גזירות ת"ח ת"ט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גזירות ת"ח ת"ט - כינוי לפרעות אכזריים ורצח המוני של יהודים בשנים 1648-1649 במהלך התקוממות הקוזאקים והחקלאים הפיאודלים של דרום אוקראינה כנגד הממלכה המשעבדת, פולין, בהנהגתו של בוגדן חמלניצקי, או כפי שכונה בפי היהודים: "חמיל הרשע".

תוכן עניינים 1 רקע היסטורי 2 תיאור הפרעות 3 גזרות ת"ח ת"ט בספרות 4 ראו גם 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] רקע היסטורי

במאה ה-16 סופחה אוקראינה לפולין, והקוזאקים האוקראיניים שימשו כחיל הספר של פולין להגנה מפני פלישה מצד הממלכה העות'מאנית ו/או הטטרים מדרום מזרח. בתמורה לשירותם קיבלו הקוזאקים שכר ואוטונומיה דתית-מצפונית. פולין באותה תקופה הייתה ממלכה פאודלית, כלומר, שטחי המדינה חולקו בין אצילים שיכלו לעשות באחוזותיהם ככל העולה על רוחם, ובלבד שישלמו מיסים למלוכה. האצילים מינו חוכרים, ששכרו מהם אחוזות, כפרים וכיוצ"ב והיו אחראים על גביית המיסים באותו אזור; רבים מהחוכרים היו יהודים, וככאלה נתפסו כשליחי האצילים ואויבי האיכרים.

כשהחלה הממלכה הפולנית לאבד מהכנסותיה, הועלו המיסים, והשנאה לגובי המיסים עלתה. בנוסף, בשל הקשיים הכלכליים, הגבילה פולין את האחריות הצבאית ואת האוטונומיה של הקוזאקים. צומצם מספר החיילים וקצינים פולניים הוצבו מעליהם, ונעשה ניסיון לכפות על הקוזאקים את האמונה הקתולית (הקוזקים נמנו על מאמיני הכנסייה היוונית אורתודוכסית). הקוזאקים, שסבלו מההגבלות החדשות, הציבו למלך הפולני דרישה לחופש דת, לפטור מתשלום מיסים, ולאוטונומיה; המלך סירב, ובשנת 1647 (ת"ח לספירה היהודית) מרדו הקוזאקים. המורדים חברו לעות'מאנים לטטרים ולוולכים, אויביה המסורתיים של ממלכת פולין, והחלו לנוע לכיוון וורשה. במהלך התקדמותם צרפו אליהם את האיכרים האוקראינים המדוכאים, והמרד לבש צורה של מחאה עממית וכוון נגד האליטה הפולנית - המלך והאצילים.

[עריכה] תיאור הפרעות

המרד, שהחל כהפיכה עממית כנגד שיטת המשטר הפאודלית והכיבוש הפולני, הופנה גם כנגד היהודים, משום שנתפסו כנציגי המשטר -- ובהמשך, איבד המרד את אופיו המקורי והפך לסדרת פרעות כנגד יהודים באשר הם יהודים. הפרעות התאפינו באכזריות יתר הן מצד הקוזקים הפורעים והן מצד העם הפולני, שאמנם בחלקיו נלחם בפורעים אבל שש להסגיר את היהודים לידיהם. הפרעות כללו התעללות ביהודים חיים ובגופות המתים, הרג תינוקות, אונס נשים ונערות, עינוי ורצח הורים למול עיני ילדיהם וילדים למול עיני הוריהם, מכירה של יהודים רבים לעבדות ועוד. בספר "יוון מצולה" מאת נתן נטע בן משה הנובר, המתעד את המאורעות, מסופר על זוועות סאדיסטיות קשות, ובלשון המחבר:

"קצתם פשטו עורם מעליהם והבשר השליכו לכלבים, וקצתם קצצו ידיהם ורגליהם והשליכום על הדרך ועברו עליהם בקרונות ודרכום בסוסים, וקצתם פצעו בהם פצעים הרבה שלא יהיו כדי להמית והשליכום בחוץ שלא ימותו מהרה ויפרפרו בדמיהם עד שיצאה נשמתם. והרבה קברו בחייהם. ושחטו ילדים בחיק אימותם. והרבה ילדים קרעו לקרעים כדגים, ונשים מעוברות בקעו בטנם והוציאו העובר וחבטו בפניהן. וקצתן קרעו בטניהן ושמו חתול חי בתוך הבטן והניחון כך בחיים ותפרו הבטן וקצצו בהן ידיהן שלא יוציאו החתול חי מן הבטן, ותלו הילדים בדדי אימותם וקצת ילדים חתכו בשפוד וצלאום אצל האש והביאום אל אימותם שיאכלו מהם. ולפעמים לקחו מילדי העברים ועשו גשרים לעבור עליהם. לא הייתה מיתה משונה בעולם שלא עשו בהם, וכל ד' מיתות בית דין: סקילה, שרפה, הרג וחנק. והרבה לקחו הקדרים בשביה, ונשים ובתולות עינו ושכבו עם הנשים לפני האנשים, והבתולות והנשים היפות לקחו לשפחות ולאופות וקצת לנשים ולפילגשים" ("יְוֵן מצולה", פרק ד').

בפרעות נרצחו, על-פי ההערכות, מעל 100,000 יהודים, ונשרפו ונחרבו כשליש מהקהילות היהודיות בפולין ואוקראינה. הפרעות נחשבות כאסון שגבה את מספר הקורבנות היהודים הגדול ביותר מאז מרד בר כוכבא, וכאירוע מעצב בתולדות עם ישראל בכלל ובתולדות האנטישמיות בפרט.

רבים מהיהודים נשבו במהלך הפרעות, ויהדות העולם התגייסה כדי לשחררם בכסף. פדיון שבויים זה קירב את קהילות אשכנז וספרד. עם זאת, יש הטוענים כי הפרעות הכינו את הקרקע לתנועת השבתאות שהחלה זמן קצר לאחר מכן.

"אולם, לא בכל מקום נטבחו היהודים כצאן. בלבוב הגנו היהודים על חלק מחומת העיר, כשהם חמושים נשק, גרזנים וחרמשים, ואמנם בעיר זו ניצלו היהודים, כשהשלטון העירוני סירב להסגיר את היהודים. כן אירע גם במקומות אחרים, שבהם נטלו היהודים חלק פעיל בהגנה ובקרב. בפשמישל, קאמינץ-פודולסק, בוצ'אץ', חלם ומקומות אחרים סייעו הלוחמים היהודים בהדיפת המתקוממים. עדי ראיה, מספרים על תותחנים יהודים במספר ניכר, על יהודים מזוינים ברובים ובאבק שריפה ועל מעשי גבורה בקרב, שעוררו אף התפעלות מצד הגויים. אך על כולם עלה חלקם של היהודים בקרבות על העיר טולצ'ין הנצורה, ובוודאי היה שם עולה בידם להדוף את הפורעים, לולא הסגירם ה"בעל ברית" הפולני".

קידוש ה' בגזירות ת"ח-ת"ט, מרדכי אליאב, מחניים, גיליון מ"א, תש"ך

בעקבות הפרעות בוטלה האוטונומיה היהודית בפולין ונפגע מעמדם האזרחי של היהודים.

[עריכה] גזרות ת"ח ת"ט בספרות

גזרות ת"ח ת"ט נזכרות בכמה יצירות ספרותיות בעברית. המוכרות שבהן: "העבד" מאת יצחק בשביס זינגר, "קידוש השם" מאת שלום אש, והבלדה "בת הרב ואמה" מאת שאול טשרניחובסקי.

[עריכה] ראו גם

• פוגרום
• יהדות מזרח אירופה

[עריכה] לקריאה נוספת

• הנריק סנקביץ', באש ובחרב, הוצאת מסדה 1965, תל אביב.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• יְוֵן מצולה מאת נתן נטע בן משה הנובר (ראו פרק ד')
• קידוש ה' בגזירות ת"ח ות"ט מאת מרדכי אליאב (מחנים תש"ך)