ארבעת המינים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארבעת המינים הם לולב, אתרוג, הדס וערבה, שנטילתם היא אחת ממצוות חג הסוכות.
תוכן עניינים |
[עריכה] המצווה
בתורה בספר ויקרא (כג, מ) כתוב:
- ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפֹת תמרים, וענף עץ עבת, וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים.
חז"ל למדו מכאן שמן התורה יש ליטול את ארבעת המינים בכל מקום רק ביום הראשון ("ולקחתם לכם ביום הראשון"), ואילו ב"מקדש" בלבד ("לפני ה' אלהיכם") התורה מצווה לקחתם כל שבעת ימי החג ("...שבעת ימים").
עם זאת, לאחר חורבן בית המקדש השני, הרחיבו חז"ל את המצוה ותיקנו ("מדרבנן") שיש ליטול גם מחוץ למקדש כל שבעת הימים, זכר למקדש.
עוד גזרו חז"ל שארבעת המינים לא יינטלו בשבת (כמו שגזרו על שופר ועל קריאת מגילה בשבת), מחשש שיעבירו אותם ארבע אמות ברשות הרבים (שזהו אחד מאיסורי שבת). מתחילה הגזרה הזו הייתה רק בששת ימי החג האחרונים, ולא ביום הראשון, אך לאחר החורבן הגזירה הורחבה לכל הימים (משנה תורה, הלכות שופר סוכה ולולב, ז, יג-יח).
[עריכה] "מקדש"
המילה "מקדש" הראשונה המופיעה במשנה (מסכת ראש השנה ד, ג) הדנה בנושא:
- בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי, שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש.
נראית בפשטות כמתייחסת לבית המקדש, או לכל הפחות למתחם הר הבית, וכך פסקו רוב הפוסקים.
אולם התלמוד הירושלמי אחרי שמביא את המשנה הזו, מפרש: "ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים – בירושלם", וכך פוסק הרמב"ם (ישנם מקומות נוספים בדברי חז"ל שבהן משמשת המילה "מקדש" ככינוי לירושלים המקודשת, שבין החומות).
משום האמור, ישנם המקפידים להתפלל ליד הכותל (או לפחות בירושלים שבין החומות) כדי לקיים את מצוות נטילת לולב מן התורה.
[עריכה] זיהוי המינים
[עריכה] פרי עץ הדר
בתלמוד (מסכת סוכה לה, א) מבואר שפרי עץ הדר הוא פרי האתרוג, ומובאים לכך טעמים שונים:
- נאמר "פרי עץ", דהיינו שטעם הפרי כטעם העץ; והאתרוג הוא פרי שטעם עצו כטעם פריו.
- המילה "הדר" מזכירה "דיר", שמאכסן בו גדולים עם קטנים, כמוהו כעץ האתרוג, אשר בו יש פירות גדולים (הפירות של שנה שעברה) יחד עם פירות קטנים (פירות השנה).
- המילה "הדר" מזכירה את המילה היוונית "הידרו" (hydro), מים, והאתרוג הוא פרי "הגדל על כל מים".
- נאמר "פרי עץ הדר" - "הדר באילנו משנה לשנה", דהיינו, פרי אשר נשאר על העץ כל השנה; וגם תנאי זה מתקיים באתרוג.
כן ציין הרמב"ן ששורש המילה "אתרוג" בארמית הוא רג"ג - מלשון "חמדה" ו"נעים למראה", כלומר, "הדור" (אונקלוס מתרגם את הביטוי "לא תחמוד" - לא תרגג).
למעשה, כפי שציין כבר הרמב"ם, טעמים אלו הם טעמים שבדיעבד, ולמעשה נוטלים אתרוג מפני שכך נהגו תמיד, וזוהי המסורת על זיהוי הפרי.
מקור השם אתרוג הוא כנראה בפרסית - תוּרוּנג', שם המזכיר את המילה האנגלית orange, תפוז.
יש הסוברים כי פרי עץ הדעת היה אתרוג.
[עריכה] כפות תמרים
כפות תמרים הן ענפים של דקל הצומחים במרכז הדקל, לפני שהעלים נפרדים (כעין שרביט). ענף זה נקרא בלשון חז"ל "לולב".
[עריכה] ענף עץ עבות
ענף עץ עבות הוא על פי המסורת ענף עץ ההדס. כדי שייקרא "עבות" צריך שיהיו בכל רמת עלים, מה שקרוי בהלכה "קן",לפחות שלושה עלים, לפחות ברובו של ההדס. אם יש רק שנים ואחד מעליו זה אינו הדס עבות אלא "הדס שוטה", הפסול.
[עריכה] ערבי נחל
ערבי נחל הם מין ידוע של צמח הגדל בנחלים הקרוי בשם "ערבה". ישנו מין הדומה מעט לערבה, אך פסול, והוא נקרא צפצפה. על פי ההלכה, אי גידול הערבה בנחל אינו פוסל את הערבה, והשם ניתן רק משום שלעתים קרובות גדל הצמח ליד נחלים.
[עריכה] מצוות נטילת לולב
במשנה (מסכת סוכה ג, ד) אומר רבי ישמעאל שיש לקחת למצווה זו אתרוג אחד, לולב אחד, שלושה הדסים, ושתי ערבות. רבי עקיבא חולק עליו וסובר שמכל מין יש לקחת אחד, אך דעתו של רבי ישמעאל נפסקה להלכה.
עם זאת, ניתן מעיקר הדין גם להוסיף הדסים נוספים, לנוי, וכן נוהגים יהודי תימן, וכך גם התגלה במטבע עתיק מימי בר כוכבא המתאר את ארבעת המינים.
אופן קיום המצווה הוא נטילת הלולב, ההדס והערבה ביד אחת (יש הנוהגים להחזיק את האתרוג הפוך, ויש הנוהגים שלא ליטלו כלל, כדי לא לצאת ידי חובה לפני הברכה), אמירת נוסח הברכה, הצמדת ארבעת המינים (או יישור האתרוג), וניענוע לששת הכיוונים.
הרעיון מאחורי החזקת האתרוג הפוך הוא שאין מקיימים את המצווה אלא כאשר הפרי ניטל בצורה ישרה, ולא הפוכה.
אופן האחיזה המקובל הוא שידרת הלולב כלפי הנוטל, ההדס מימין ללולב, הערבה לשמאלו – כל אלו אחוזים ביד ימינו של הנוטל; והאתרוג, ביד שמאלו של הנוטל (בצילום בראש הערך מיקום ההדסים והערבות הפוך מסדר הנטילה).
[עריכה] נענועים
נענוע הלולב עם שאר המינים הינו מעיקר המצווה. הנענוע מתבצע כשהאדם עומד, וסדרו "מוליך ומביא מעלה ומוריד" (מנחות סא); כלומר, הנעת הלולב קדימה והחזרתו לכיוון הנוטל, הנפת הלולב למעלה והחזרתו לכיוון הנוטל. סדר זה של נענוע נפסק להלכה על ידי הרמב"ם במשנה תורה.
בתקופות מאוחרות יותר התפתחו מנהגי נענוע שונים, חלקם בהשפעת הקבלה.
מהרי"ל, שהוא המקור לרבים מהמנהגים כיום (בעיקר בקהילות אשכנז), היה נוהג להוליך ולהביא שלוש פעמים לפניו כלפי מזרח, ואחר כך שלוש פעמים לימינו לצד דרום. אז הרים את הלולב על כתפו לאחוריו נגד צד מערב שלוש פעמים, ואחר כך לשמאלו לצד צפון שלוש פעמים. אז היה דוחפו לפניו למעלה שלוש פעמים, ואחר כך היה משפיל ידיו עם הלולב למטה שלוש פעמים. סך הכול ל"ו כוחות (36 נענועים) בהולכה והבאה. בכל הנענועים היו פניו כלפי מזרח, ובנענועיו הזיזאת ידיו בלבד עם הלולב לכיוון הצדדים. (מנהגי מהרי"ל הלכות סוכה).
מנענעים בשעת נטילת הלולב לאחר הברכה. כמו כן בעת אמירת הלל מנענעים בקטע "הודו לה'" המופיע פעמיים בתפילת הלל, וכן בקטע "אנא ה' הושיעה נא".
טעם מצוות הנענוע: "האדם נפעל כפי פעולותיו שיעשה תמיד, הקב"ה רצה לזכות את ישראל לכן הרבה להם מצוות להיות נפשם מתפעלת בהן לטובה כל היום". (על-פי ספר החינוך)
[עריכה] נוסח הברכה
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וציוָנו על נטילת לולב.
הנוסח הוא "על נטילת לולב" ולא "על נטילת ארבעת המינים, כי כל ארבעת המינים האלה כשהם יחד נקראים "לולב" הואיל והוא גבוה מכולם נחשב ביותר, ושאר המינים טפלים לו.
לפני הברכה יש הנוהגים לומר את הבקשה הקבלית הבאה:
- יהי רצון מלפניך ה' אלוקַי ואלוקֵי אבותי, בפרי עץ הדר וכפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, אותיות שמך המיוחד תקרב אחד אל אחד והיו לאחדים בידי, ולידע איך שמך נקרא עלי ויייראו מגשת אלי, ובנענועי אותם תשפיע שפע ברכות מדעת עליון לנוה אפריון למכון בית אלוקינו, ותהא חשובה לפניך מצוות ארבעה מינים אלו כאילו קימתיה בכל פרטיה ושורשיה ותרי"ג מצוות התלויות בה, כי כונתי ליחדא שמא דקדשא בריך הוא ושכינתה בדחילו ורחימו, ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, אמן. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
[עריכה] הלכות ארבעת המינים
יש הלכות רבות בענייני פסול בארבעת המינים.
כאמור לעיל, רק ביום הראשון של סוכות (וב"מקדש" לכל אורך החג) המצווה היא מן התורה, ובשאר הימים – מדברי חכמים. לפיכך הלכות הכשרות של ארבעת המינים ביום הראשון ההלכות חמורות יותר, שכן אז מצוות הנטילה היא מן התורה. כאשר חל יום טוב הראשון של סוכות בשבת, נמצא שנטילת ארבעת המינים בכל החג היא רק מדברי חכמים.
אלה הפרטים המשמעותיים ביותר והמוסכמים על כולם:
- על ארבעת המינים אסור להיות יבשים.
- כמו כן גזולים פסולים.
[עריכה] אתרוג
- עדיף שצבעו יהיה קרוב יותר לצהוב מאשר לירוק.
- אסור שהקליפה תהיה רכה מדי, סדוקה, יבשה או מקולפת.
- גודל האתרוג חייב להיות גדול מאגוז.
- נפל הפיטם או העוקץ לאחר או בתהליך הקטיפה - האתרוג פסול, אולם אם זה אתרוג שהפיטם נושר בו מאליו בתהליך הגדילה - לא פסול.
- אתרוג שחסר חלק ממנו (גם מעט) - פסול.
- אם מראה האתרוג מעוות - פסול.
- אם האתרוג מורכב גם מפרי הדר אחר (דוגמת לימון) - פסול.
- נקודה שחורה (הנראית בראיה רגילה, ואינה לכלוך) בחלק המשופע בראשו של האתרוג, פוסלת אותו.
- צורת האתרוג צריכה להיות כמו מגדל – רחב יותר למטה וצר יותר למעלה.
[עריכה] לולב
- גודל הלולב חייב להיות יותר מארבעה טפחים (כ־32-39 סנטימטרים).
- לולב העשוי כעין מניפה (כענפי הדקל הרגילים), פסול לכל הדעות.
- אם נקטם ראשו של הלולב (או, לדעות אחרות, קציהם של רוב העלים), פסול.
- הלולב חייב להיות ישר (אך אם הוא נוטה לצד השדרה, הרי זו דרך גדילתו וכשר).
- ישנן דעות הפוסלות לולב שעלהו האמצעי מחולק, וישנן דעות שרק אם התחלקו רוב עלי הלולב הרי הוא פסול. נהוג להדר אחרי לולב שקצהו אינו מחולק כלל.
[עריכה] הדס
- להדס כשר יש דוגמה של שלישיית עלים היוצאים מנקודה אחת שעל הגבעול. צריך שדוגמה זו של שלישיות העלים תחזור על עצמה לפחות באורכו הכשר של ההדס.
- גודל ההדס חייב להיות גדול משלושה טפחים (כ־24-29 סנטימטרים).
- אם פירות ההדס, הקרואים "ענבים", מרובים מהעלים וניכרים בצבעם - ההדס פסול עד שימעט את הענבים .
[עריכה] ערבה
- עדיף שהגבעול יהיה בצבע אדום.
- גודל הערבה חייב להיות גדול משלושה טפחים (כ־24-29 סנטימטרים).
- ערבה שנקטם ראשה, פסולה.
- העלים צריכים להיות משוכים, ולא עגולים.
[עריכה] משמעויות בארבעת המינים
לארבעת המינים נאמרו כמה משמעויות במשך הדורות: כמשל לעם ישראל, כמשל לאברי האדם וכרומזים לאושפיזין.
[עריכה] ארבעת המינים כמשל לעם ישראל
חכמי ישראל לקחו את ארבעת המינים כמשל לארבע קבוצות בתוך העם
- אתרוג – בעל טעם ובעל ריח – מסמל אנשים הלומדים תורה (טעם) ועוסקים במעשים טובים (ריח).
- לולב – בעל טעם (התמר) וחסר ריח – מסמל אנשים הלומדים תורה אך אינם עוסקים במעשים טובים.
- הדס – חסרת טעם ובעלת ריח – מסמלת אנשים שאינם לומדים תורה אך עוסקים במעשים טובים.
- ערבה – חסרת טעם וחסרת ריח – מסמל אנשים שאינם לומדים תורה ואינם עוסקים במעשים טובים.
אגידת ארבעת המינים מסמלת את האחדות שיש בין כולם.
[עריכה] ארבעת המינים כמשל לאברי גוף האדם
נאמר בהושענות של רס"ג כי ארבעת המינים באים לכפר על האדם, כל מין על איבר הדומה לו במראהו:
- האתרוג דומה ללב, והוא מכפר על הרהורי לב של חטא.
- הלולב דומה לעמוד השדרה של האדם, והוא מכפר על הגאוה.
- ההדס דומה לעינים, והוא מכפר על הסתכלויות אסורות.
- הערבה דומה לשפתים, והיא מכפרת על לשון הרע.
דברים אלו מבוססים על מדרש תנחומא פרשת אמור כח (מדורת בובר.
[עריכה] ארבעת המינים כאושפיזין
בשיר "סוכה ולולב לעם סגולה" נאמרה פרשנות קבלית לארבעת המינים, לפיה הם משל לאושפיזין ולשבע הספירות:
- שלושה בדי הדס רומזים לשלושת האבות: אברהם (חסד) יצחק (גבורה) ויעקב (תפארת).
- שני בדי הערבה רומזים לאחים משה (נצח) ואהרן (הוד).
- הלולב מזכיר את יוסף (יסוד) שזקף קומתו כנגד עשו.
- והאתרוג רומז לדוד המלך (מלכות).
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סוכות סוכות באתר חג שמח
- מאמרים רבים על סוכות, באתר Aish
- ארבעת המינים - הלכה למעשה, באתר מכון מאיר
הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.
