גוסטב לה בון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גוסטב לה בון (7 במאי 1841 - 13 בדצמבר 1931), פסיכולוג חברתי וסוציולוג צרפתי.
גוסטב לה בון נולד בעיר נוז'אן-לה-רוטרו במחוז אר-א-לואר שבצפון צרפת. אחרי שסיים את לימודי הרפואה סייר ברחבי אירופה, אסיה וצפון אפריקה וכתב ספרים בנושאי ארכיאולוגיה ואנתרופולוגיה. הצלחתו הראשונה הייתה יצירתו "החוקים הפסיכולוגיים של התפתחות העמים" (1894). בספרו זה הוא פיתח את ההשקפות כי ההיסטוריה היא תוצאה של מאפיינים לאומיים וגזעיים, וכי הכוח השולט בהתפתחות החברתית איננו ההיגיון כי אם הרגשות. בספרו הנודע "הפסיכולוגיה של ההמון" (1895) הוא טוען כי אישיותו של היחיד נטמעת בדעת הקהל השולטת, וכי התנהגות ההמון היא רגשית מעיקרה, וחלשה מבחינה הגיונית.
ב-1902 החל לה בון בסדרת פגישות שבועיות שבהן לקחו חלק אנשי שם מכל המקצועות שדנו בענייני השעה, ובהם פול ואלרי, אנרי ברגסון, ריימון פואנקרה (נשיא צרפת וראש ממשלתה לעתיד), ואחיינו אנרי פואנקרה שהיה מתמטיקאי ומדען מפורסם. לנין קרא את לה בון כשהיה בצרפת ב-1905.
לרעיונתיו של לה בון הייתה השפעה חשובה על התפתחות תורת הפסיכולוגיה החברתית. ספרו של זיגמונד פרויד "פסיכולוגיה חברתית וניתוח האגו" (1921) מבוסס על ביקורת רעיונותיו של לה בון. מוסוליני קרא את לה בון, והיטלר עשה שימוש לצרכי התעמולה הנאצית בניתוח התנהגות ההמון שהוצג בכתביו של לה בון. מן הראוי לציין כי לה בון מעיד על עצמו שאין הוא מושפע מדעות ומתאוריות, אלא מנסה לנתח את המציאות. הוא טוען שלמרות נחיתות ההמון במה שנוגע לחשיבה הגיונית "דבר אינו כה מסוכן עבור האומה כמו רפורמות גדולות".
גוסטב לה בון נפטר בפריז ב-1931.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: גוסטב לה בון |
