ג'פרי דאהמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ג'פרי דאהמר

ג'פרי דאהמר (Jeffrey Dahmer‏) (21 במאי 1960 - 28 בנובמבר 1994), היה רוצח סדרתי אמריקני שרצח 17 גברים בין השנים 1991-1978. מרבית הרציחות התרחשו בשנים שבין 1989 ל-1991, וחשיפת סיפורן זעזעה את אמריקה בשל אכזריותן הבלתי מוסברת ותופעות הקניבליזם שנתלוו אליהן.

[עריכה] ילדותו

דאהמר נולד בעיר מילווקי שבויסקונסין, ובהיותו בן 8 עבר יחד עם משפחתו לעיר באת' שבמדינת אוהיו, ליד אקרון. עוד בשנותיו הראשונות הוא התגלה כילד ביישן. להבדיל מרוצחים סדרתיים מוכרים אחרים, הוא לא נהג לבצע מעשי זוועות בחיות, אף על פי שהוא כן גילה עניין מיוחד בביתורן לאחר מותן. דאהמר היה גם אלכוהוליסט והומוסקסואל שלא יצא מהארון, וסבל מהערכה עצמית נמוכה ביותר. הוריו התגרשו בהיותו נער, ובגיל 18 הוא ביצע את מעשה הרצח הראשון שלו כשהרג את סטיבן היקס לאחר שהזמינו לביתו ו"לא רצה שיעזוב".

הוא החל ללמוד באוניברסיטה במדינת אוהיו, אך הישגיו היו נמוכים למדיי.

הוא התגייס לצבא בהשפעת אביו, ולזמן קצר התקבל הרושם שעם הכשרתו כחובש צבאי יוכל להתפתח להיות אדם מועיל לחברה. הוא הוצב בגרמניה, אך שוחרר לבסוף מן השרות הצבאי לאחר שהתברר שהוא אלכוהוליסט. בשנת 1988 הוא נעצר באשמת הטרדה מינית של ילד בן 13 ונידון לעבודות שירות למשך תקופה בת שנה, וגם נרשם כעבריין מין. מייד לאחר מכן הוא החל בשרשרת הרציחות, שהגיעו לסיומן עם מעצרו בשנת 1991.

[עריכה] רציחות

רוב קורבנותיו של דאהמר היו צעירים הומוסקסואלים ממוצא אפרו אמריקאי או אסייתי, אותם הוא גם תקף מינית קודם לכן. הוא התפרסם לאחר מעצרו עם מציאת גופות מרקיבות בתוך חביות מלאות חומצה בביתו, וכן מספר ראשים במקרר ותוכניות לבניית מזבח עשוי מנרות ומגולגלות אדם שנמצאו בארונו.

עם מעצרו הועלו מייד האשמות בעיסוקו בנקרופיליה ובקניבליזם, ודאהמר אף הודה באכילת שרירי הזרוע של הקורבן השמיני שלו, ארנסט מילר, שגם את השלד שלו שמר, בציינו שבשר אדם לדעתו "טעמו כטעם בשר".

יתר על כן, דאהמר גם ניקב חורים בראשם של קורבנותיו ושפך לתוכם כימיקלים שונים, דבר המוגדר ברפואה "לובוטמיה". רוב קורבנותיו ב"ניסויים" הללו מתו תוך דקות ספורות, אך באחד המקרים לאחר שניקב את החור בגולגולת של אחד מקורבנותיו, הוא גם שפך לתוכו חומצת מלח, דבר שאמור היה לגרום לקורבן להפוך לזומבי מת-חי, מעין דרך לגרום לו להישאר איתו לעולמים.

ככל הידוע, לדאהמר הייתה היסטוריה אישית שאופיינה בנטישה, בדחייה ובפחד מאובדן. לאחר גירושי הוריו, הניחה אימו שאביו יטפל בו והיא עזבה את הבית יחד עם אחיו, דייוויד. אלא שבפועל גם אביו עזב אותו, ומאחר והוריו הגרושים כלל לא דיברו ביניהם, הם גם לא ידעו על גורלו של בנם. הדעה הנפוצה היא שתחושת הנטישה הזו הפכה במהלך השנים למחלה נפשית ויצרה בהמשך לכך לוגיקה פנימית שאיפשרה לו להצדיק בפני עצמו את פעולותיו. במקרים רבים מוצגים קווי הדימיון בינו לבין הרוצח הסדרתי האנגלי דניס נילסן.

בקיץ 1991 רצח דאהמר ארבעה בני אדם בקצב של קורבן לשבוע - מאט טרנר נרצח ביום ה-30 ביוני, ג'רמיה ויינברגר נרצח ביום ה-7 ביולי, אוליבר לייסי נרצח ביום ה-15 ביולי, ולבסוף, ג'וזף בריידהולט נרצח ביום ה-19 ביולי, שלושה ימים בטרם נעצר דאהמר.

רבים הזדעזעו בשנת 1991 לאחר ששמעו שמשטרת מילווקי החזירה לחזקתו של דאהמר את אחד מקורבנותיו שהצליח להימלט משביו, נער צעיר בן מהגרים מלאוס בשם קונראק סינתסומפון, כשהוא עירום, מבולבל ומדמם בראשו, אך עדיין בחיים. באותן שעות מוקדמות של יום ה-27 במאי 1991, הצליח דאהמר לשכנע את השוטרים שהנער בן ה-14 הוא לא פחות ממאהבו בן ה-19. מאוחר יותר, בשעות הלילה, חיסל דאהמר את הנער תוך עינויי תופת, ואז קיפד את ראשו ושמר את גולגלתו למזכרת. הנער היה אחיו הצעיר של הילד שדאהמר הטריד מינית בשנת 1988.

שני השוטרים שהחזירו את סינתסומפון לדאהמר, ג'וסף גבריש וג'ון בלסרזק (שבמאי 2005 נבחר לנשיא איגוד השוטרים של מילווקי), פוטרו משורות המשטרה לאחר פרסום המחדל, אך לאחר שהגישו השניים ערעור על פיטוריהם, הוחזרו לשורות המשטרה והוכתרו כשוטרי השנה על ידי איגוד השוטרים.

[עריכה] לכידתו ומותו

שוטרים מוציאים חבית עם חומצה

ביום ה-22 ביולי 1991, הצליח טרייסי אדוארדס להימלט מביתו של דאהמר כשהאזיקים שבהם כבל אותו דאהמר עדיין מחוברים לפרק ידו, ונאסף על ידי ניידת שיטור משטרתית. הוא הוביל את השוטרים חזרה לדירתו של דאהמר, שם נמצאו שרידיהם של 11 קורבנות. השוטרים מצאו במקרר של דאהמר צילומים של הקורבנות (בטרם מותם, במהלך גסיסתם ואחרי מותם) לרבות גולגולותיהם של הקורבנות. במהלך מעצרו והחיפוש בביתו נאבק דאהמר בשוטרים.

לאחר שהואשם ב-15 מקרי רצח, כפר דאהמר באישומים בטענת אי-שפיות. ביום 17 בפברואר 1992 דחה בית המשפט את טענתו וגזר עליו 15 תקופות עוקבות של מאסר עולם, שמשמען 936 שנות מאסר (במדינת ויסקונסין לא קיים עונש מוות).

ליונל דאהמר ואישתו השנייה שרי במשפט

דאהמר ריצה את עונשו בבית הסוהר "קולומביה" שבעיר פורטג' במדינת ויסקונסין. ביום 28 בנובמבר 1994, שותפו לתא, כריסטופר סקרבר, שהורשע ברצח כפול, היכה אותו ואת האסיר הנוסף ג'סי אנדרסון למוות בעזרת מוט משקולות שנטל מחדר הכושר של בית הכלא. שלושתם עסקו באותה שעה בנקיון חדר השירותים באגף הסוהרים שבבית הכלא (ובעקבות האירוע הזה, חל כיום איסור מוחלט להקמתם של חדרי כושר בבתי כלא בדרגת בטיחות מירבית). סקרבר טען שהוא "בנו של אלוהים" וביצע את הוראתו של "אביו" שציווה עליו להרוג את דאהמר ואת האסיר השני במהלך עבודות הניקיון. יחד עם זאת, יש המאמינים שסקרבר ביצע את הרצח מתוך מניע גזעני, מאחר ורוב קורבנותיו של דאהמר היו שחורים, ואנדרסון, לאחר שרצח את אשתו, האשים במעשה הרצח אדם שחור.

אף על פי שאביו של דאהמר הסכים לסייע לרשויות להכיר וללמוד את המקרה המיוחד של בנו, הוא סירב לבקשתן הספציפית לעשות שימוש במוחו של בנו לצרכי מדע, מטעמים דתיים. בשנת 1994 הוא הוציא לאור ספר בשם "סיפורו של אב", בו תיאר את מה שראה בו ככישלונו להגיע לבנו, לרבות השפעת מעשיו הנפשעים של דאהמר על משפחתו. לאחר מותו ולאחר סיומם של ההליכים המשפטיים שנגעו לחקר המוח שלו, גופתו נשרפה והאפר חולק לשניים: לאימו הורתו, ג'ויס, ולאביו, ליונל, שהתחתן בשנית עם אישה בשם שרי.

[עריכה] השלכות

לאחר הרציחות, נהרס בניין הדירות "אוקספורד" שבשכונת העוני במילווקי, ואף על פי שהועלו תוכניות להפוך את המקום לגן זיכרון, המגרש עומד כיום שומם לחלוטין, מצמיח עשבים שוטים ומוקף בגדר תיל גבוהה.

עד היום מתמודדות משפחות הקורבנות עם יגונן, אך לאחר שליונל דאהמר הוציא לאור את ספרו "סיפורו של אב", רבים מבני המשפחות הללו גילו כלפיו אמפתיה. הוא תרם חלק מהרווחים ממכירת ספרו לקורבנות ולבני משפחותיהם, ובשאר הרווחים עשה שימוש לכיסוי ההוצאות המשפטיות שמקורן בתביעות מיעוט שהוגשו נגדו, בהן הואשם ברשלנות על היותו אב חסר אחריות. הוא פרש מעבודתו ככימאי אנליטי, והוא גר כיום בעיר מדינה (Medina) שבמדינת אוהיו. מדי פעם הוא מספק שירותי ייעוץ בכל הנוגע לסוגיית ההתפתחות האבולוציונית כנגד תאוריית הבריאתנות, ורעייתו משמשת כחברה במועצת המנהלים של "מועצת הסייסים של מחוז מדינה" שבמדינת אוהיו. שניהם נושאים עדיין את שם משפחתם המקורי "דאהמר", ולטענתם הם עדיין אוהבים את בנם למרות הפשעים שביצע. אשתו הראשונה של ליונל, ג'ויס, מתה ממחלת הסרטן מספר שנים לאחר המשפט.

[עריכה] הסרט "ג'פרי דאהמר"

הסרט "ג'פרי דאהמר - החיים הסודיים" יצא לאקרנים בשנת 1993 בכיכובו של קארל קרו שגילם את דמותו של דאהמר. בשנת 2002 הופק סרט ביוגרפי נוסף אודותיו בשם "דאהמר" בכיכובו של ג'רמי רנר, והוא הוצג בהופעת בכורה בעיר מגוריו של דאהמר. הסרט, שהציג את דאהמר באור אנושי ואף אוהד למדיי, הביא בתגובה למחאתם של משפחות הקורבנות, והוא הועבר מייד לגרסת וידאו. בשנת 2004 פרסם המגזין 3DShroom Magazine כתבה שתיארה את דאהמר בתור "הרוצח הסדרתי הפתטי ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית" ושהציגה את חייו באור מעורר חמלה במיוחד כאשר השוו אותו לרוצחים סדרתיים אחרים שלא הביעו חרטה על מעשיהם כדוגמת טד בנדי או ג'ון ויין גייסי.

דאהמר היה גם אחת מההשראות לדמותו של הנבל בסרט קופיקאט, שכן בדומה לדאהמר, גם הוא ביקר בפאבים של הומוסקסואליים וסימם את משקאותיהם של קורבנותיו, וגם הוא ערף את ראשו של אחד מקורבנותיו בעזרת סכין מנתחים.

כמו כן, להקת הרוק-כבד האמריקנית Macabre הוציאה אלבום שעסק בג'פרי דאהמר שגם נקרא על שמו: "דאהמר", ויש הטוענים שגם השירים "Arc Arsenal" מאת At the Drive-In והשיר "213" מאת Slayer עוסקים בו. בנוסף, מוכר השיר "דאהמר מת" מאת ויולנט פמס.

[עריכה] הקורבנות

שם	תמונה	גיל	תאריך הרצח	שם	תמונה	גיל	תאריך הרצח
סטיבן היקס		19	יוני 1978	סטיבן טוּמי		24	ספטמבר 1987
ג'יימס (ג'ים) דוקסטייטור		14	אוקטובר 1987	ריצ'רד גררו		23	מרץ 1988
אנתוני סירס		26	פברואר 1989	ריימונד סמית'		33	מאי 1990
אדי סמית'		27	יוני 1990	ארנסט מילר		22	ספטמבר 1990
דייוויד תומס		23	ספטמבר 1990	קרטיס סטרוטר		19	פברואר 1991
ארול לינדסי		19	אפריל 1991	טוני יוז		31	24 במאי 1991
קונרק סינתסומפון		14	27 במאי 1991	מאט טרנר		20	30 ביוני 1991
ג'רמיה ויינברגר		23	5 ביולי 1991	אוליבר לייסי		23	12 ביולי 1991
ג'וזף בריידהולט		25	19 ביולי 1991