הארי סטק סוליבן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הארי סטק סוליבן (1892 - 1949) - פסיכולוג אמריקני. סוליבן נמנה על הנאו-פרוידיאנים ונחשב לאחד ממעצביה של האסכולה החברתית בפסיכואנליזה. פיתח גם את צדדיה הפסיכיאטריים של הפסיכואנליזה, וניסה ליישם אותה בהתמודדות עם סכיזופרניה.
סוליבן נולד בנורוויץ' שבמדינת ניו יורק להורים קתולים מהגרים מאירלנד. הוא גדל באווירה עוינת לקתולים ונראה שלדבר הייתה השפעה עליו. בשיקגו רכש השכלה כרופא, דווקא לא במוסד יוקרתי במיוחד. בין 1936 ל-1947 עמד בראש בית הספר לפסיכיאטריה בוושינגטון. הוא קנה לעצמו שם בפסיכולוגיה המודרנית, אם כי השפעתו פחותה מזו של עמיתים כמו אריק אריקסון או קארן הורני.
[עריכה] דרכו בפסיכולוגיה
סאליבן פיתח תאורית אישיות משלו על בסיס נסיונו האישי עם פסיכואנליזה. הוא שם דגש עיקרי על יחסים בין-אישיים, באומרו כי "לא ניתן לעולם לבודד אישיות מהמורכבות של יחסים בינאישיים שבהם אדם חי ובהם הוויתו" .
סוליבן הכניס משמעות חדשה למושג הפסיכואנליטי הנפוץ חרדה. לשיטתו, חרדה היא מדבקת. חרדה של מטפל תדבוק בתינוק, וככלל, חרדה תתפתח בעקבות חרדתו של הזולת שאיתו נמצאים בקשר אינטימי. הצורך להפחית חרדה מחייב הימנעות מאינטימיות, אולם אל מולו בא הרצון להימנע מבדידות, ושני דחפים אלו מצויים בעימות.
ההתמודדות עם החרדה דורשת גם הגדרת זהות. מתפתח "עצמי", או, כפי שכינה זאת סוליבן, מערכת עצמי, שמעוצבת על ידי הקשרים הבין אישיים. היא מורכבת מהעצמי הטוב, החלקים מקני הביטחון שבעצמי, העצמי הרע, החלקים שקשורים בחרדה שנרכשה מהזולת, והלא-אני, חלקים שגורמים חרדה שאין לעמוד בפניה ומודחקים. הגדרה נוקשה מדי של העצמי עלולה להצביע על הגנות חזקות מדי מפני חרדה. באישיות הבריאה יש מקום גם לזרימה חופשית ולעצמי גמיש.
במקביל גם בתפיסת הזולת קיימים "אחר טוב" ו"אחר רע". פרסונפיקציות שעורך האדם מלבישות דמויות קונקרטיות שהוא פוגש במציאות בדמות תבניות נפשיות אלו של "אחר טוב", ו"אחר רע".
בתורתו על התפתחות הילד מבדיל סוליבן בין שלב הכרת העולם דרך תחושות - שלב פרוטוטקסי (prototaxic), שלב הכרת העולם דרך מילים, אך ללא יכולת המשגה וללא מציאת קשרים לוגיים - שלב פאראטקסי (parataxic), שלב הבגרות ביכולת ההמשגה - שלב סינטקסי - (syntaxic).
מהתאוריה של סוליבן נובעת שיטת טיפול אקטיבית יחסית לתקופתו, שבה המטפל מנסה ליצור קשר בין אישי מפחית חרדה עם מטופלו.
סאליבן ותיאורטיקנים-פסיכואנליטיקאים אחרים שמים דגש מיוחד על תפקיד האגו. הם מאמינים שהאגו נוכח בלידה, שהוא מתפתח באופן עצמאי מהאיד וכן שהוא מבצע פונקציות אחרות מלבד מציאת דרכים מציאותיות להשבעת הדחפים של האיד, לרבות למידה כיצד להתמודד עם הסביבה ומציאת היגיון שהתנסות. "השבעת רצונו" של האגו כוללת מחקר, מניפולציה ופיצוי (קומפנסציה) בביצוע מטלות. גישה זו קושרת את רעיון האגו לתהליכים קוגנטיביים.
[עריכה] תאוריית ההתפתחות של סוליבן
תאוריית ההתבגרות של סוליבן היא תאוריית שלבים הדומה במקצת לזו של אריק אריקסון.
כמו פרויד האמין סוליבן האמין שהתנסויות מוקדמות בילדות משחקות תפקיד חשוב בהתפתחות אישיות. אולם, הוא גם האמין שהאישיות ממשיכה להתפתח לאחר הילדות. הוא זיהה בהתפתחות האדם שבע תקופות כשבכל שלב דגש על נושא בינאישי אחר:
- ינקות - מהלידה עד תחילת רכישת שפה הפה אמצעי לתקשורת וקליטה פיזית ורגשית. האם מהווה דמות מרכזית.
- ילדות - 18 חודשים עד גיל 5. עד תחילת המשחק בחברת ילדים אחרים.חשיבה פרטקסית.
- נעורים - בי"ס יסודי, גילאי 6-8. החברים למשחק בני אותו מין. התמודדות עיקרית ביצירת קשרים עם ילדים אחרים ובהסתגלות לדמויות חדשות.
- קדם התבגרות -גיל 9 עד 12, עד הופעת נטייה ועניין בבני המין השני. התנסות בעיקר בעלת אופי סינטקסי. חברויות אינטימיות.
- התבגרות מוקדמת - גיל 13 עד 18, עד למיקוד הברור של העניין בבני המין השני. התעוררות המיניות הרגש והתשוקה.
- התבגרות מאוחרת - גיל 18 פלוס, עד פיתוח יחסים בינאישיים בוגרים. ביסוס של הזהות המקצועית. במצב השלילי אדם בוחר בבידוד ובהתרחקות.
- בגרות - סיום גיבוש האישיות. השגת יכולת האהבה. השגת יכולת אהבה הוא מצב שבו האדם האהוב חשוב ומשמעותי כמעט כמו האדם עצמו.
לפי סוליבן, למרות שאדם יכול לעבור שלב התפתחות בדרך מסוימת בגלל גורמים ביולוגים כלשהם, ההשפעה העיקרית היא סוג ההתנסויות שהאדם חווה באותו גיל. כלומר, ניתן לומר כי יש הבדל משמעותי בין השקפתו של סאליבן לזו של פרויד בנוגע להתפתחות.
