השימוטו תירואידיטיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

השימוטו תירואידיטיס - Hashimoto’s Thyroiditis היא מחלה המתבטאת בהגדלה בלתי מכאיבה של בלוטת התריס, המופיעה בעיקר אצל נשים.

תוכן עניינים 1 גילוי המחלה 2 סימפטומים 3 אבחון 4 גורמי המחלה 5 טיפול 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] גילוי המחלה

ב- 1912 תאר ד"ר האקארו השימוטו (Hakaru Hashimoto) ארבע נשים עם הפרעה כרונית של בלוטת התריס. בלוטת התריס של החולות הייתה מוגדלת, והתאפיינה באינפילטרציה (הסננה) דיפוזית של לימפוציטים, פיברוזיס (ליפת) ואטרופיה (ניוון) של פרנכימת הבלוטה.

בעבר חשבו שהמחלה נדירה ולרוב נעשתה האבחנה בזמן ניתוח או בידי הפתולוג לאחר כריתת הבלוטה. השימוש העולה בביופסיה באמצעות החדרת מחט (FNA =Fine-Needle Aspiration Biopsy) והתפתחות שיטות סרולוגיות לנוכחות נוגדנים, הובילו לאבחנה לעיתים קרובות יותר. כיום זוהי מחלת בלוטת התריס הנפוצה ביותר.

האינדיקציה הראשונה לאי נורמליות אימונולוגית בהקשר למחלה נראתה בניסוי שבו גילו כי קיימת עלייה משמעותית ברמות הגמא גלובולין (IgG) (סוג של נוגדן נפוץ) בסרום החולים. בניסוי נוסף, הוספת דם חולה השימוטו לרקמת בלוטת תריס בריאה גרמה להרס תאי הרקמה, במופע הדומה לזה שמתקבל במחלה עצמה. ממצאים אלה, ועוד רבים, הביאו לחשד כי מדובר במצב מתמשך של תגובה אוטואימונית - מצב שבו המערכת החיסונית של אדם תוקפת את גופו שלו.

[עריכה] סימפטומים

בצורה קלאסית מתחילה המחלה בהגדלה של הבלוטה (לעיתים נדירות יתכנו כאב מתון, רגישות ודחיקה של מבנים באזור הצוואר) והתפתחות הדרגתית של היפותירואידיזם (תת תריסיות) הנובעת מהרס התאים המייצרים את ההורמונים, על ידי מערכת החיסון.

למחלה שתי גרסאות קלאסיות:

1. גויטר (זפק). (מופיע במחלות בלוטת תריס נוספות כגון "מחלת גרייב" שאינה אוטואימונית, ו"קרטיניזיס" - תת תריסיות מלידה הגורמת לעיתים לפיגור).
2. אטרופיה (ניוון) של הבלוטה. כ- 10% מהחולים בדלקת אוטואימונית של בלוטת התריס הם בעלי בלוטה אטרופית, ונוטים להאמין כי זו מייצגת את השלב הסופי של המחלה.

[עריכה] אבחון

כשמתעורר חשד למחלת בלוטת התריס מתחילים את האבחון בבדיקת רמות ה- TSH (תירוטרופין), הורמון המופרש מההיפופיזה שתפקידו לעורר את פעילות בלוטת התריס). כשבבדיקת דם מתגלה רמה גבוהה של הורמון TSH, זה מצביע על חוסר בהורמוני בלוטת התריס, דבר הגורם למשוב חיובי על ההיפופיזה לשחרור TSH נוסף. בדרך כלל, על מנת לאבחן את המחלה, תספיק בדיקה זו יחד עם בדיקה לנוכחות נוגדנים נגד בלוטת התריס (התירואיד).

במקרים הקשים יותר לאבחון ניתן לבצע בדיקות נוספות (אולטרסונוגראפיה, ביופסיה, בדיקת רמות הורמון והורמון חופשי בדם). אצל 90% מהחולים נמצאת בסרום נוכחות של נוגדנים נגד TPO (פראוקסידז של בלוטת התריס). ה-TPO הוא אנזים ממברנלי (אנזים המעוגן בקרום התא), שתפקידו בבלוטת התריס הוא חמצון יון היוד והבאתו למצב אנרגטי שיאפשר את סינטוז הורמוני הבלוטה. 20-50% מהחולים מציגים נוגדנים נגד תירוגלובולין. חלבון זה מיוצר על ידי תאי הבלוטה ויש לו תפקיד בהובלת תירוזין (חומצת אמינו שהיא אבן הבניין העיקרית של הורמוני הבלוטה). במצב של הרס הבלוטה ישנה "בריחה" של תירוגלובולין לפריפריה ויצירת נוגדנים נגדו. הופעת נוגדנים אלה מעידה על פעילות אינטנסיבית של מערכת החיסון נגד הבלוטה.

[עריכה] גורמי המחלה

מחקרים הראו קשר בין שני גנים לבין התפתחות מחלת השימוטו, וגם כמה גורמים סביבתיים. עם זאת, הסיבה להפעלה הראשונית של התגובה החיסונית לא ידועה עדיין, אך ישנן שתי השערות עיקריות:

1. וירוס או חיידק המחקה חלבון של בלוטת התריס.
2. תאי בלוטת התריס עצמם מציגים מולקולת MCH -class 2 ("דגלים" המסמנים למערכת החיסון לתקוף תא המציג אותם), המעוררת את תגובת מערכת החיסון נגדם (מסיבה לא ברורה). תחילת התגובה בשפעול של לימפוציטים T "עוזרים", אלה מעודדים לימפוציטים B לייצר נוגדנים נגד בלוטת התריס. בנוסף, על ידי הפרשת חומרי תקשורת של מערכת החיסון ישנו שפעול תאי T ציטוטוקסים, תאי הרג טבעיים (נטיבים) (על ידי תגובת Fas – FasL) ורשת סבוכה של פעולות הרס, שבסופו של דבר גורמת להרס רקמת הבלוטה.

[עריכה] טיפול

כיום אין פתרון למחלה עצמה, ולכן הטיפול מתמקד בתסמינים (סימפטומים). במצב של תת-תריסיות נוהגים לטפל במתן תחליף תירוקסין (levothyroxine) לפי רמת התת-תריסיות של החולה, ובכך ליצור איזון. בנוסף, עוזר התירוקסין להורדת רמות הנוגדנים בסרום ולצימצום גודל הזפק.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• השימוטו תירואידיטיס באתר מאמ"ץ - מרכז ארצי למידע בצמיחה