העץ בשירות האדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האדם מפיק תועלת רבה ממינים רבים של עצים. נעשה שימוש בעץ עצמו, בפרי העץ, ובתוצרים אחרים (גומי, שרף, שמן, צוף ועוד) המופקים מהעץ בעודו צומח, ובאלה נעסוק להלן. בנוסף משמש העץ לאחר כריתתו כחומר גלם, ובכך עוסק הערך עץ (חומר גלם).

תוכן עניינים 1 שימושים בעץ עצמו 1.1 מחסה ליער 1.2 שוברי רוח 1.3 נוי ובילוי 2 שימושים בתוצרי העץ 2.1 פרי למאכל 2.2 תבלינים 2.3 שמן מאכל 2.4 פרחי העץ כמקור צוף לדבש 2.5 עלי העץ כמזון לבעלי חיים 2.6 מקור לתרופות 2.7 דונג 2.8 רפיה 2.9 שימושים טקסיים ודתיים

[עריכה] שימושים בעץ עצמו

[עריכה] מחסה ליער

האקליפטוס מספק מחסה רב ערך ליערות, אם כי אלו עלולים להפוך עבותים מדי אם לא יתוחזקו כיאות. תחת צלו של האקליפטוס יכולים לגדול סוגי עצים כדוגמת האלון ושרכים אוהבי צל. הצרוף של הגנה משמש ומרוח מאפשרת גדול סוגי יבולים במקומות שללא האקליפטוס היו נותרים חשופים.

[עריכה] שוברי רוח

מטרת שוברי הרוח היא להחליש את עוצמת הרוח או את מהירותה, על מנת להקל על סבלם של בני אדם, צמחים ובעלי חיים. בנוסף הם מספקים צל, מפחיתים את סחף הקרקע ומגבילים את כמות האבק. קיימת הערכה כי בית המוגן כיאות על ידי שוברי רוח יכול לחסוך עד 30% מעלות החימום והקירור, בשל הפחתת ההשפעה של רוחות קרות וחמות. שובר רוח מקטין את הנזק הנגרם ליבולים מהרוח ומגדיל בכך את התוצרת. ההגנה הניתנת לבעלי חיים מהרוח משפרת את מצבם. פרות נותנות יותר חלב וכבשים שעברו גֵּז סובלות פחות. שוברי רוח עוזרים גם להגנה בפני השפעות הקרה בכך שהם מקטינים את עוצמת הרוח המקפיאה.

על מנת לשמש כ"שובר רוח" על העץ להיות עמיד לרוח, ולכך מתאים עץ שלו מערכת שורשים חזקה ומסועפת. דוגמה לכך הוא האקליפטוס הכדורי, שלו מערכת שורשים חזקה, גזע גמיש ועלווה שאינה עוצרת את הרוח אלא מכוונת אותה כלפי מעלה. מינים נמוכים מדי או שהעלווה שלהם אינה צפופה אינם מתאימים למטרה זו.

נוהגים לנטוע את העצים בשתי שורות בצורה סורגת ובכך לסתום פרצות בשובר הרוח. על מנת לשמור על יעילות שוברי הרוח מומלץ להשקות ולאסוף את העלים הנושרים מהרוח על מנת להקטין את סכנת האש.

[עריכה] נוי ובילוי

עצים משמשים לנוי בגנים פרטיים, בגנים ציבוריים, לאורך הדרכים ועוד. חורשות עצים משמשות כאתרי בילוי מגוונים.

עצי נוי נפוצים הם דקל, אקליפטוס, זית.

בונסאי הוא עץ ננסי, שממדיו גומדו באמצעות גיזום קפדני בשורשיו וענפיו. פיתוח הבונסאי הוא אמנות יפנית עתיקה שמטרתה ליצור צורות אסטתיות נעימות. מקור ההשראה לבונסאי הוא נופי הטבע ביפן.

[עריכה] שימושים בתוצרי העץ

[עריכה] פרי למאכל

הפרי של מיני עצים רבים משמש למאכל. עצים שפירותיהם משמשים למאכל הם עצי הדר, דקל, אפרסק, אגס, תפוח, שסק ורבים אחרים. הפירות נאכלים טריים, וכן ניתן לייבשם לצורך שימור לתקופה ארוכה.

[עריכה] תבלינים

תבלינים רבים מקורם בעצים. דוגמאות:

• אגוז מוסקט, המיוצר מזרעים טחונים של עץ אגוז המוסקט.
• קינמון, המופק מקליפתו הפנימית של עץ הקינמון.

[עריכה] שמן מאכל

מדקל מיוחד הקרוי דקל השמן (שמנון) מפיקים שמן דקלים. השמן מופק מציפת הפרי ומהגלעין. שמן הדקלים משמש למאכל, ולהכנת מרגרינה וסבון.

[עריכה] פרחי העץ כמקור צוף לדבש

פרחי עצים, כגון עצי הדר, אקליפטוס ועוד, משמשים את הדבורים כמקור לצוף שאותו הן הופכות לדבש. מלבד השימוש בדבש כמזון יש הטוענים כי דבש מאקליפטוס מרגיע ומקל על גירויים בריריות האף. טעם הדבש מושפע מהעץ שהצוף שלו שימש להכנת הדבש. לדבש האקליפטוס, למשל, טעם וריח מנטה עז במקצת.

[עריכה] עלי העץ כמזון לבעלי חיים

עלים של מיני עצים מסוימים משמשים כמזון לבעלי חיים. יונקי כיס צמחוניים מסוימים, כגון האופוסום, ניזונים מעלי האקליפטוס. בעל החיים הידוע ביותר בחיבתו לעלי האקליפטוס הוא הקואלה. עבור הקואלה עלי האקליפטוס הם מקור הן למזון והן למים. הקואלה יודע לזהות אילו מינים הוא אוהב, ועל ידי רחרוח הוא מאתר את המינים העלולים להזיק. בניגוד למיתוס, עלי האקליפטוס אינם מסממים את הקואלה, לקואלה אופי רגוע בשל חילוף החומרים האיטי בגופו. לקואלה ריח נעים הנובע ממזון האקליפטוס אותו הוא אוכל.

[עריכה] מקור לתרופות

שמן אתרי שמופק מעצים משמש בתרופות עממיות ומודרניות.

שמן האקליפטוס בשימוש למטרות רפואיות מופק מהרתחה של עלי אקליפטוס במים, עיבוי הקיטור ואיסופו. מהמין Eucalyptus amygdalina ניתן להפיק 15 ק"ג שמן אתרי מטון עלים. בעוד שמאקליפטוס כדורי ניתן להפיק רק 7.5 ק"ג שמן מאותה כמות עלים. שמן האקליפטוס הכדורי מכיל כ60% איקליפטול (eucalyptol), בעוד ששמן הamygdalina אינו מכיל איקליפטול אלא פלאנדרן (phellandrene). ברפואה נעשה שימוש בשני החומרים. ספר התרופות דורש שבשמן האקליפטוס יהיה לפחות 70% איקיליפטול.

בהומופאתיה נעשה שימוש נרחב בשמן האקליפטוס. ההומופאתים טוענים כי שמן האקליפטוס יכול לשמש כממריץ, מעורר חשק, מונע עוויתות ומחטא. הם משתמשים בו בטיפול בקדחת, דיפטרייה, אסתמה וכיבים. כמו כן משתמשים בו במקרים של שעולים חריפים, מחלות ריאה וגרון כואב. תה אקליפטוס טוב לעיכול. שמן אקליפטוס באמבטיות משמש כמרגיע לעצבים. תרופה פופולרית לזמרים ודוברים הסובלים מצרידות הייתה "Mission Eucalyptus" שבו נעשה שימוש במקביל לליסטרין שגם בו יש שמן אקליפטוס.

שמן אקליפטוס בשימושים רפואיים מצוי בצורות רבות. הוא מופיע ככמוסה, תמצית נוזלית, תמצית באבקה, רכיב בתרופה, במשאף, טבליות מציצה וכדורים. לכולם יש ריח המנתה האופייני. כמויות גדולות מדי של שמן אקליפטוס גורמות לתופעות החל בכאבי ראש ועייפות וכלה במוות משיתוק.

תמיסות המופקות מעלי אקליפטוס היו בשימוש הילידים של אוסטרליה בטיפול בפצעים וחבורות. נהגו לרסס שמן אקליפטוס פעם או פעמיים ביום בחדר החולה בכדי לטהר אוויר שאינו בריא.

מדברי חז"ל אנו למדים כי הרבו להשתמש בתמר כתרופה למחלות שונות. התמר נחשב כפרי משביע, משלשל, מחזק את הגוף ואינו מפנקו. על פי הרמב"ם לבבות דקל הם סגולה להגברת פוריות הגבר.

ברפואה העממית מקובל שפרי התמר יעיל כנגד אין אונות ואנמיה, ואבקה שנוצרה מכתישת זרעים קלויים של התמר יעילה לריפוי פצעים ולהפסקת דימום מהאף.

[עריכה] דונג

דקלי הדונג השייכים לסוג Ceroxylon, עצים שגובהם מגיע עד 60 מ' ושגזעם מכוסה שכבת דונג בעובי של 5-6 מ"מ. כל עץ יכול לספק 8-12 ק"ג דונג בכל עונה. הדונג משמש ליצור נרות.

[עריכה] רפיה

רפיה מופקת מדקלים מהסוגים Calamus ו- Daemonorops ומשמשת לקליעת סלים והכנת רהיטים.

[עריכה] שימושים טקסיים ודתיים

ביהדות, שניים מארבעת המינים, הלולב והאתרוג, מקורם בעצים. עץ הדקל מספק, בנוסף ללולב, גם סכך לסוכה.

בנצרות מקובל לקשט את הכנסיות בכפות תמרים ביום ראשון החל שבוע לפני יום ראשון של הפסחא, כזכר לאמונה שכך נתקבל ישו על ידי תושבי ירושלים שישה ימים לפני שנצלב.