1804 הוא החל להרחיב את היצירה האוטוביוגרפית הזו, כאשר החליט שהיא תהיה פרולוג ליצירה הגדולה יותר ולא נספח. עד 1805, הוא סיים אותה, אך לא הסכים לפרסם יצירה כה אישית עד אשר יסיים את "הריקלוז". למותו של אחיו, ג'ון, ב-1805, הייתה השפעה חזקה עליו.
בשנת 1807 פורסם "שירים בשני כרכים" , הכולל את "אודה: מחשבות על האלמות מזיכרונות של הילדות המוקדמת". עד לזמן זה, וורדסוורת' היה ידוע בציבור רק כמחברן של "בלדות ליריות", והוא קיווה שאוסף זה יעניק לו הכרה מלאה יותר. אך קבלתו הייתה פושרת בלבד. לזמן מה, וורדסוורת' וקולרידג' היו במריבה בשל התמכרותו של קולרידג' לאופיום.
שניים מילדיו, תומס וקתרין, מתו בשנת 1812. בשנה לאחר מכן, הוא עבר להר רידל, אמבלסייד, שם הוא בילה את שארית חייו.
בשנת 1814 הוא פרסם את "היציאה" כחלקו השני של הטרילוגיה "הריקלוז". הוא לא סיים את החלק הראשון או השלישי, ולעולם לא יסיים אותם. מבקרים מודרניים בדרך כלל מזהים ירידה באיכות יצירתו באמצע העשור הראשון של המאה התשע עשרה. אולם, החל בשנת 1820 הוא נהנה מהצלחה שנלוותה למהפך בדעות של הביקורת כלפי יצירותיו המוקדמות.
דורותי סבלה ממחלה קשה ב-1829, שגרמה לה לנכות לשאר חייה. ב-1835, וורסדוורת' נתן לאנט וקרוליין את הכסף שהן היו צריכות לפרנסתן. הממשלה אישרה לו תמיכה של 300 ל"ש בשנה בשנת 1842.
עם מותו ב-1843 של רוברט סוות'י, וורדסוורת' נהיה ה"משורר הלאומי" ("פואט לורייט") של אנגליה. כאשר בתו, לורה, מתה בשנת 1847, יצירתו הופסקה. וורדסוורת' מת בהר רידל בשנת 1850, ונקבר בכנסיית סיינט אסוולד בגרסמיר.
אלמנתו מרי, פרסמה את הפואמה האוטוביוגרפית הארוכה שלו, "שיר לקולרידג'" כ"הקדמה" כמה חודשים לאחר מותו. למרות שיצירה זו לא עוררה עניין רב ב-1850, היא הוכרה מאז כיצירה החשובה ביותר שלו.
חייהם של קולרידג' וורדסוורת', ובעיקר כתיבת יחד את "בלדות ליריות", נידונו בסרט שיצא בשנת 2000, "פנדמוניום".
[עריכה] קישורים חיצוניים
- כל שירי וורדסוורת' באתר bartleby.com
- שירים של ויליאם וורדסוורת' בתרגום לעברית מאת אברהם רגלסון באתר פרויקט בן יהודה -
- הנרקיסים בתרגומו של אליהו ציפר
מיזמי קרן ויקימדיה | ||
---|---|---|
טקסט בוויקיטקסט: הנרקיסים |