אנרי ברגסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנרי לואי ברגסון (18 באוקטובר 1859 – 4 בינואר 1941) היה פילוסוף צרפתי משפיע, אך לא התאים מבחינות רבות לתנועות הרוחניות של זמנו.
תוכן עניינים |
[עריכה] ארבע יצירות עיקריות
ברגסון נולד בפריז כנצר למשפחת רבנים יהודים מפולין - אמו הייתה בת למשפחה יהודית אנגליה ואת ילדותו המוקדמת עבר בלונדון. כתוצאה מכך שלט בשתי שפות אם - אנגלית וצרפתית, עובדה שסייעה בידו לאחר פרסומו כאשר כל תרגומי ספריו לשפת האנגלית נערכו ואושרו על ידו. לפני גיל תשע, הוריו חצו את התעלה והתיישבו בצרפת, וברגסון הפך לאזרח של הרפובליקה.
חייו של ברגסון היו חיים שקטים וחסרי תהפוכות של פרופסור צרפתי, ונקודות הציון העיקריות בחייו היו הפרסום של ארבעת יצירותיו החשובות, הראשון ב-1889, "זמן ובחירה חופשית" (נקרא גם: "מסה על הנתונים הבלתי אמצעיים של התודעה"), ואז "חומר וזכרון" ב-1896, "אבולוציה יוצרת" ב-1907 ולבסוף "שני מקורות למוסר ודת" ב-1932.
[עריכה] לימודים וקריירה
ברגסון למד בין השנים 1868 ל-1878 ב"לייסי פוטיין", בפריז, שהיום שמו ה"לייסי קונדורסה". בזמן לימודיו שם הוא קיבל פרס על עבודתו המדעית ועוד פרס, כשהיה בן 18, על פתירת בעיה מתמטית. דבר זה ארע ב-1877, והפתרון פורסם בשנה שלאחר מכן ה"אנאלס דה מתמטיק". פתרון זה מעניין בתור הדבר הראשון שהוא פרסם. לאחר התלבטות מסוימת לגבי הקריירה שלו, והאם לעסוק במדעי הרוח או הטבע, הוא החליט לכיון מדעי הרוח, וכשהיה בן 19 התקבל ל"אקול נורמל סופרייר" המפורסם. כשהיה שם הוא קיבל תואר של "לייסנס-א-לטרס", ולאחר מכן "אגרגיישן דה פילוסופי" ב-1881.
באותה שנה הוא קיבל עבודה כמורה ב"לייסי" באנגר, הבירה העתיקה של אנז'ו. שנתיים מאוחר יותר הוא השתקע ב"חייסי בלייס-פסקל" בקלרמונט-פרנד, הבירה של ה"דפרטמנט" (מחוז) של פוי-דה-דום.
שנה לאחר הגיעו לשם, ברגסון הראה את יכולתו במדעי הרוח בפרסום מהדורה מעולה של מובאות מלוקרטיוס, עם מחקר ביקורתי של הטקסט והפילוסופיה של המשורר (1884), חיבור שהמהדורות החוזרות שלו היו ראייה מספיקה לחשיבות שלה בחינוך הקלאסי בצרפת. בזמן שלימד והרצה בחלק זה של הארץ (מחוז אוברגן), ברגסון מצא זמן ללימוד עצמאי ויצירה מקורית. הוא היה עסוק במאמרו "זמן ובחירה חופשית" (Essai sur les données immediates de la conscience). מאמר זה הוא הגיש כדוקטורט לאוניברסיטת פריז ב-1889. החיבור פורסם באותו שנה על ידי פליקס אלקאן, מוציא לאור פריזאי, בסדרתו "ספריית פילוסופיה עכשווית".
ברגסון התיישב שוב פעם בפריז, ולאחר שלימד במשך כמה חודשים בקלוג' העירוני, הידוע כ"קולג' רולי", הוא קיבל מינוי ב"לייסי הנרי-קווטר", שם הוא נשאר במשך שמונה שנים. ב-1896 הוא פירסם את חיבורו הגדול השני, "חומר וזכרון", חיבור קשה אך מבריק זה, חוקר את פעולתו של מוח, עורך ניתוח של התחושה והזכרון, ומגיע לבחינה של בעיות הקשר בין הגוף לשכל. ברגסון עסק במחקר במשך שנים לפני פרסום כל אחד משלושת חיבוריו הגדולים. הדבר אמור בעיקר לגבי "חומר וזכרון", שם הוא מראה הכרות מעמיקה עם המחקר הפתלוגי של זמנו, ושחלק גדול ממנו נעשה בצרפת גופא.
ב-1898 מונה ברגסון ל"מייטרה דה קונפרנסס" במקום שבו למד, ה"אקול נורמל סופריור", ולאחר מכן קיבל משרת פרופסור. בשנה 1900 הוא היה לפרופסור בקולג' דה פראנס היוקרתי, שם הוא קיבל את הקתדרה לפילוסופיה יוונית.
בקונגרס הבינלאומי הראשון לפילוסופיה, שנערך בפריז בחמשת הימים הראשונים של אוגוסט, 1900, ברגסון הקריא מאמר קצר אך חשוב, "מקורות פסיכולוגיים לאמונה בחוקי הסיבתיות". ב-1901 פליקס אלקאן פירסם חיבור שהתפרסם קודם לכן בריביו דה פריז, שכותרתו "הצחוק", אחד מהיצירות הקטנות החשובות ביותר של ברגסון. מאמר זה על המשמעות של ההומור בוסס על הרצאה שהוא העביר לפני זמן רב, באוברגן. לימוד המאמר חיוני להבנה כיצד של תובנות החיים של ברגסון, והפסקאות העוסקות במקום האמנות בחיים חשובות.
ב-1901 נבחר ברגסון לאקדמי דה סיינסס מורלס א פוליטיקס, ונעשה לחבר המוסד. ב-1903 הוא כתב ל"ריביו דה מטפזיק א דה מורל" מאמר חשוב מאוד שכותרתו "הקדמה למטפיזיקה", שיכול לשמש כהקדמה ללימוד של שלושת ספרים הגדולים.
עם מותו של הסוציולוג גבריאל טרד ב-1904, ברגסון ירש אותו בקתדרה של פילוסופיה מודרנית. החיבור השלישי שלו, "אבולוציה יוצרת", הופיע ב-1907, והוא ללא ספק הספר החשוב ביותר. הוא אחד מהתרומות החשובות ביותר להבנה הפילוסופית של האבולוציה. עד 1918 יצאו 21 מהדורות של ספר זה, הוא תרם מאוד להגברת הפופולריות שלו בעולם האקדמי ובציבור הכללי.
[עריכה] יחס לג'יימס ולפרגמטיזם
ברגסון הגיע ללונדון ב-1908, וביקר את ויליאם ג'יימס, הפילוסוף האמריקאי מהרווארד, שהיה בוגר מברגסון ב-17 שנה, ועזר מאוד בהסבת תשומת לב הקהל האנגלו-אמריקאי לפרופסור הצרפתי. פגישה זו הייתה מעניינת ואנו מוצאים את התרשמותו של ברגסון במכתביו: "אדם כה צנוע, אך גאון כל כך מבחינה אינטלקטואלית! יש לי תחושה חזקה, כי הנטייה שהוא התמקד בה היא שתגבר, וכי התקופה הנוכחית תהיה נקודת מפנה בהיסטוריה של הפילוסופיה". יש קשרים ברורים בין יצירתו של ג'יימס לזו של ברגסון, ויתכן כי ברגסון שאב מג'יימס, לדוגמה ממאמר של ג'יימס הטוען כי המחשבה היא שטף של הכרה, שהשכל מעוות על ידי הכנסתו לתבניות של מושגים. אך ברגסון טען כי הוא לא קרא את מאמר זה כלל, וכנראה ששני ההוגים פיתחו את הגותם באופן עצמאי עד סוף המאה. אף ששניהם הסכימו לגבי דחיית המטודה האינטלקטואלית, והמחשבה שלוגיקה היא המדד היחיד שאליו יש לפנות, שני ההוגים אינם כה דומים אחד לשני כפי שנראה, ומושגים מטפיזיים רבים במשנתו של ברגסון לא היו מובנים לג'יימס. כמו כן, ברגסון לא היה פרגמטיסט כלל, בניגוד לג'יימס.
בשנים הבאות ברגסון הגיע לארצות הברית ולאנגליה והרצה שם, וספריו תורגמו לשפות רבות. ב-1914 נבחר לחבר ב"אקדמי פרנסיס". הוא גם מונה לנשיא של ה"אקדמי דה סיינסס מורלס א פוליטיקס".
ברגסון העמיד תלמידים שונים רבים, ובצרפת תנועות כמו נאו-קתוליות ומודרניזם מצד אחד, וסינדיקליזם מצד שני, ניסו להשתמש ברעיונות המרכזיים של הגותו. כמו כן הגותו נוכסה על ידי הוגים מרקסיסטים וסוציאליסטיים, ונטען כי סוף סוף יש הרמוניה בין הפילוסופיה האישית למהפכה החברתית. כמו כן, תנועות דתיות ליברליות התעניינו בהגותו, אף שמוסדות דתיים שמרניים יותר, כמו הכנסייה הקתולית, שהאמינה כי תומאס אקווינס הוא סוף פסוק בכל הנוגע לפילוסופיה, הכניסה את ספריו של ברגסון ל"אינדקס הספרים האסורים" (1 ביוני, 1914).
ברגסון המשיך לעבוד בשנות המלחמה, ואף פירסם את דעותיו לגביה. לאחר המלחמה הוא קיבץ את מאמריו לשני כרכים. ב-1927 זכה ברגסון בפרס נובל לספרות.
לאחר שפרש מהקולג' שבו לימד, פרסומו של ברגסון שקע, אף שהוא המשיך לפרסם. בזמן שלטון וישי, הוא העדיף לדחות את כל הכיבודים שהוא קיבל בעבר, על מנת שלא להיות פטור מהחוקים האנטישמיים שממשלת וישי העבירה. אף שהוא רצה להמיר את דתו לקתוליות, הוא לא עשה זאת על מנת להראות סולידריות עם אחיו היהודים.
במותו, ערך כומר קתולי את טקס הקבורה, על פי בקשתו. הוא קבור בבית הקברות "סימטייר דה גרשה", הוטס-דה-סין.
[עריכה] מספריו של ברגסון בעברית:
- הצחוק, תרגם יעקב לוי, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1975.
- ההתפתחות היוצרת, תרגם יוסף אור, מגנס, ירושלים, 1978.
- כתבי הנרי ברגסון, תל אביב, 1947.
- מחשבה ותנועה, מסות והרצאות, תרגם יעקב לוי, ירושלים, 1953.
- מסה על הנתונים הבלתי אמצעיים של התודעה ("זמן ובחירה חופשית"), תרגם יוסף אור, ירושלים, 1977.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- Laughter : An Essay on the Meaning of the Comic - גירסה אנגלית של המאמר שלו לקריאה ברשת.
- אנרי ברגסון באתר פרס נובל
| הקודם: גרציה דלדה |
פרס נובל לספרות 1927 |
הבא: סיגריד אונדסט |
