החינוך העצמאי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
במדינת ישראל, החינוך העצמאי הוא מערכת בתי ספר חרדים, שהוקמה על ידי הרב שרגא גרוסברד בעידוד גדולי הרבנים החרדיים של זמנו.
חוק חינוך ממלכתי, שנחקק בשנת 1953, איחד את הזרמים השונים שהתקיימו במערכת החינוך בישראל לשתי מסגרות: חינוך ממלכתי וחינוך ממלכתי דתי. מסגרות אלה נמצאות בניהולו ובפיקוחו של משרד החינוך. מחוץ למסגרת האחידה של חוק חינוך ממלכתי נותרו בתי הספר של החינוך העצמאי' של הזרמים החרדיים. הסיבה להכרה בזרמים הללו היה הרצון לחברת את הזרמים החרדיים למדינה ולשלבם במוסדות המדינה הישראלית, כמו גם האמונה של בן גוריון ואחרים שהיהדות החרדית לא תמשיך להתקיים במתכונתה הנוכחית לאורך הרבה זמן וזאת לאור המודרניזם והקמתה של המדינה.
[עריכה] מסגרות החינוך העצמאי
החינוך העצמאי כולל מסגרות אחדות, שמרביתן מתאפיינות בזיקתן הפוליטית למפלגות החרדיות. בכך הוחמצה המטרה העיקרית של חוק החינוך ממלכתי - ביטול הפוליטיזציה של מערכת החינוך.
מסגרות עיקריות בחינוך העצמאי:
- בית יעקב: מקורבים לאגודת ישראל
- אל המעיין: מקורבים לש"ס
- נעם: מסגרת חרדית לאומית
[עריכה] תקצוב החינוך העצמאי
מסגרות החינוך העצמאי אינן תחת פיקוחו הישיר של משרד החינוך, ואינן נהנות מהתקציבים הרגילים של מערכות החינוך הממלכתית והממ"ד. הם משתמשים בכספי תרומות ובעיקר בכספי מדינה המועברים אליהם במסגרת סעיפים מיוחדים. לצורך העברות מיוחדות אלו, נדרשת בדרך כלל התערבותם של חברי כנסת מהמפלגות החרדיות, וכך נוצר לעיתים מצב לא מאוזן בו בתי ספר חרדיים המקורבים לחברי כנסת נהנים מתקציבים גבוהים יותר משאר בתי הספר החרדיים. זאת בניגוד לחינוך הממלכתי והחינוך הממ"ד בו קיים תקצוב שוויוני על פי מפתח של מספר תלמידים בכל בית ספר. עקב שיטת התיקצוב השונה נוצר לעיתים רושם בתקשורת ובציבור כאילו מדובר בתוספות מיוחדות המפלות לטובה את הציבור החרדי.
