ג'לאל א-דין רומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מולאנה ג'לאל א-דין מוחמד בלכי או ג'לאל א-דין מחמט רומי (30 בספטמבר, 1207 - 17 בדצמבר, 1273) (ידוע גם כמולאנה, מולאבי, מאוולנה - מורנו או רבנו בערבית ופרסית, או מוולנה - מורנו בטורקית), היה משורר, משפטן, ותאולוג פרסי סופי. הוא נולד בבלך (אז עיר במחוז חורסאן בפרס, כיום חלק מאפגניסטאן) ונפטר בקוניה (בתורכיה של היום). מקום הולדתו ושפתו מצביעים על המורשת הפרסית שלו. הוא כתב את שיריו בפרסית ויצירותיו נקראות באיראן ובאפגניסטאן שם דוברים שפה זו. הוא חי את רוב ימיו ויצר את רוב יצירתו תחת האימפריה הסלג'וקית. אף על פי כן, הוא ידוע מאוד במדינות רבות - איראן, תורכיה, אפגניסטאן, פקיסטאן והודו.

תוכן עניינים 1 חייו 2 תורותיו של רומי 3 יצירות עיקריות 4 השפעה

[עריכה] חייו

כשהמונגולים כבשו את אסיה המרכזית, אביו (בחלאל דין וולד, מלומד פופולרי) יצא לקוניה שבאנטליה, אחת מהמחוזות המערביים של האימפריה הסלג'וקית. בדרך לאנטליה הוא פגש את אטאר, משורר מיסטי פרסי מפורסם. לפגישה זו הייתה השפעה גדולה על מחשבתו של רומי, שהיה בן שמונה עשרה. רומי נשלח לדמשק ולחלב על מנת לרכוש השכלה דתית. אביו נעשה לראש מדרסה (בית ספר דתי) וכשאביו מת, רומי ירש אותו בגיל 25. הוא הוכשר בתורות דתיות ומיסטיות בידי סייד בורהאן א-דין, אך הייתה זו פגישתו עם הדרוויש שאמס טבריז ששינתה את חייו לחלוטין. אהבתו וצערו על מות שאמס מצאה את ביטויה במוזיקה, ריקוד ושירה לירית, ב'דיוואני שאמסי טבריזי'.

רומי בילה את רוב חייו באנטליה וגם סיים שם את יצירת המופת שלו. הוא מת ב-17 בדצמבר 1273 בקוניה, עיר שהייתה בשליטתם של התורכים הסלג'וקים, ונקבר על יד אביו. היה לו תפקיד חשוב בהעברת אנטליה הנוצרית-אורתודוקסית לאיסלאם.

[עריכה] תורותיו של רומי

הנושא המרכזי של הגותו, כמו זה של מיסטיקנים ומשוררים סופים אחרים בספרות הפרסית, הוא מושג התאווחיד (אחדות), וההתאחדות עם האהוב (השורש) שממנו הוא נקרע והופרד, ורצונו ותשוקתו לאיחוד מחדש.

[עריכה] יצירות עיקריות

חיבורו העיקרי של רומי הוא המסנאווי-יה מנאווי (חרוזים רוחניים), שיר בן שישה כרכים שסופים רבים רואים כשני בדרגתו רק לקוראן. למעשה, המסנאווי מכונה לעתים "הקוראן הפרסי". חיבורו הגדול האחר הוא הדיוואני שאמסי טאבריזי (יצירותיו של שאמס מטאבריז - על שם חברו, הדרוויש שאמס), בן כ-40,000 פסוקים. שני היצירות נחשבות כחשובות ביותר בספרות הפרסית. יש שטוענים כי שאמס נרצח בידי תלמידים של רומי שקנאו בו על קרבתו למורם.

פיהי מה פיה מורכב מנאומים של רומי בנושאים שונים. רומי עצמו לא כתב אותם, אלא הם נכתבו על ידי בנו או אחד מתלמידיו.

מג'ליסי סאבה (שבעה ישיבות) מכיל שבעה דרשות שניתנו באירועים שונים.

[עריכה] השפעה

חשיבותו של רומי מרחיקה הרבה מעבר לאזור הגיאוגרפי שבה הוא פעל. דוברים של השפה הפרסית באיראן, אפגניסטאן וטג'יקיסטאן רואים בו את אחד מהשמוררים הקלאסיים החשובים ביותר, וכהשפעה על משוררים במהלך ההיסטוריה. הייתה לו גם השפעה רבה על הספרות הטורקית. השירה שלו מהווה בסיס למוזיקה קלאסית איראנית ואפגאנית. עבור מערביים רבים, תורותיו הן ההקדמה הטובה ביותר לסופיות. המשורר הלאומי הפאקיסטאני, מוחמד איקבל (9 בנובמבר 1877 - 21 באפריל 1938) גם הושפע מיצירותיו של רומי וראה בו את מורו הרוחני.