גריגורי סמיונוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גריגורי מיכאילוביץ' סמיונוב (ברוסית Григорий Михайлович Семёнов) (נולד 25 בספטמבר 1890 - נתלה 30 באוגוסט 1946) היה ההטמאן של הקוזאקים הזאבאייקליים משנת 1919 עד אוקטובר 1920. היה אחד מראשי המתנגדים למשטר הקומוניסטי בסיביר בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
גריגורי סמיונוב נולד בכפר קורנז'ה, בנפת דורולגייבסקי, זבייקליה למשפחה מעורבת של קוזאקים ובוריאטים. כתוצאה, הוא שלט בשפות המונגוליות שסייעו לו לפקד על יחידות צבאיות בוריאטיות. את חינוכו הבסיסי קיבל בביתו.
[עריכה] קריירה צבאית
בין השנים 1908-1911 למד סמיונוב במכון הצבאי באורנבורג. לאחר מכן שירת במונגוליה שבה השתתף במרד נגד השלטון הסיני שכתוצאה ממנו מונגוליה החיצונית קיבלה את עצמאותה ב-11 בדצמבר 1911. ב-1914 הוסגו סמיונוב ורוסים אחרים ממונגוליה, כתוצאה מחשש רוסיה מהתגובה האירופית על מעורבותה בארגון המרד במונגוליה. סמיונוב ומפקדים רוסים אחרים הוחזרו לרוסיה ושירתו בזבייקליה.
בשנים 1914-1915 נלחם סמיונוב במלחמת העולם הראשונה בפולין והוענק לו עיטור גריגורי הקדוש. ב-1916 נשלח לקווקז והשתתף במסע לפרס. לאחר חזרתו במאי 1917 הוא הציע לארגן גדוד מונגולים ובוריאטים תחת פיקודו.
[עריכה] הטמאן ואנטי-בולשביק
לאחר מהפכת אוקטובר ארגן סמיונוב מרד כנגד הבולשביקים בתחנת הרכבת ברזובקה. לאחר שלא זכה לתמיכה ניכרת עזב את זבייקליה למנצ'וריה וארגן שם את הכוחות הנאמנים לו. ב-26 באוגוסט 1918 הצליח סמיונוב לכבוש את צ'יטה אובלאסט מידי הבולשביקים בסיוע בריגדה צ'כוסלובקית שמרדה בהם.
ב-9 במאי 1919 הכריז על עצמו כהטמאן של חיל הקוזאקים הזבייקליים בעיר צ'יטה. הוא לא שלח את חייליו לעזרת האדמירל קולצ'אק ואף ניסה ליצור קשרים טובים עם הקומוניסטים. בשנה זו הוא הכתיר עצמו בדרגת רב אלוף.
ב-4 בינואר 1920 הוא קיבל מהאדמירל קולצ'אק את התואר "מושל התחומים הרחוקים של האימפריה הרוסית", אך לא הצליח להתמודד עם הפרטיזנים הקומוניסטיים במחוזו שערכו 3 מבצעים גדולים בתקופה שבין אפריל ונובמבר 1920 במטרה לכבוש את צ'יטה. בסוף אוקטובר 1920 ההטמאן נאלץ לסגת מצ'יטה ובספטמבר 1921 ברח לסין מולדיווסטוק.
[עריכה] חייו בגלות
לאחר בריחתו לסין עבר סמיונוב לארצות הברית ומשם לקנדה וליפן, בה התגורר עד 1932. כאשר היפנים הקימו את מדינת מנצ'וקו בצפון סין, ההטמאן סמיונוב הוזמן לגור בעיר דיירן שבה הוא ישב עד אוגוסט 1945. הוא קיבל פנסיה חודשית בסך 1,000 ין יפני ותוארו היה ראש "איחוד הקוזאקים במזרח הרחוק". משנת 1934 הוא עבד גם במוסד לענינים רוסיים במנצ'וקו וכתב את ספר זכרונותיו "עלי: זכרונות, מחשבות ומסקנות" («О себе: Воспоминания, мысли и выводы») הוצא בחרבין בשנת 1938.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הציע סמיונוב, שהיה מזוהה עם היפנים, לארגן צבא תחת פיקודו שיעמוד לרשות סטלין בכדי להלחם בנאצים. סטלין לא רחש לו אמון והוא נעצר על-ידי חילים סובייטיים ואחרי שנה בכלא נתלה במוסקבה ב-30 לאוגוסט 1946. שלוש בנותיו נידונו ל 25 שנות מאסר. בנו, מיכאל, נרצח בכלא.
[עריכה] סמיונוב והיהודים
גריגורי סמיונוב לא היה אנטישמי במוצהר, אך למרות זאת מספר פוגרומים קרו במשך שלטונו. עד יוני 1919 סמיונוב לא התיר פעולות של תנועות לאומיות יהודיות בעיר צ'יטה. הוא ארגן גדוד יהודי בצ'יטה של 200 חיל למבצעים נגד פרטיזנים קומוניסטים.
[עריכה] ביבליוגרפיה
- Шерешевский Б. М. Разгром семёновщины (апрель – ноябрь 1920 г.). О роли Дальневосточной республики в борьбе за ликвидацию «читинской пробки» и объединение Дальнего Востока. Новосибирск, 1966.
- Познанский В. С. Очерки истории вооружённой борьбы Советов Сибири с контрреволюцией в 1917 – 1918 гг. Новосибирск, 1973.
- Кручинин А. С. К истории конфликта между А. В. Колчаком и Г. М. Сёменовым // История белой Сибири. Тезисы 4-й научной конференции. Кемерово, 2001.
