שאול טשרניחובסקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שאול טשרניחובסקי (20 באוגוסט 1875 - 14 באוקטובר 1943), רופא, משורר עברי ומתרגם. נחשב לאחד מגדולי המשוררים העבריים ומזוהה עם שירת הטבע, וכמשורר שהושפע רבות מתרבות יוון העתיקה.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
שאול טשרניחובסקי נולד ב-י"ט באב תרל"ה (1875) בכפר מיכאילובקה – על גבול אוקראינה. תחילה למד בחדר מתוקן, ובגיל 10 עבר לבית ספר רוסי.
בשנת 1880 עבר לאודסה, שם למד עד שנת 1892 בבית ספר ממשלתי למסחר ובבית ספר כללי ללימודי שפות זרות. בשלב זה כבר כתב בלדות ופרסם את שיריו הראשונים. השיר הראשון שפרסם היה "בחלומי".
בשנת 1898 יצא לאור ספר השירים הראשון של טשרניחובסקי, "חזיונות ומנגינות". לימים, יצא חלק שני של הספר. ההקדמה הייתה מאת המבקר בריינין, שהילל את המחבר.
בשנים 1899 – 1906 למד רפואה באוניברסיטת היידלברג וסיים את לימודי הרפואה בלוזאן שבשווייץ. מכאן ואילך שילב את פעילותו כרופא עם פעילותו כמשורר עד סוף ימיו. לאחר סיום לימודיו חזר לאוקראינה, והיה רופא בחארקוב ובקייב. במלחמת העולם הראשונה שימש כרופא צבאי במינסק ובסנקט פטרבורג.
בשנים 1925 – 1932 היה בין עורכי עתון "התקופה" וכן ערך מדור רפואה באנציקלופדיה העברית אשכול.
בשנים 1929 – 1930 שהה בארצות הברית, וב-1931 עלה לארץ ישראל והשתקע בה לצמיתות. מלבד כמשורר, נודע טשרניחובסקי כמתרגם מעולה. להוקרה מיוחדת זכה תרגומו לאיליאדה ולאודיסיאה של הומרוס.
טשרניחובסקי שימש כרופא בגימנסיה הרצליה, ובסוף ימיו שימש כרופא של בתי הספר בתל אביב.
היה פעיל בארגוני הסופרים ואף חבר ב"ועד הלשון העברית". הוא היה גם העורך של ספר מונחים בעברית לרפואה ולמדעי הטבע.
שאול טשרניחובסקי נפטר בירושלים בט"ו תשרי תש"ד (1943).
לאחר מותו קבעה עירית ת"א פרס על שמו: פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת.
על שמו נקרא בית הסופר בת"א, מרכז אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל. כמו כן נקראים על שמו רחובות ביישובים רבים בארץ, וכן בתי ספר ביישובים.
[עריכה] יצירתו
בשירתו של טשרניחובסקי יש מיזוג של השפעת המורשת היהודית ומורשת תרבות העולם. הוא כותב על נושאים עבריים כמו "בעין דור", שיר על שאול המלך, שבא לבעלת האוב, המתאר בצורה דרמתית את מצבו של שאול באחרית ימיו. טשרניחובסקי היה מזוהה במיוחד עם דמותו של שאול, אולי בזכות שמו, והוא גם מתאר בשיר את נפילתם הטראגית של שאול ובניו בהר הגלבוע. מצד שני, בשיר "לנוכח פסל אפולו" מוכיח המשורר את זיקתו לתרבות יוון והוא מזדהה עם היופי שהיא מייצגת ואפילו סוגד לה.
טשרניחובסקי הוא המשורר העברי שמזוהה יותר מכל משורר עברי אחר עם הסונטה. אחת מסוג היצירות שלו היא "כליל סונטות", סונטה שבנוייה מ-15 סונטות כמספר השורות בסונטה רגילה, ועוד סונטה שהשורות הראשונות ב-15 הקודמות יוצרות סונטה העומדת בפני עצמה.
"כלילי הסונטות" הן על נושא מסוים (כמו,"על הדם", "לשמש").
עם כל נהייתו לתרבות העולם, הזדהה גם טשרניחובסקי עם גורל עמו. לאחר שהגיעו הידיעות הראשונות על השואה המתחוללת באירופה, כתב את השירים "הרוגי טירמוניא", ואת "בלדות וורמיזא" שהביאו לידי בטוי את רחשי לבו על הגורל הטראגי של העם היהודי. הוא היה מחובר מאוד בשיריו לציונות ולתחיית העם היהודי בארצו, כפי שכתב בשיר "אני מאמין" (הידוע כ"שחקי שחקי"): "ישוב יפרח אז גם עמי, ובארץ יקום דור. ברזל כבליו יוסר מנו. עין בעין יראה אור". לקראת סוף ימיו חיבר מספר פואמות כשבמרכזן תמונות מנוף הילדות שלו. פואמות אלו, ובעצם ניתן לכנותן אידיליות, הן מפאר יצירתו השירית. האידיליות שלו משמשות דוגמה ומופת לכל האידיליות שנכתבו בלשון העברית.
רבים משיריו הולחנו על ידי טובי המלחינים העבריים כמו נחום נרדי (השיר "גינה לי"), שלמה ארצי (השירים בביצועו "אומרים ישנה ארץ", "אילאיל", "את אינך יודעת"), נעמי שמר (השירים "אומרים ישנה ארץ", "הוי ארצי מולדתי"), צביקה פיק ("שושנת פלאים"), שלמה גרוניך ("העולם בזכותו של מי קיים"), שמוליק קראוס ("בת הרב ואימה"), ואחרים.
תקופת אודסה (1890-1899): בשנת 1892 החל לפרסם את שיריו הראשונים בעברית בכתבי עת עבריים. בשנת 1892 יצא לאור ספרו הראשון "חזיונות ומנגינות א'". טשרניחובסקי שקד להכניס לשירה העברית המתחדשת מגוון רחב של תבניות קלאסיות שלא היו נהוגות עד כה בשפה העברית. ביצירותיו מתקופה זו הוא עשה שימוש בתבניות האלגיה, הבלדה, הסונטה והאידיליה, תוך הקפדה על עושר לשוני ועל תבניות משקל.
מתוך "בליל זה ליל אופל", נכתב באודיסה, 1805
"בליל זה אופל, ליל חשכת – תהום זרו לו סהר ונגוהות, כענקי בלהות מתנשאות ברום שיטות- השדרה הגבוהות."
תקופת הידלברג-לוזאן (1899-1906): טשרניחובסקי כתב בתקופה זו את מיטב הפואמות והאידיליות הידועות בספרות העברית: "בין המצרים", "ברוך ממגנצה", "לביבות", "ברית מילה" ו"כחום היום". יצירותיו ידועות בשילוב שבין המורשת והמסורת היהודית לבין אידיאל היופי ההלני.
מתוך "מחזיונות נביא- השקר", נכתב בהידלברג
"ולנביאים כה אמר אלוהים אלוהי: אמרתם: נבאנו לאמת- והיה הזרע שרעתם לסס, ואכל את עמי עד תמס."
תקופת רוסיה (1906-1922): בשנת 1922, בשל תנאי קיום קשים, נאלץ לעזוב את רוסיה. למרות זאת המשיך ביצירתו הספרותית ובאותה תקופה הרבה לתרגם את מיטב יצירות העולם, תוך הקפדה על המשמעות המילולית ועל אמצעי אומנותיים כגון משקל, מצלול ודרכי עיצוב. טשרניחובסקי דאג להעשיר את הספרות העברית בתחום השירה העממית, המיתולוגיה היוונית, הדרמה והליריקה. בין תרגומיו נמנים: תרגום "האיליאדה" ו"האודיסאה" להומרוס, "אדיפוס המלך" לסופוקלס, "עלילות גילגמש", יצירות של גֶתֶה ("רינקה שועל"), יצירות של מולייר ("החולה המדומה") ושל שייקספיר ("מקבת").
מתוך "מנגינה לי", נכתב במינסק ,1916
"מנגינה לי ומנגינה לי מימים שמכבר, ממדבר ים, מקרן אור, ממחזות על נהר כבר, הדוקת אש ורטובת גיל ורבתי איל שטפתני זו. מהבהבת בי: עלה, וצלח ופעל!"
תקופת ברלין (1923-1931): באותם שנים כתב טשרניחובסקי את קובץ שירי הילדים שלו "החליל" וכן, את המחזה "בר כוכבא". כמו כן כתב גם את שיריו הציונים הנלהבים "וצדקתם הבנים הצעירים" ואת שירו המפורסם "אומרים ישנה ארץ" שזכה לעיבוד וללחן.
מתוך "אומרים ישנה ארץ"
"אומרים: ישנה ארץ, ארץ שכורת שמש--- איה אותה ארץ, איפה אותה שמש?"
בתקופה זו כונסו כל כתביו בעשרה כרכים, על פי החלטת הוועד הפועל הציוני, כאות הוקרה על פעילותו והשפעתו בתנועת התחייה הלאומית.
מתוך "הפעמונים", נכתב בברלין, 1925
"אל רעם פעמונים-קול קורא לדם. בם -בם! בם- בם! הבקעה העיר! הידמקים הכריעו לטבח הקהילה – העם נשא הביזה בשקים."
תקופת ארץ ישראל (1931-1943): עם עלייתו לארץ דבק טשרניחובסקי בשפה העברית וסרב ליצור בשפה אחרת. עם עלייתו ארצה ניכרת תקופת מה של שקט ספרותי עד להסתגלותו לכללי השפה החדשים. הוא עבר מכתיבה בהגייה אשכנזית לכתיבה בהגייה ספרדית. יצירתו האפית הגדולה "עמא דדהבא" נכתבה על פי כללים אלה.
מתוך "בוכים התנים...", נכתב בתל אביב, 1934
"הסכת ושמע! במחשכים בגנים מיליל ובוכה אחד התנים.
בוכה , בכיה- יתומה... מסביב אופל- אפלות, אין קשב, אין שביב."
טשרניחובסקי כתב כבר בראשית דרכו שירים על ארץ ישראל. השיר "חיים חדשים" נכתב באודיסה ב- 1892. שיר זה ושירים אחרים בתקופת אודיסה נכתבו בסגנון מסורתי נאמן לשירת "חובבי ציון", שירים סנטימנטליים בהם מובע חלום.
בספרו הראשון כתב טשרניחובסקי ארבעה שירים הנוגעים בארץ ישראל: "שיר ערש", "חיים חדשים", "על קברי" ו"בין השמשות". אלו הם שירים לאומיים בהם מתלכדים ציורי הטבע עם תקוות האומה. המשורר מביע את תקוותו שהאומה תחדש נעוריה על אדמתה ההיסטורית ותשוב אל הטבע.
באידיליות שלו מתאר טשרניחובסקי באהדה ובהומור את ההווי היהודי הגלותי-מסורתי. ב"ברית מילה", "כחום היום" וב"לביבות". אך מתחת לפני השטח נשמעת נימת ביקורת כלפי התרבות היהודית, הגלותית והמסורת הכובלת. טשרניחובסקי כותב "זקן העם - אלוהיו זקן עמו".
מתוך האידיליה "לביבות":
"אכן בוקר, שאין דוגמתו רבים , אז היה וראשון בחדשי האביב, הנאוה על שדמות אוקרינה, שדמות וערבות נרחבות כים!- ומי זה הראשון, ראשון לכל, אשר ראה את חמדת הבוקר הרענן,"
בקובץ השירים השלישי "שירים" מציג טשרניחובסקי דמות אדם יהודי גיבור "ברוך ממגנצה" (1902) יהודי שגורלו מייצג את הטרגדיות של העם היהודי. אך גם יהודי שאינו רואה בייסורי הגלות ובסבל השעבוד דין גזור משמים, אין הוא מקבל את צדקת הדין והייסורים באהבה. היהודי החדש נוסח "ברוך ממגנצה" אינו רוצה לראות בכל הפורענות הבאה עליו ולשתוק. הוא פועל באלימות ושורף. קובץ שיריו האחרון "כוכבי שמים רחוקים" פורסם לאחר מותו.
[עריכה] לקריאה נוספת
- שאול טשרניחובסקי, כתבי טשרניחובסקי, הוצאת עם עובד
- אברהם שאנן, שאול טשרניחובסקי - מונוגרפיה, הוצאת הקיבוץ המאוחד
- אליהו ציפר, קונקורדנציה לשירת טשרניחובסקי, הוצאת חצב, תשס"ד.
[עריכה] מחזות שתרגם
- בכור השטן , מאת ג'ורג' ברנרד שאו, בימוי צבי פרידלנד, תפאורה מנחם שמי, הוצג בהבימה, בשנת 1931.
- הלילה השניים עשר , מאת ויליאם שייקספיר, בימוי מיכאיל צ'כוב, הבימה, 1930.
- אדיפוס המלך , מאת סופוקלס, בימוי טיירון גאטרי, תפאורה שלום סבא, הבימה, 1947.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דינה ציונית, שאול טשרניחובסקי, באתר הסיפריה הוירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- תרגומי שאול טשרניחובסקי בפרויקט בן-יהודה
- שאול טשרניחובסקי, באתר המכון לתרגום ספרות עברית
