דוקטור סוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דוקטור סוס (Dr. Seuss) הוא שם העט של תאודור סוס גַייזֶל (2 במרץ 1904 - 24 בספטמבר 1991) סופר ומאייר אמריקאי הידוע במיוחד בשל ספרי הילדים שכתב ואייר.

תוכן עניינים 1 חייו ועבודתו 2 סגנון השירה של ד"ר סוס 3 איוריו של ד"ר סוס 4 ד"ר סוס בפוליטיקה 5 תרגום ספרי ד"ר סוס לעברית 6 עיבודים ליצירותיו של סוס 7 רשימה של ספרים מאת ד"ר סוס 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייו ועבודתו

גייזל נולד בספרינגפילד, מסצ'וסטס. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת דרתמות' ב-1925, במהלך שהותו בה כתב עבור מגזין הומור תחת שמו ושם העט "סוס". הוא נרשם ללינקולן קולג', שבאוקספורד בבריטניה, במטרה לעשות דוקטורט בספרות. אולם הוא פגש שם את הלן פאלמר, נשא אותה לאישה ב-1927 וחזר לארצות הברית.

גייזל החל לשלוח מאמרים ואיורים הומוריסטיים למגזינים ועיתונים שונים. במהלך השפל הגדול התפרנס מציור מודעות. הוא כתב ואייר רצועת קומיקס קצרת-יומין בשם האג'י ב-1935.

בשלב זה החל גייזל להשתמש בשם העט "ד"ר סוס". הוא פרסם לראשונה יצירה תחת השם "ד"ר סוס" חצי שנה לאחר שיצירות אחרות שלו החלו להתפרסם בעיתונים. סוס היה שם הנעורים של אמו. כמהגרת מגרמניה, יש להניח שהייתה מבטאת אותו כ"זוֹיס", אבל כיום השם נהגה ברחבי העולם בצורה בה נקלט בארצות הברית, כשמה העברי של החיה סוס (בתרגומים ישנים של ספריו לעברית, כמו תרגום של "המלך צב-צב" על ידי לאה גולדברג, השם אכן נכתב: "ד'ר זויס"). התואר "דוקטור" הוא מחווה לאביו, שתקוותו שבנו יעשה דוקטורט באוקספורד לא התממשה.

גייזל השתמש גם בשם העט תאו לזייג (גייזל בהיפוך אותיות) בספרים שהוא חיבר אך אחרים איירו.

ב-1936, בעת ההפלגה השנייה של ד"ר סוס לאירופה, קצב מנועי האונייה נתן את ההשראה לפואמה שהייתה לספרו הראשון, "רחוב תות - סיפור לא פשוט". סוס כתב עוד שלושה ספרי ילדים לפני מלחמת העולם השנייה ובאופן לא טיפוסי שניים מהם כתובים בפרוזה (ראו רשימת יצירות להלן).

כאשר החלה מלחמת העולם השנייה, פנה ד"ר סוס לציור קריקטורות פוליטיות, מהן צייר מעל 400 במשך שנתיים. בקריקטורות הביע את איבתו למשטרי היטלר ומוסוליני. חלקן תיארו אזרחים אמריקאים ממוצא יפני כבוגדים, אחת מהן הופיעה ימים ספורים לפני שממשלת ארצות הברית החלה לכלוא אותם.

ב-1942 הפנה ד"ר סוס את מרצו לתמיכה ישירה במאמץ המלחמתי של ממשלת ארצות הברית. תחילה עבד בציור כרזות עבור משרדי ממשלה אמריקאיים, ביניהם משרד האוצר. ב-1943 הצטרף לצבא ארצות הברית ונשלח להוליווד ליצור סרטים עבור הצבא האמריקאי. ביניהם: "המשימה שלך בגרמניה" - סרט תעמולתי מ-1945 על שלום עתידי באירופה, "תוכנית למוות" - מחקר על תרבות יפנית שזכה באוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר ב-1948 ו"טוראי בלגן" - סדרת סרטי הכשרה צבאית. גם סרטים לא-צבאיים שלו מאותה תקופה התקבלו באהדה: "ג'רלד מקבוינג-בוינג" זכה באוסקר לסרט הקצר המצויר הטוב ביותר ב-1951.

לאחר המלחמה, ד"ר סוס ואשתו עברו ללָה הוֹיָה, קליפורניה, קהילה קטנה בסן דייגו. סוס חזר לחבר ספרי ילדים, שנחשבים ליצירותיו הטובות ביותר, וכתב ספרים אהובים כמו "אם היה לי קרקס" (1956) ו"כך גנב הגרינץ' את חג המולד" (1957).

באותו זמן אירעה התפתחות חשובה שהשפיעה רבות על עבודתו המאוחרת של סוס. במאי 1954 פרסם מגזין לייף דו"ח על אנאלפבתיות בקרב ילדים, שמסקנתו הייתה שילדים מתקשים ללמוד לקרוא בגלל אופיים המשעמם של ספריהם. המוציא לאור של סוס חיבר רשימה של 400 מילים חשובות לדעתו, וביקש מד"ר סוס לבחור 250 מילים מתוך הרשימה ולכתוב ספר שמורכב מהן בלבד. לאחר עבודה של תשעה חודשים חזר סוס עם הספר חתול תעלול, שמכיל 220 מהמילים שניתנו לו. הספר המשיך את סגנון הציור והחריזה המצוי ביצירותיו המוקדמות של סוס, ומפגין את אותו כשרון יצירתי, אבל בשל אוצר המילים הפשוט שלו היה קריא גם לקוראים מתחילים.

ב-1960 התערב בנט קרף עם ד"ר סוס על 50 דולרים שאין ביכולתו של האחרון לכתוב ספר שלם המשתמש באוצר מילים של חמישים מילים בלבד. התוצאה הייתה לא רעב ולא אוהב. קרף מעולם לא שילם את הכסף. ספרים אלו נחלו הצלחה גדולה בעולם, והם עודם אהודים מאוד. סוס המשיך לכתוב ספרי ילדים רבים, הן בסגנון הפשטני החדש (שנמכרו בתור "ספרים למתחילים") והן בסגנון הישן והמפורט יותר. ספרי המתחילים לא היו קלים לחיבור, וסוס עבד חודשים רבים על יצירתם.

סוס חיבר גם ספרים למבוגרים באותו סגנון של חריזה ואיורים, לדוגמה: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" ו"זקנים רק פעם אחת", סאטירה על בתי חולים וחיי קשישים. ספריו של סוס זכו לפופולריות עצומה ברחבי העולם. מעריכים שמספר העותקים שנמכרו משתווה לזה של סדרת הארי פוטר.

בעקבות מחלה, התאבדה הלן פאלמר גייזל ב-23 באוקטובר 1967. סוס התחתן עם אודרי סטון דיימונד ב-21 ביוני 1968. סוס בעצמו מת בלה הויה, קליפורניה ב-24 בספטמבר 1991, לאחר מספר שנים שבהן סבל ממחלה.

[עריכה] סגנון השירה של ד"ר סוס

דוקטור סוס כתב את רוב ספריו בצורה שמאופיינת בשירה כטטראמטר אנאפסטי, מקצב בו השתמשו גם לורד ביירון ומשוררים אחרים מהקאנון הספרותי האנגלי. טטראמטר אנאפסטי מכיל ארבע יחידות מקצביות (אנאפסטים), שכל אחת מהן מכילה שתי פעימות חלשות ולאחריהן אחת חזקה (ההדגמה משמאל לימין):

לעתים, ההברה החלשה הראשונה מושמטת, או שעוד הברה חלשה מוכנסת בסוף. שורה טיפוסית (השורה הראשונה של אם היה לי קרקס באנגלית) היא:

גם המתרגמים לעברית השתדלו לשמור על המקצב המקורי של ד"ר סוס. להלן קטע לדוגמה מתוך תרגומה של לאה גולדברג לסיפור "הארנב החשוב בעיניו" (המשפט הפותח את הסיפור):

על ראש הגבעה שכב הארנב

והיה מאושר וחשוב בעיניו

לרוב שמר סוס על מקצב זה בקפידה, עד שנותיו האחרונות שבהן לא יכול להמשיך לכתוב בסגנון הנוקשה בכל השורות. העקביות במקצב היא אחת מסימני ההיכר שלו. הפארודיות והחיקויים הרבים שנעשו ליצירותיו הם לעתים קרובות לא מוצלחים בגלל שמחבריהם לא הצליחו לכתוב בטטראמטר אנאפסטי נוקשה, או לא ידעו כלל שהם צריכים.

סוס חרז גם במקצב טטראמטר טרוכאי, המכיל ארבע יחידות שכל אחת מהן מכילה פעימה חזקה ולאחריה פעימה חלשה:

דוגמה לכך היא הכותרת (והשורה הראשונה) של One Fish, Two Fish, Red Fish, Blue Fish. (תורגם לעברית כ"דברים מוזרים קורים בספרים").

הנוסחה למקצב טרוכאי מתירה להשמיט את הפעימה החלשה האחרונה בשורה, דבר שמקל על החריזה.

סוס בדרך כלל כתב במקצב זה רק פסקאות קצרות, ובקטעים ארוכים יותר שילב אותו עם טטראמטר יאמבי:

בו קל יותר לכתוב. כך למשל, המכשפים ב"גדליהו והמיסטוק" אומרים את הלחש הבא (במקצב טטראמטר טרוכאי) כאשר הם מופיעים לראשונה (ובכך הם מזכירים את המכשפות ממקבת' של שייקספיר):

והם מחליפים למקצב יאמבי ללחש שיוצר את המיסטוק:

ב"לא רעב ולא אוהב" (Green Eggs and Ham), שמי-הוא-שב (Sam-I-am) מדבר לרוב במקצב טרוכאי, והדמות הכעוסה אותה הוא משכנע משיבה לו במקצב יאמבי.

למרות שרוב ספריו של סוס הם אחידים במקצב האנאפסטי או במקצב היאמבי-טרוכאי, כמה מהם משלבים מקצבים.

[עריכה] איוריו של ד"ר סוס

באיוריו המוקדמים השתמש סוס לעתים קרובות במרקם המוצלל שנוצר על ידי רישומי עפרון או צבעי מים, אך בספרי הילדים של התקופה הבתר-מלחמתית השתמש לרוב בעט ודיו שיצרו איורים נוקשים יותר, בדרך כלל רק בשחור, לבן ועוד צבע אחד או שניים. ספרים מאוחרים יותר כמו "הלורקס" מכילים יותר צבעים, לא בהכרח לטובה.

דמויותיו של סוס הן לעתים תכופות עגלגלות ושחוחות במקצת. לדוגמה ניתן לציין את פניהם של הגרינץ' ושל חתול תעלול. קביעה זו תקפה גם לרובם המוחלט של הבניינים והמכונות שצייר סוס: למרות שחפצים אלו בנויים בקווים ישרים בעולם הממשי, סוס נמנע בקפידה מקווים ישרים כאשר צייר אותם.

סוס נהנה בבירור מציור חפצים משוכללים מבחינה ארכיטקטונית. הארמונות, המשטחים, השיפועים וגרמי המדרגות שעומדים מאליהם אותם צייר בסגנון משתנה תמידית (אך לעולם לא ישר), הפכו להיות סימן ההיכר שלו. סוס צייר גם מכונות דמיוניות מפורטות, כמו בספר "המלחמה האיומה על החמאה", שבו כלי הנשק שבהם משתמשים הצדדים הופכים להיות יותר ויותר משוכללים ומתוחכמים, כמו: "מקל מתפצל משולש דובדבן". סוס אהב לצייר גם סידורים מוזרים של פרווה או נוצות, לדוגמה, זנבה של "ציפ-צפורה הצפור".

ציוריו של סוס מעבירים לעתים תחושה חיה של תנועה. הוא חיבב מחווה שבה היד מתהפכת קדימה, פושטת את האצבעות מעט אחורה ואת האגודל למעלה. תנועה זו נעשית, למשל, על ידי חתול תעלול כאשר הוא מציג את החתולים הקטנים ב"חתול תעלול חוזר". סוס שומר גם על המסורת של ציירי קריקטורות בכך שהוא מראה תנועה של דמויות בעזרת קווים. קווים כאלו משמשים גם כדי להדגים פעולה של החושים (ראייה, ריח ושמיעה) ב"הארנב החשוב בעיניו", ואפילו למחשבה, כמו הרגע שבו הגרינץ' הוגה את רעיונו המרושע.

[עריכה] ד"ר סוס בפוליטיקה

מיצירותיו ניכר שדעותיו הפוליטיות של ד"ר סוס היו ליברליות. הקריקטורות הפוליטיות המוקדמות שלו מראות את התנגדותו העזה לפשיזם. הוא דחק באמריקאים לדחות אותה, עוד לפני כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השניה. הקריקטורות שלו גם הפנו תשומת לב לשואה בראשיתה, וגינו אפליה בארצות הברית נגד שחורים ויהודים. יחסו הקשה של סוס ליפנים ולאמריקאים ממוצא יפני, כאמור לעיל, נתפס אצל רבים כעיוורון משונה.

סוס עבר להתגורר בלה הויה, קליפורניה ב-1948 לאחר שנים שבהן גר ועבד בהוליווד. על פי סיפור ידוע, כאשר הלך לראשונה להירשם להצביע בבחירות בלה הויה, מספר חברים רפובליקנים קראו לו לבוא למקום בו הם רשמו מצביעים, אך הוא ענה להם: "אתם ידידי, נמצאים שם; אבל אני הולך הנה" (להרשמה למפלגה הדמוקרטית). גייזל היה מאז דמוקרט לכל ימיו.

חלק מספרי הילדים של סוס מעבירים מסרים ממשנתו הפוליטית של סוס. הדבר בולט בחמישה מספריו:

• "הורטון הפיל" (1954): הורטון, פיל פתוח-מחשבתית, מוצא ראיות לקיומו של עולם מעבר לזה המוכר לנו. כמו גלילאו גליליי או ג'ורדאנו ברונו, הרשויות רוצות להעניש את הורטון ולהשמיד את הראיות לתגליתו. הורטון, לעומתם, גורס ש"אדם הוא אדם לא חשוב כמה קטן". גרטרוד מקפאז, שגרה בבית הסמוך, מעריצה את הורטון על ייחודיותו אך מפחדת לגשת אליו בגלל זנבה השנוא בעל הנוצה האחת. סוס מדגיש בספר זה בצורה חזקה את חשיבות החירות המחשבתית.
• ערכיו של סוס מבוטאים גם בספר "כך גנב הגרינץ' את חג המולד", שיכול להיחשב (באופן חלקי) כפולמוס נגד המטריאליזם. הגרינץ' חושב שהוא יכול לגנוב את חג המולד מתושבי העיירה בכך שהוא יגנוב את המתנות והקישוטים שלהם, ומגיע להבנה חדשה כאשר הם מוכיחים לו שהוא טועה.
• "הסניצ'ים וסיפורים אחרים" (1961): ספר זה, שנכתב בתקופת עלייתה של התנועה לשוויון זכויות השחורים, עוסק בזהויות פוליטיות באמצעות סיפורו של יזם אשר עושה הון מרצונם של אנשים להרגיש נעלים על אחרים בשל גזעם. סיפור אחר בספר מציג את המגוחך בפחד של ילד מפני האחר (זוג מכנסיים ללא לובש), אשר מפחד מהילד לא פחות משהילד מפחד ממנו. סיפור שלישי בספר מציג שתי דמויות עקשניות אשר אינן מוכנות לוותר האחת לשנייה, בעוד כל העולם מתפתח ומשאיר אותם תקועים במקום.
• "הלורקס" (1971): נתפס כמניפסט למען איכות הסביבה. זהו סיפורו של תעשיין תאב-בצע וחסר-מעצורים שהורס בצורה כל כך שיטתית את הסביבה המקומית, עד שהוא גורם לסגירתה של החברה שלו עצמו. ספר זה הוא ייחודי בכך שהוא מסופר מנקודת המבט של התעשיין עצמו, ולרוב היא מרירה, מלאה בשנאה עצמית ובחרטה. ב-1989, נעשה ניסיון מצד חברות כריתת עצים בלייטונויל, קליפורניה למנוע את הפצת הספר בספריות בבתי-ספר מקומיים, בטענה שאין הוא הוגן כלפי תעשיית כריתת העצים.
• "המלחמה האיומה על החמאה" (1984): נכתב בשנותיו המאוחרות של סוס, והוא פארודיה על מירוץ החימוש הגרעיני בין ארצות הברית וברית המועצות. הספר מציג את ההתנהגות של שני הצדדים כפזיזה והרסנית.

זמן קצר לפני סופה של פרשת ווטרגייט, גייזל השתמש בפרפראזה של כותרת אחד מספריו המפורסמים, לתקיפה חריפה: "ריצ'רד מ. ניקסון, מתי כבר תלך?" שהודפסה בעיתונים ראשיים בטורו של חברו של גייזל, ארט בוכוולד.

[עריכה] תרגום ספרי ד"ר סוס לעברית

במשך השנים תורגמו רבים מספריו של סוס לעברית. בין המתרגמים היו לאה גולדברג, לאה נאור ואבירמה גולן, והספרים זכו להצלחה גדולה גם בישראל.

יש הסוברים שתרגום הספר "לא רעב ולא אוהב" עולה אף על הספר המקורי, בגלל המוטיב של האמא היהודייה שבא לידי ביטוי בדמותו של שמי-הוא-שב המשכנע את ה"ילד הסרבן" לאכול במשפטים כמו: "הי! אולי בחושך? זה נעים. תאכל בחושך. לא רואים". הדמות השנייה מתעקשת לא לאכול, למרות שמעולם לא טעמה את המאכל, ומתחמקת בתירוצים כמו "לא רעב" ו"לא טעים". על כל פנים, בגרסה העברית הושמטה כל התייחסות למאכל הלא-כשר: חזיר וביצים ירוקות.

[עריכה] עיבודים ליצירותיו של סוס

במשך רוב הקריירה שלו, התנגד ד"ר סוס למסחור הדמויות שלו. למרות זאת הרשה ליצור מספר אנימציות שלהן, דרך ביטוי אמנותית שהוא עצמו צבר בה ניסיון בזמן מלחמת העולם השנייה.

ב-1966 אישר סוס לאמן הידוע צ'אק ג'ונס, חברו ועמיתו לשעבר מזמן המלחמה, ליצור גרסת אנימציה ל"כך גנב הגרינץ' את חג המולד". גרסה זו הייתה נאמנה מאוד למקור, והיא נחשבת קלאסיקה בעיני רבים עד היום. ב-1971, גרסת אנימציה של חתול תעלול נעשתה גם כן, אך היא נחשבת מוצלחת פחות.

לקראת סוף חייו, דומה שסוס ריכך את גישתו, ויצאו לשוק צעצועים שהתבססו על דמויותיו, כמו גם סרטוני אנימציה, בעיקר על חתול תעלול והגרינץ'. כאשר מת סוס ב-1991, אלמנתו אודרי גייזל נעשתה המחזיקה הראשית בזכויות היוצרים. מאז הפכה לשנויה במחלוקת בקרב המעריצים, מאחר שהיא סובלנית הרבה יותר למסחור דמויות ד"ר סוס מאשר בעלה. היא נתנה אישור להפקת גרסת סרט לא מצויר של "הגרינץ'" בכיכובו של ג'ים קארי, וכן להפקת מחזמר בשם "סוסיקל" שהועלה בברודווי (שניהם בשנת 2000). גרסת סרט לא מצויר של "חתול תעלול" יצאה לאקרנים בשנת 2003 בכיכובו של מייק מאיירס. כמו כן בפארק שעשועים באורלנדו, פלורידה ניתן למצוא מתקנים בדמות ספרים ודמויות של ד"ר סוס.

הופקה סדרת טלוויזיה בשם "העולם המופלא של ד"ר סוס", שבה הדמויות הן בובות. הדמויות הראשיות הן חתול תעלול וחתוליו הקטנים, שבמהלך התוכנית שומעים סיפורים ברוחו של ד"ר סוס.

[עריכה] רשימה של ספרים מאת ד"ר סוס

• רחוב תות סיפור לא פשוט - 1937 (And To Think That I Saw It On Mulberry Street)
• הקביים של המלך - 1939 (The King's Stilts)
• הורטון הפיל דוגר על ביצה - 1940 (Horton Hatches the Egg)
• טידויק המוס מתנהג בנימוס - 1948 (Thidwick the Big-Hearted Moose)
• גדליהו והמיסטוק - 1949 (Bartholomew and the Oobleck)
• אם היה לי קרקס - 1950 (If I Ran the Zoo)
• חתול תעלול - 1957 (The Cat in the Hat)
• חתול תעלול חוזר - 1958 (The Cat in the Hat Comes Back)
• המלך צב-צב וסיפורים אחרים - 1958 (Yertle the Turtle and Other Stories)
• יום הולדת שמח - 1959 (Happy Birthday to You)
• דברים מוזרים קורים בספרים - 1960 (One Fish Two Fish Red Fish Blue Fish)
• לא רעב ולא אוהב - 1960 (Green Eggs and Ham)
• הסניצ'ים וספורים אחרים - 1961 (The Sneetches and Other Stories)
• בא עם גרביים - 1965 (Fox in Socks)
• ספרגל - 1968 (The Foot Book : Dr. Seuss's Wacky Book of Opposites)
• אדון בו עושה מו - 1970 (Mr. Brown Can Moo! Can You?)
• הלורקס - 1971 (The Lorax)
• בני בן בוני מתי כבר תלך - 1972 (Marvin K. Mooney Will You Please Go Now!)
• כבר אמרתי לך פעם כמה יש לך מזל? - 1973 (Did I Ever Tell You How Lucky You Are?)
• יש לי ג'יס בכיס - 1974 (There's a Wocket in My Pocket!)
• כמה טוב לחשוב - 1975 (Oh, the Thinks You Can Think!)
• חתול שאלול - 1976 (The Cat's Quizzer)
• לקרוא בעיניים עצומות - 1978 (I Can Read with My Eyes Shut!)
• ספר השן - 1981, (The Tooth Book - תחת שם העט תאו. לזייג. אוייר על ידי רוי מקי.)
• צורות צרורות - 1982 (Hunches in Bunches)
• המלחמה האיומה על החמאה - 1984 (The Butter Battle Book)
• אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים - 1990 (Oh, the Places You'll Go!)
• הידד ליום שונשוני מיוחד - 1998. (Hooray for Diffendoofer Day! - עם עזרה של ג'ק פרלוצקי וליין סמית'. הודפס לאחר מותו.)
• הימים הצבעוניים שלי - 1998. (My Many Colored Days - ציורים של סטיב ג'ונסון ולו פנשר.)
• ספר העין - 1999 (The Eye Book - תחת שם העט תאו. לזייג, אוייר על ידי ג'ו מאת'יו.)

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: דוקטור סוס

• האתר של ד"ר סוס בהוצאת הספרים Random House
• אתר אינטרנט על ד"ר סוס
• מודעות פרסום של ד"ר סוס
• כל הקריקטורות הפוליטיות של ד"ר סוס
• אתר אינטרנט עברי על ד"ר סוס
• כתבה על האשה שגילתה את ד"ר סוס

ערך מומלץ