המפלגה הדמוקרטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק במפלגה הדמוקרטית של ארצות הברית. לערך העוסק במפלגה הדמוקרטית במדינות אחרות, ראו המפלגה הדמוקרטית (פירושונים).

המפלגה הדמוקרטית היא אחת משתי המפלגות העיקריות בארצות הברית. כיום (נכון לנובמבר 2006) מהווה המפלגה רוב בסנאט ובבית הנבחרים, אך מיעוט בכמות המושלים והנציגים בבתי המשפט. אפיונה הפוליטי של המפלגה הוא שמאל-מרכז, והיא מחולקת לסיעות רבות.

מקורה של המפלגה במפלגה הרפובליקנית המקורית, שייסד תומס ג'פרסון ב-1794 (שמכונה כיום בשם "המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית", לשם הנוחות). אחרי התפוררותה של המפלגה הפדרלית, נותרו הרפובליקנים המפלגה הגדולה היחידה בפוליטיקה האמריקאית. בתקופת נשיאותו של אנדרו ג'קסון התערערה אחדות המפלגה, כשתומכיו של ג'קסון ייסדו את הסיעה הדמוקרטית-רפובליקנית, כשמולם ה"רפובליקנים הלאומיים" בראשות ג'ון קווינסי אדמס. שמם של הדמוקרטים-רפובליקנים קוצר במהרה מטעמי נוחות ל"דמוקרטיים". מ-1833 עד 1856, הייתה המפלגה הויגית (ארצות הברית) האופוזיציה העיקרית לדמוקרטים, והחל מ-1856 הפכה המפלגה הרפובליקנית לאופוזיציה העיקרית.

בימינו, מצע המפלגה מבוסס בעיקרו על תמיכה בקפיטליזם מתון ותוכניות רווחה חברתיות. נושאים אחרים במצע כוללים תמיכה באיגודים מקצועיים, זכויות האדם, הפרדת דת ומדינה, רב תרבותיות, איכות הסביבה, יחסי חוץ, חינוך ציבורי, תמיכה בהפלות, פיקוח על סחר בכלי נשק וזכויות ההומוסקסואלים. לרוב מתייחסים למצע הפוליטי של המפלגה הדמוקרטי כמצע בעל נטייה לשמאל המפה הפוליטית, וזאת בניגוד להשקפה ה"ימנית" של המפלגה הרפובליקנית. תנועת ה"דמוקרטים החדשים" פעלה בשנות ה-80 וה-90 למען השקפה הנוטה יותר למרכז. פעולה זו גרמה להתמרמרות מצד מפלגת הירוקים האמריקנית, שטענה כי המפלגה הדמוקרטית אינה פרוגרסיבית דיה.

[עריכה] סמל המפלגה

ב-19 בנובמבר 1870 הופיעה קריקטורה בעיתון "הרפר'ס וויקלי" שכותרתה "חמור חי הבועט באריה מת" ("A Live Jackass Kicking a Dead Lion"). קריקטורה זו, שצוירה על ידי המאייר תומאס נאסט, הציגה את המפלגה הדמוקרטית בדמות חמור. מאז משמש החמור כסמל נפוץ למפלגה הדמוקרטית, אך בניגוד לפיל המייצג את המפלגה הרפובליקנית, לא הפך החמור מעולם לסמלה הרשמי של המפלגה.

[עריכה] ארגון

הגוף המנהיג את המפלגה הדמוקרטית נקרא "הוועדה הדמוקרטית הלאומית", או DNC (ראשי תיבות לDemocratic- National Commitee). הוועדה אחראית לפיתוח וקידום מצע המפלגה, וכמו כן אחראית לגיוס כספים ולקמפיין הבחירות. וועדות דומות קיימות בכל מדינות ארצות הברית וכמעט בכל המחוזות. ישנה ועדה רפובליקנית מקבילה, הנקראת great old party) GOP).

למפלגה יש וועדות נוספות שתפקידן דומה, שעוסקות בבחירות לסנאט, לבית הנבחרים, לתפקידי המושלים ולנציגות בבתי המשפט.

[עריכה] היסטוריה

המפלגה הדמוקרטית נוצרה בשם "הסיעה הדמוקרטית-רפובליקנית" בתוך המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, בראשותו של אנדרו ג'קסון. לאחר שהפסיד בבחירות 1824 על אף שזכה ברוב הקולות, שאף ג'קסון לבנות קואליציה חזקה דיה על מנת לנצח את הנשיא ג'ון קווינסי אדמס בבחירות 1828. קואליציה זו מהווה את בסיסה של המפלגה הדמוקרטית של ימינו.

בשנות ה-50 של המאה ה-19, ובעקבות התפוררותה של המפלגה הוויגית, הפכה הסיעה הדרומית של המפלגה מזוהה עם תמיכה בעבדות, בניגוד לעמדתה של המפלגה הרפובליקנית הטרייה. הסיעה הצפונית התנגדה לכך בתוקף, וכך העמידו שתי הסיעות שני מועמדים נפרדים לבחירות 1860. פילוג זה הוביל לקריסתה של המפלגה, והיה אחד מהגורמים שהובילו למלחמת האזרחים האמריקנית. אחרי המלחמה היו הדמוקרטים מפלגה חלשה ומפולגת, אך בכל זאת הצליחו לגרוף תמיכה מספקת ולהוביל לבחירתו של סטיבן גרובר קליבלנד לשתי קדנציות לא רצופות כנשיא ארצות הברית.

בבחירות 1896 הפסיד המועמד הדמוקרטי וויליאם ג'נינגס בריאן לויליאם מקינלי, והדמוקרטים נותרו באופוזיציה עד לבחירתו של תומס וודרו וילסון ב-1912. הרפובליקנים זכו שוב בנשיאות ב-1920 בעקבות מדיניות של Laissez Faire, אך קריסת הבורסה ב-24 באוקטובר 1929 ו"השפל הגדול" הובילו לבחירת פרנקלין דלאנו רוזוולט ומדיניות הניו דיל המפורסמת שלו ב-1932.

מדיניות ה"ניו דיל" , שהתמקדה ביצירת מקומות עבודה וסיוע כלכלי, יצרה קואליציה של איגודים מקצועיים, ליברלים, מיעוטים (בעיקר יהודים וקתולים) ולבנים מהדרום. קואליציה זו - "קואליציית הניו דיל" - סייעה לדמוקרטים להישאר בשלטון ב-30 השנים הבאות, עד שהדיון בנושא זכויות האזרח פילג את הקואליציה. אפרו-אמריקאים, שהצביעו באופן מסורתי למפלגה הרפובליקנית שהתנגדה לעבדות, עברו כמעט באופן מלא לתמוך במפלגה הדמוקרטית בעקבות תמיכתה בזכויות האזרח בשנות ה-60 ותמיכתו של הנשיא לינדון ג'ונסון. (ראו מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות).

מאז כהונתו של ג'ונסון, רק שניים מבין שבעת הנשיאים שנתמנו היו דמוקרטים (ג'ימי קרטר וביל קלינטון). כל חמשת האחרים היו רפובליקנים. הדמוקרטים שלטו בבית הנבחרים במשך ארבעים שנה בין השנים 1954-1994. ב-1994 חל מהפך ובבית הנבחרים שולטים הרפובליקנים (עד ליום זה).

בבחירות 2000 הפסיד המועמד הדמוקרטי אל גור בפער זעום למועמד הרפובליקני ג'ורג' ווקר בוש. רבים מן הדמוקרטים טענו כי ההפסד נגרם כתוצאה מבלבול של חלק מן המצביעים בנוגע לטפסי הבחירות, וכמו כן האשימו את מפלגת הירוקים האמריקנית ומועמדם לנשיאות ראלף ניידר באובדן הקולות הנחוצים.

בשנת 2004 בחרו הדמוקרטים את ג'ון קרי - סנאטור ממסצ'וסטס - כמועמד לנשיאות, ונקטו בקו אנטי מלחמתי בעקבות המלחמה בעיראק. על אף הצלחתו של קרי בסקרים, הוא הפסיד בבחירות וג'ורג' בוש הבן נבחר לקדנציה שנייה כנשיא ארצות הברית. (ראו הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2004).

בבחירות של אמצע הכהונה ב-2006 זכתה המפלגה לרוב מוחץ בבית הנבחרים ובסנאט ולראש בית הנבחרים מונתה לראשונה אישה ,ננסי פלוסי.