גניבת זרע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

גניבת זרע, בשיח במדינת ישראל, היא כניסה להריון בעקבות יחסי מין שבהם הגבר הניח שהם מוגנים מפני הריון, בזמן שהאישה התכוונה להרות מיחסי מין אלה (ובכך, לכאורה, השיגה את זרע הגבר במרמה).

[עריכה] גניבת זרע בספר בראשית

שניים מסיפורי ספר בראשית מתארים מקרים מובהקים של גניבת זרע.

בנות לוט

לאחר הפיכת סדום ועמורה, בנותיו של לוט חושבות בטעות שכל העולם כולו נחרב, ולכן הן משקות את לוט יין ומקיימות יחסי מין עימו, בשעה שהוא אינו מודע למעשיו, על מנת לדאוג להמשכיות המין האנושי. ממעשים אלו של גילוי עריות נוצרים שני עמים, מואב (מאב) ועמון, שנקרא בעת הולדתו בן-עמי (פרושו: "בנו של אבי"), שמרמז גם כן על מוצא הבן.

זהו תיאור המעשה בספר בראשית (יט, לא):

וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ. לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, אֶת-אֲבִיהֶן--יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ. וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט, מֵאֲבִיהֶן. וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב: הוּא אֲבִי-מוֹאָב, עַד-הַיּוֹם. וְהַצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי: הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן, עַד-הַיּוֹם.

חז"ל קישרו בין המתירנות המינית של עמי מואב ועמון לתחילת יצירתם, אך גם מביעים הבנה למעשיהן של בנות לוט, ומכנים את מעשה הבנות "עבירה לשמה", דהיינו - עבירה שנעשתה לשם שמים, לפחות מנקודת מבטן של הבנות - המשך קיום המין האנושי.

תמר אשת ער

תמר נישאה לער, בנו הבכור של יהודה, ולאחר מותו של ער נישאה לאחיו אונן. לאחר מות אונן היה על יהודה לתת לתמר את בנו השלישי, שלה, לפי כללי הייבום, אולם יהודה חשש שמא גם הוא ימות כשני אחיו. תמר, שרצתה להרות וללדת ילדים למשפחה זו, ישבה במקום הקרוי פתח עיניים, עטופה בצעיף כמנהג הזונות של אותם ימים, וחיכתה ליהודה שהיה אמור לעבור בדרך הזו. יהודה, שעבר בדרך ולא הכירה, התפתה לשכב עמה, לא לפני שהוא משאיר כבקשתה את חותמו, פתילו ומטהו, כערבון לתשלום גדי עיזים, שלא היה לו באותה עת.

משכב זנות זה הוביל להריון: "וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַתַּהַר לוֹ". כשהתגלה הריונה הבלתי צפוי של תמר, הודיעו ליהודה כי זנתה כלתו, והוא ציווה כמנהג הימים ההם להוציאה למוות בשריפה. בטרם ביצוע גזר הדין, חשפה תמר את זהות האב: "וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא--לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה". יהודה מודה בגלוי ואומר "צדקה ממני". כתוצאה מהריון זה נולדו תאומים, זרח ופרץ.

מגילת היוחסין של דוד המלך

בסופה של מגילת רות מוצגת מגילת היוחסין של דוד המלך:

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד.

עובד, סבו של דוד המלך, המתייחס אל פרץ מצד אביו ואל מואב מצד אמו, הוא צאצא של שני מעשי גניבת הזרע המתוארים לעיל.

[עריכה] במשפט בישראל

הטענה של "גניבת זרע" עולה במשפטים העוסקים בתביעת מזונות, שאותה מגיש הקטין שנולד כתוצאה ממעשה זה כנגד אביו, בדרך כלל באמצעות אמו. לעתים יש הסכמה בין הצדדים על נסיבות הכניסה להריון (כלומר גם האישה מאשרת שההריון היה ללא ידיעת האב), ולעתים יש חילוקי דעות גם בעניין זה: האב מציג את הכניסה להריון כ"גניבת זרע", ואילו האם מציגה זאת כתוצאה טבעית וצפויה של היחסים ביניהם.

הגישה של בתי המשפט בישראל בתביעת מזונות מסוג זה היא שהאב חייב במזונות ילדו, גם אם הילד נולד בנסיבות של "גניבת זרע". בלשונו של נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר: "גבר המקיים יחסי מין צריך להיות ער לכך כי בעשותו כן הוא נוטל על עצמו אחריות לכל התפתחות היכולה לנבוע בדרך הטבע מקיום היחסים. רצונו או אי-רצונו בהולדת ילד אינם רלוואנטיים, כי אין לאדם שליטה אבסולוטית באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום יחסי המין." (ע"א 5942/92 פלוני נ' אלמוני ופלונית, ניתן ב-10.8.94)

לעתים, בעקבות תביעת מזונות של הילד נגד האב, מגיש האב תביעה כנגד האם, שתפצה אותו על הנזק שנגרם לו כתוצאה מהמרמה שהפעילה נגדו. לגבר קושי ממשי להוכיח שאכן הייתה מרמה בקשרים ביניהם, ולכן עד כה לא הצליחה בישראל תביעת נזיקין מסוג זה.

תוצאה קיצונית של "גניבת זרע" מתוארת בדבריו של אדם שהורשע ברצח:

ואני ישבתי לשוחח איתה במשך כשלוש שעות שבהן הזעתי והוצאתי את נשמתי בכפי. היא דרשה בערך כ-100,000 דולר עבור 11 השנים הקודמות ודרשה סכומים בין 500 ל-700 דולר לחודש, כאשר זה כולל דברים נוספים. הסברתי לה שזה לא מקובל, שזה סה"כ גניבת זרע. הגענו למצב כזה שבו היא אמרה 'אפילו אם תהיה אסיר בבית סוהר, אתה תשלם לי כי זה מגיע לי'. בשלב הזה, אני הוצאתי את האקדח ויריתי בה בראשה. אי אפשר לענות אותי במשך כל החיים שלי ולעשות אותי סמרטוט או סחבה. אי לזאת סיימתי את הפרשה בצורה הזאת. (ע"פ 4269/99 יאיר אליהו רוזן נ' מדינת ישראל)