ארתור רופין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארתור רופין (1876 - 1943), מנהיג ציוני, כלכלן וסוציולוג. ארתור רופין נולד בעיר ראבי'ץ שהיתה אז בפרוסיה למשפחה מסורתית אמידה אשר ירדה מנכסיה. בגיל 15 הפסיק את לימודיו, ועבד בבית מסחר גדול לתבואות. בהמשך, הוא חזר לספסל הלימודים באוניברסיטת ברלין ובאוניברסיטת האלה.
ב-1902 קיבל תואר ד"ר על מחקרו "דרוויניזם ומדעי החברה".
ב-1904 מונה למזכיר הכללי של החברה לסטטיסטיקה יהודית.
ב-1905 הצטרף רופין להסתדרות הציונית, וב 1907 הוא נשלח על ידי דוד וולפסון, נשיא ההסתדרות הציונית, לחקור את מצב היישוב בארץ ישראל ולבדוק את האפשרויות לפיתוח החקלאות והתעשייה. בשנת 1908 עלה ארתור רופין לארץ. בהתאם להחלטת הקונגרס הציוני השמיני, הוא הקים ביפו את "המשרד הארצישראלי" שמטרתו הייתה לכוון ולנהל את כל פעולות ההתיישבות של התנועה הציונית העולמית.
רופין יזם את ההתיישבות הקבוצתית בדגניה ובכנרת, את עליית יהודי תימן, את מתן ההלוואה הראשונה ל"אחוזת בית" היא תל אביב, את ייסוד קיבוץ מרחביה, את הקמת "חברת הכשרת היישוב" ועוד. היה חבר "ועד הצירים" וההנהלה הציונית. ניהל את מחלקת ההתיישבות היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית וראשה בשנים 1935-1933.
היה ממייסדי "ברית שלום" ומהמטיפים למדינה דו-לאומית אולם פרש מהברית לאחר טבח חברון ומהומות-הדמים באב תרפ"ט (אוגוסט 1929), ומאז סירב אף לדון בוויתור כלשהו על עליית יהודים לארץ ישראל ורכישת קרקעות. נפטר בירושלים בשנת 1943, ונטמן בבית הקברות של דגניה א'.
על שמו הקיבוץ כפר רופין שבעמק בית שאן, בית הספר החקלאי בבית ירח שליד דגניה, המכללה מדרשת רופין בעמק חפר ורחובות בערי הארץ, ובעיר הולדתו שבגרמניה.
