דרכון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דרכון הוא תעודה רשמית המונפקת על ידי מדינה לאזרחיה ומשמשת להזדהות במעבר בין מדינות. בעברית, שורש המילה דרכון הוא ד.ר.כ. בניגוד לתעודת הזהות, אותה מקבל האזרח בגיל מסוים, הדרכון ניתן למבקשים לשאת אותו לצורך השימוש בו.
באופן רשמי, הדרכון הינו תעודה המזהה את נושאה כאזרח של המדינה המנפיקה ומבקשת מהמדינה המארחת רשות לאפשר לנושא התעודה להיכנס למדינה המארחת.
תוכן עניינים |
[עריכה] שפה
בוועידה בינלאומית על דרכונים ב־1920 נקבע שהדרכון יהיה בצרפתית ושפה נוספת. בימינו, מדינות רבות, במיוחד באסיה מנפיקות דרכונים באנגלית בנוסף לשפת המדינה, ולא בצרפתית. בבלגיה רשאי האזרח לבחור איזו משלוש השפות הלאומיות של בלגיה (הולנדית, צרפתית וגרמנית) תופיע ראשונה בדרכון שלו. דרכונים של מדינות החברות באיחוד האירופי מכילים כיתוב בכל השפות של האיחוד האירופי (בדרך כלל רק המילים "דרכון" ו"האיחוד האירופי"). בארצות הברית הדרכונים היו באנגלית וצרפתית עד אמצע שנות ה־90 של המאה ה־20, כאשר הספרדית הוספה לדרכונים. בישראל נכתבו הדרכונים בעבר בעברית ובצרפתית, אך כיום הם נכתבים בעברית ובאנגלית. הדרכונים הישראלים מודפסים מימין לשמאל על-פי כיוון הכתיבה בעברית, בשונה מדרכוני רוב מדינות העולם.
[עריכה] היסטוריה
כבר מהתקופה העתיקה ידוע על קיומם של מסמכים שהונפקו לאזרחים, במיוחד נושאי סחורות, כדי לאפשר להם מעבר באזורי קרבות. בימי הביניים הונפקו דרכונים אשר שימשו אישורי כניסה לתוך ערים ולעיתים הכילו רשימות של ערים שמותר לנושא הדרכון להיכנס אליהם.
שימוש כללי בדרכונים כדי לעקוב אחר תנועה של אנשים החל באופן סדיר רק בסוף המאה ה-18 בצרפת ומשם התפשט לרוב אירופה. עקב ביקורת של חוגים ליברלים, חובת הדרכונים בוטלה באמצע המאה ה-19 ועד 1914 אנשים יכלו לנוע יחסית בחופשיות בין מדינות, ללא תעודות מזהות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, חזרו רוב המדינות, כגון אנגליה, לדרוש מאנשים העוברים בין מדינות לשאת דרכון.
הדרכון בעבר היה תעודה חד פעמית אשר הונפק לכל מסע בנפרד. באמצע המאה ה־20, החלו להנפיק פנקסי דרכונים לשימוש רב פעמי. בשנים האחרונות קיימת מגמה של נטישת צורת דרכון הפנקס ומעבר לתעודות ביומטריות המאפשרות זיהוי יותר טוב של נושא הדרכון.
[עריכה] סוגי דרכונים
- דרכון דיפלומטי – דרכון הניתן לדיפלומט ומעניק לו חסינות דיפלומטית.
- דרכון שירות– דרכון הניתן לאנשי מינהל וסיוע במשלחות דיפלומטיות או לפקיד של המדינה הנוסע בתפקיד למדינה אחרת .
- דרכון קבוצתי – דרכון המונפק לעיתים לקבוצה של תלמידים הנוסעים ביחד.
- דרכון נאנסן – דרכונים שהונפקו על ידי חבר הלאומים, ביוזמת פריטיוף ננסן אשר קיבל על כך פרס נובל לשלום, לפליטים שנאלצו לברוח ממקום מושבם. במקור ניתנו דרכוני ננסן לרוסים שברחו מברית המועצות על רקע אידאולוגי.
- דרכון פנימי - דרכון הנדרש במדינות דיקטטוריות על מנת לעבור מאזור אחד של המדינה למשנהו.
[עריכה] הדרכון בישראל
דרכון בישראל מונפק, ברוב המקרים, לתקופה של 10 שנים. לאחר תקופה זו יש לחדש את תוקפו. בראשית ימי המדינה, דרכונים הונפקו רק לשנתיים. עד שנת 2006 הונפקו דרכונים ישראליים גם על ידי נציגויות ישראליות מחוץ לגבולותיה. אולם בעקבות ארועים רבים של אובדן דרכונים, הוחלט שהחל באפריל 2006 לא יונפקו דרכונים על ידי נציגויות ישראליות ואזרח ישראלי שדרכונו אבד מחוץ לגבולות המדינה יוכל לקבל רק דרכון מסע עד חזרתו לישראל. הדרכון הישראלי נחשב למיושן מבחינת אמצעי האבטחה נגד זיוף הכלולים בו. האמצעים האלה הם "סימני מים" וסיבי נייר מיוחדים הנראים באור אולטרה סגול. דרכונים מתקדמים יותר, כמו לדוגמה הדרכון הגרמני או הדרכון הבלגי, מכילים אמצעי אבטחה נוספים: צילום מחזיק הדרכון מודפס על דף הדרכון ולא מודבק אליו, דפי הדרכון כוללים הולוגרמה, כל דף בדרכון מודפס בצבע אחר כדי למנוע תלישת דפים מתוכו, הדרכון כולל שבב אלקטרוני עם כל פרטי הדרכון וכיוצא באלה.
