דגל תפילה טיבטי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דגלי תפילה טיבטיים הם, בבודהיזם טיבטי, דגלי בד מרובעים וצבעוניים, הנתלים בין פסגות הרים בהרי ההימלאיה על מנת לברך את הארץ. דגלים אלו הינם ייחודיים לבודהיזם הטיבטי, ואינם בשימוש בענפיו האחרים. ייתכן שמקורם בתרבות הטיבטית הקודמת לבודהיזם. הדגלים מעוטרים בציורים וטקסט, אשר מודפסים עליהם בשיטת גלופות העץ המסורתית.
תוכן עניינים |
[עריכה] סגנונות
דגלי התפילה מתחלקים שני סגנונות עיקריים: דגלי ה"לונגטה" האנכיים ודגלי ה"דארצ'ור" האופקיים. הדגלים האופקיים מחוברים בחוט ארוך ונתלים בין פסגות הרים וכדומה. הדגליים האנכיים, הנפוצים פחות, מחוברים למוט אשר מוצב על ראש גג או על האדמה.
[עריכה] צבעים
הדגלים מסודרים בסדרות של חמישה צבעים, משמאל לימין:
- צהוב, המסמל את אלמנט האדמה ו-ווירוקאנה בודהא
- ירוק, המסמל את אלמנט האוויר והרוח ואמוגאסידי בודהא
- אדום, המסמל את אלמנט האש ואמיטאבה בודהא
- לבן, המסמל את אלמנט המים וראטנה סאמבהווה הודהא
- כחול, המסמל את אלמנט החלל ואקשובהיה בודהא
איזון של חמשת האלמנטים תפקידו לקדם בריאות דרך הרמוניה.
[עריכה] מסורות
תפקידם של הדגלים הוא לרומם את תפילות ומנטרות המאמינים אל האלוהות ולהביא ברכה אל העולם. הברכות המובאות על ידי הדגלים מושפעות מנסיבות תלייתם; על פי המסורת, הזמן הטוב ביותר לתלות דגלי תפילה הוא בשעות הבוקר, ביום שטוף-שמש ורוח. את הדגלים הישנים מחליפים בחדשים בראש השנה הטיבטי. הדגלים המוסרים נשרפים; השל קדושתם, המסורת אוסרת להניח אותם על האדמה או לעשות בהם שימוש אחר.
[עריכה] היסטוריה
בעת מהפכת התרבות בסין, תליית דגלי תפילה לא נאסרה, אך לא נראתה בעין יפה. כעת ישנה תחייה של המנהג בטיבט ובעולם, בעקבות עניין הולך וגובר בדתות המזרח בעולם המערבי, ובכלל זה הבודהיזם.
