הסזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הסזון (בצרפתית: saison - "עונה", המילה משמשת בהקשר זה כקיצור לביטוי "la saison de chasse" "עונת הציד") הוא הכינוי של המאבק שניהל ארגון ההגנה נגד האצ"ל בסוף שנת 1944 במטרה לאלץ את האצ"ל לחדול מביצוע פעולות נגד כוחות המנדט הבריטי.

תוכן עניינים 1 רקע 2 ההחלטה 3 הביצוע 4 ההשלכות על השיח והמבנה הפוליטי במדינת ישראל 5 "הסזון הקטן" 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] רקע

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נקלע היישוב היהודי בארץ ישראל לדילמה. אנשי היישוב נקרעו בנפשם בין המאבק בבריטים למען עלייה חופשית ומדינה עברית לבין הרצון להלחם בגרמניה הנאצית לצד הבריטים. יו"ר הסוכנות היהודית דוד בן גוריון קרא: "נילחם בנאצים כאילו אין ספר לבן, ובספר הלבן - כאילו אין נאצים". ואכן במהלך שנת 1940 הפסיק אף האצ"ל את פעולותיו נגד שלטון המנדט ושלח את אנשיו לסייע לבריטים במשימות שונות. באחת מהן, בעיראק, אף נהרג מפקד האצ"ל דוד רזיאל.

בשנת 1943 כאשר התברר שהכף במלחמה החלה ליטות לטובתן של בעלות הברית ובריטניה בתוכן, נתקבלה החלטה אסטרטגית אצל ראשי הסוכנות היהודית לפיה יש לסייע לבריטים בכל דרך, בין השאר כדי לגרוף את פירות הסיוע ולנצלם לרווח מדיני בתום המלחמה. ראשי האצ"ל והלח"י התנגדו להחלטה אסטרטגית זו, והתפתח עימות חריף ביניהם ובין ראשי הסוכנות.

בחודשי הסתיו של שנת 1943 חזר הלח"י לנקוט פעולות צבאיות נגד הכוחות הבריטים. כמה חודשים מאוחר יותר, בפברואר 1944 הכריז מפקד האצ"ל מנחם בגין על "מרד" מוצהר במנדט הבריטי. הצהרת מרד זו גרסה כי הבריטים מעלו באמון שנתן בהם היישוב היהודי וכי האכיפה הנוקשת של חוקי הספר הלבן המונעת עליית יהודים המבקשים לברוח מאירופה הינה מעשה נפשע. אי לכך הכריז האצ"ל כי יחל לבצע התקפות כנגד מטרות בריטיות שונות על מנת להביא לסילוק שלטונם מארץ ישראל. צעדים אלו עוררו התנגדות רבה בקרב ראשי הסוכנות, ובראשם בן גוריון, שפתחו במאבק ציבורי בניסיון לאלץ את שני הארגונים לחדול מפעולות אלה.

בין פברואר 1944 ונובמבר 1944 התנהלו מגעים בין מפקדי ה"הגנה", האצ"ל והלח"י בניסיון לאחות את הקרע ולהגיע למדיניות מוסכמת, אך ללא הועיל - כל הצדדים התבצרו בעמדותיהם. הוויכוח היה עמוק יותר מסוגיית המאבק בבריטים והציף את שאלת "המרות הלאומית" - האם בסמכותם של ראשי הסוכנות להטיל את מרותם על היישוב גם בהעדר סמכות ממלכתית רשמית מתוקף בחירות? מנהיגי הסוכנות, ששאפו להבטיח את מעמדם הבלעדי כמנהיגי היישוב היהודי בארץ ישראל, ראו בשאלה זו מבחן כוח חשוב. עם זאת, במקביל לניהול המשא ומתן בין הצדדים, החלו כוחות ה"הגנה" להיערך לפתרון הסכסוך בכוח, במקרה הצורך.

[עריכה] ההחלטה

ב-6 בנובמבר 1944 התנקשו אליהו חכים ואליהו בית צורי, אנשי הלח"י, בחייו של השר לענייני המזרח התיכון בממשלת בריטניה, הלורד מוין. האירוע היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינת הנהגת הסוכנות, והתקבלו שורה של החלטות לריסון האצ"ל והלח"י:

• פיטורי חשודים בחברות בארגונים הללו ממקומות עבודה וסילוקם מבתי הספר
• מניעת מחסה ומקלט מחברי הארגונים
• מניעת גביית כספים למימון פעילות הארגונים
• שיתוף פעולה עם הבריטים במאבקם בארגונים, כולל הסגרת החברים לבריטים

משא ומתן בין ראשי הלח"י לראשי "ההגנה", שלגביו קיימות מספר גרסאות, הביא להסכמת הלח"י להפסיק את פעילותו נגד הבריטים, ועל כן הוא יצא מקהל המטרה ופעולות הסזון כוונו נגד אנשי האצ"ל בלבד.

[עריכה] הביצוע

בין ראשי ה"הגנה" שמונו לטפל בעניין היו יגאל אלון, משה דיין, ישראל גלילי, משה סנה, יעקב דורי ואליהו גולומב. כדי לבצע את החלטות, הוקם כוח מיוחד של אנשי פלמ"ח וש"י, שחלקם אף הוכשרו במיוחד לשם ביצוע המשימה.

אנשי יחידת הסזון החלו לעקוב אחרי חברי אצ"ל ולאסוף מידע. רשימה של תורמים לארגון שנתגלתה נמסרה לבריטים. חוליות של אנשי היחידה, שתפקידם היה לחטוף אנשי האצ"ל, עצרו "חטופים" במקומות מסתור בקיבוצים (בעין חרוד, משמר העמק, אלונים ואחרים). סגן מפקד האצ"ל, יעקב מרידור, אף הוסגר לידי הבריטים, ואילו יעקב תבין, ראש שירות הידיעות של האצ"ל, נעצר על ידי כוח הסזון למשך כחצי שנה, ונחקר ככל הנראה גם באלימות. על פי חלק מהעדויות עברו חלק מהחטופים חקירות קשות ואלימות והוחזקו בתנאים קשים.

נוסף על החטיפות, פוטרו עשרות פעילי אצ"ל ותומכיו ממקומות עבודתם וגורשו תלמידים ממוסדות חינוך.

האצ"ל סירב לחדול מפעולה נגד הבריטים. מנחם בגין הורה לאנשיו לא להגיב באלימות כדי למנוע מלחמת אחים. בשלב זה החריף העימות בין הארגונים כשירדה ההוראה מהנהלת הסוכנות ל"הגנה" להסגיר את אנשי האצ"ל לבריטים. ציות להוראה זו היה התנדבותי בלבד, והיו אנשי "הגנה" ששוחררו מתפקידם כיוון שלא הסכימו לפעולה תקיפה זו. עם זאת, למעשה התקיים כבר קודם לכן שיתוף פעולה חלקי בין "המחלקה לתפקידים מיוחדים" בסוכנות היהודית לבולשת הבריטית בנושא המאבק באצ"ל.

במהלך הסזון העבירה "המחלקה לתפקידים מיוחדים" לבריטים מידע אודות כמה מאות חברי אצ"ל ואודות מחסני תחמושת וחומר נפץ. בעזרת המידע שהועבר עצרו הבריטים כמה מראשי האצ"ל ומאות מחבריו, וחלקם אף הוגלו על ידי הבריטים למחנות מעצר באפריקה, באריתריאה; ישנן גם מספר עדויות לפיהן ניצלו אנשי הסוכנות את המצב ומסרו גם את שמותיהם של פעילים מסוימים במפלגה הרוויזיוניסטית שלא היו כלל חברי אצ"ל, ככל הנראה ממניעים פוליטיים. אחד מהחשובים והמאלפים שבהם הוא מכתבו של הנציב העליון לשר המושבות מה-1 במרץ 1945 שבו הוא כותב (מתורגם מאנגלית בידי יהודה לפידות) "למרבה הצער, רשימות הסוכנות של טרוריסטים כביכול, ממשיכות לכלול אנשים רבים שאינם קשורים לטרור, אך מבחינה פוליטית הם בלתי-רצויים לסוכנות. דבר זה מוסיף לקשיי המשטרה בהפרדת העזים מן התיישים."

עוד הוא כותב שם שבתגובה לגל החטיפות של אנשי ההגנה "הביע מורת רוח לד"ר חיים ויצמן, ואת החלטתו הנחושה לשים להן קץ." ואכן בעקבות התערבותו, "הצהירה עתה הסוכנות כי החטיפות הסתיימו. החטופים כולם הוחזרו בשלום, הגם שלא כולם במצב גופני הכי טוב." ממכתב זה עולה כי השלטונות הבריטים לא ראו בעין יפה את חטיפות ו"חקירות" ההגנה, שהיה בהם משום הפרה של הריבונות הבריטית וזעמו עליהם.

למרות מאמצי כוח הסזון, לא התגלה מקום מחבואו של מפקד האצ"ל מנחם בגין. אולם הפעילות פגעה באופן קשה בארגון, ובסוף חודש פברואר 1945 הושגה המטרה העיקרית - הפסקת הפעולות נגד הבריטים. במקביל גברה המחאה בקרב היישוב העברי נגד פעולות הסזון, ובחודש מרץ החליטה הנהלת הסוכנות על הפסקתו. במאי 1945 חידש האצ"ל את פעולותיו נגד הבריטים, אולם בעוצמה נמוכה יותר. בסוף חודש אוקטובר 1945 הוקמה "תנועת המרי העברי" , שבה חברו יחדיו "ההגנה", האצ"ל, והלח"י למאבק אלים נגד שלטון המנדט.

[עריכה] ההשלכות על השיח והמבנה הפוליטי במדינת ישראל

תקופת הסזון נחשבת לאחד מרגעי המשבר הגדולים של היישוב העברי, שהעמידה אותו על סף מלחמת אחים. בסזון, כמו בפרשת אלטלנה, הנחייתו של מפקד האצ"ל מנחם בגין: להבליג ולהמנע מתגובה, היא זו שמנעה פרוץ עימות אלים דו-צדדי. ניתן להסתכל על תקופת הסזון גם כצעד מכריע בביסוס מעמדה של הנהלת הסוכנות היהודית כמנהיגות היחידה של היישוב היהודי בארץ ישראל. חלק מהחוקרים סבורים כי מעמד הבכורה של הסוכנות, ובן גוריון כמנהיגה, איפשר את קום מדינת ישראל ללא מאבק פנימי אלים בין הפלגים השונים בישוב העברי - שלב שמאפיין הקמת מדינות רבות. פרופ' מיכאל הרסגור רואה בסזון עצמו מיני מלחמת אזרחים, שהייתה כעין זריקת חיסון לחברה הישראלית.

עם זאת, תקופת הסזון השאירה את רישומה על השיח ומערך הכוחות הפוליטי במדינת ישראל גם עשרות שנים לאחר סיומה, ויש הקושרים בינה לבין המתח בין מפלגת חרות למפלגת מפא"י, ובמיוחד בין מנהיגי המפלגות - בגין ובן גוריון. המתח התבטא לא אחת כאשר בן גוריון היה מכנה בנאומיו בכנסת את בגין "חבר הכנסת היושב לימינו של חבר הכנסת באדר", כמו גם באיזכור "התותח הקדוש" אליבא דבן גוריון שירה על ה"אלטלנה". וכמובן, בקביעתו של בן גוריון לגבי השותפות האפשריות לקואליציה: "בלי חרות ומק"י".

[עריכה] "הסזון הקטן"

"הסזון קטן" הוא כינוין של פעולות שביצעו אנשי "ההגנה" באביב ובקיץ 1947, שנועדו לסכל את פיגועי האצ"ל ולח"י בבריטים בעת שהטיפול בשאלת ארץ ישראל עבר מידי בריטניה לידי האו"ם וועדת אונסקו"פ. במהלך "הסזון הקטן" לא שיתפה ה"הגנה" פעולה עם השלטונות הבריטים ולא הסגירה אנשים לידיהם. אחד המקרים מתקופה זו היה נסיון הפיצוץ של בית הדר בתל אביב על ידי האצ"ל שסוכל על ידי חברי ההגנה.

כמו כן נהוג לכנות בשם "סזון קטן" גם את הפעולות שנקטו אנשי האצ"ל נגד אנשי הלח"י בשנת 1940. באותה שנה פרשו חלק מאנשי האצ"ל והקימו את הלח"י, מכיוון שהתנגדו להחלטה שהתגבשה באצ"ל להפסיק את הפעולות נגד השלטון הבריטי עד שיחול מפנה במלחמה. צמרת האצ"ל מסרה לשלטון את מקום מחבואם של ראשי הלח"י, ורבים מהם נעצרו.

[עריכה] לקריאה נוספת

• ה"סזון" ציד אחים, פרופ' יהודה לפידות, הוצאת מכון ז'בוטינסקי, 1994 ,

[עריכה] קישורים חיצוניים

• פרופ' יהודה לפידות, ה"סזון" ציד אחים (גרסה מקוונת לספרו), באתר "דעת".
• פרופ' יהודה לפידות, הסזון ושאלת המרות הלאומית, באתר האצ"ל.
• הסזון באתר "ההגנה"