ארתור נוויל צ'מברליין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ארתור נוויל צ'מברליין (18 במרץ 1869 - 9 בנובמבר 1940), מדינאי בריטי, שהיה ראש ממשלת בריטניה בתקופה של טרום מלחמת העולם השנייה ובשנה הראשונה להתנהלותה (1939 - 1940).

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
2 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] ילדות, נעורים ותחילת הקריירה הפוליטית

צ'מברליין נולד בעיר בירמינגהם כבנו הבכור של ראש העיר, ג'וזף צ'מברליין מנישואיו השניים. מנישואיו הראשונים של אביו נולד אחיו למחצה של צ'מברליין, סיר אוסטן צ'מברליין, אף הוא מדינאי בזכות עצמו.

בשנת 1915 קיבל צ'מברליין בעצמו את תפקיד ראש העיר בירמינגהם, לאחר קריירה מוצלחת בתחום העיסקי. הוא שירת כשר האוצר בין 1923 ו 1934, ושוב בין השנים 1931 ו 1937, והיה שר הבריאות בשנת 1923 ושוב בין 1924 ל 1929 ובשנת 1931. הוא הפך לראש ממשלת בריטניה ב-28 במאי 1937 לאחר התפטרותו של קודמו בתפקיד, סטנלי בולדווין. מספר ימים לאחר מכן מונה גם לראש המפלגה השמרנית.

[עריכה] מדיניות החוץ בתקופתו

עם עלייתו לשלטון החליט צ'מברליין לקחת חלק פעיל יותר מקודמו במדיניות החוץ, והחל בכך ששלח את איש סודו, הלורד הליפקס, שמונה לאחר מכן לשר החוץ, לפגישה עם היטלר שהתקיימה ב19 בנובמבר 1937. הפגישה אותתה להיטלר כי ראש הממשלה הבריטי, מאמין בפייסנות (Appeasement), מדיניות שבה נקטו מדינאים צרפתים ובריטים מאותה התקופה, ולפיה, אם ימולאו דרישותיו של היטלר, הרי שזה לא יפתח במלחמה נוספת, דבר שממנו חששו הפייסנים. תפיסתו של צ'מברליין את היטלר הייתה תפיסה נאיבית, והוא לא הבין עד כמה מוכן היטלר לשקר ולרמות כדי להשיג את מטרותיו, עד שהיה מאוחר מדי. מבחינת האישיות הייתה זו התנגשות בין הג'נטלמן האנגלי המושלם, העומד במילתו, ובין אדם זדוני ומרושע, הלומד כל חולשה של העומד מולו במשא ומתן, ומנצל אותה עד תומה.

צ'מברליין נקט לכל אורך כהונתו במדיניות הפיוס והדבר ניכר הן ביחסו להיטלר בעת החתימה על הסכם מינכן, הן ביחסו כלפי ערביי ארץ ישראל והטרור שהפעילו כלפי יהודי הארץ במאורעות 1936-1939.

מדיניות הפייסנות של צ'מברליין ניכרת יותר מכל בהסכמתו לסיפוח צ'כוסלובקיה, כפי שנקבע בהסכם מינכן (וכפי שיפורט להלן), אולם את השלמתו של צ'מברליין עם מעשיו של היטלר, מעשים שהפרו חוזה חתום (חוזה ורסאי), ניתן היה לראות עוד בשנים שלפני חתימת הסכם מינכן. בשנים אלו התחמש הוורמאכט מעל ומעבר למותר לו, ברוכשו ובבנותו צוללות, טנקים ומטוסי קרב רבים. במרץ 1938 ביצע היטלר את האנשלוס (סיפוח אוסטריה) כשצרפת, ברית המועצות ואנגליה של צ'מברליין מתבוננות בנעשה באפס מעשה, ויתרה מכך, בעת שהתקדמה גרמניה לעבר סיפוחה האלים של אוסטריה, נשא צ'מברליין נאום בבית הנבחרים ובו אמר כי אינו מתכוון להתערב בהסכמה בין שני מדינאים (היטלר, וראש הממשלה האוסטרי קורט שושניג) שמטרתה לשפר את היחסים בין שתי המדינות. הערה זו הראתה על אחת מן השתיים - אדישות עילאית לנעשה מחוץ לבריטניה, או נאיביות שאין שני לה. בפועל הייתה מדיניות הפיוס שילוב של שתי תכונות אלו שמצאו את ביטוין הממצה באישיותו של צ'מברליין.

דרישתו הבאה של היטלר הייתה מכוונת לעבר צ'כוסלובקיה. היטלר טען כי חלק ניכר מצ'כוסלובקיה (המכונה "חבל הסודטים") הינו בעל רוב של תושבים ממוצא אתני גרמני, וכי יש לספחם ל"רייך". אין לדעת עד כמה העריך צ'מברליין את נחישותו של היטלר, ועד כמה ידע על שאיפותיו הטריטוריאליות, אולם ברור כי בשלב זה כוחו של הוורמאכט נתפס כגדול בהרבה מזה שהיה בפועל, ובכל אופן, כגדול מכוחה של בריטניה באותה עת, וזאת הן אצל הבריטים (מה שגרם לחוסר נחישות, ולגמישות במשא ומתן), והן אצל היטלר עצמו (אשר העריך את כוחו הערכת יתר, ולכן ניהל מדיניות אגרסיבית ותוקפנית מתוך הערכה כי אם יהיה עימות - ינצח בו). להערכה זו לא היה שותף המטה הכללי הגרמני, אשר גורמים מרכזיים בו קשרו קשר להדחתו של היטלר אם זה יורה על פתיחה במלחמה, בה העריכו כי הוורמאכט לא יוכל לעמוד כנגד צבאות אנגליה וצרפת. לא ניתן להמעיט בחשיבות כוחו של הצבא הצ'כי, אשר היה צבא מודרני וממוכן, אשר ביצר את גבולו עם גרמניה, והיה באפשרותו באותה העת להתנגד בצורה ראויה לכוח הפולש, עד לקבלת הסיוע מצרפת ומבריטניה.

[עריכה] הסכם מינכן

ערך מורחב – הסכם מינכן

נוויל צ'מברליין אוחז בידו את הסכם מינכן בשובו מגרמניה. ספטמבר 1938

אל מול דרישותיו של היטלר בעניין צ'כוסלובקיה, שהלכו ונעשו בעלות אופי תוקפני, הגיב צ'מברליין בתערובת של הססנות ופייסנות. משנתן היטלר אולטימטום לפיו על הצ'כים למסור לידיו את חבל הסודטים עד ליום 28 בספטמבר 1938, הגיב צ'מברליין בנאום לאומה בו השתקפה סלידתו ממלחמה ורצונו למנוע אותה בכל מחיר: "מה איום, דמיוני ובלתי מתקבל על הדעת שאנו חופרים כאן חפירות ומודדים מסכות גז בגלל מריבה בארץ רחוקה ובין אנשים שאין אנו יודעים עליהם דבר... מלחמה היא דבר איום, ומן ההכרח שיהיה לנו ברור מאוד, בטרם נפתח בה, כי באמת עניינים גדולים הם המונחים על הכף". ברוח זו שלח היטלר לצ'מברליין מכתב נוסף בו הציע כינוסה של ועידה, לדיון במשבר שהעלו דרישותיו. בוועידה ישתתפו נציגי ארבע מעצמות - ראשי ממשלת בריטניה וצרפת, ה"דוצ'ה" האיטלקי מוסוליני, וה"פיהרר" הגרמני, היטלר.

בינתיים המשיכו הצדדים להיערך למלחמה, להזיז את כוחותיהם אל קווי הגבול, ולגייס את צבאותיהם. בלונדון נחפרו מקלטים, ובפריס היו תחנות הרכבת מלאות באנשים המנסים לצאת מן העיר. האווירה הייתה כשל ערב מלחמה.

הוועידה עצמה החלה ב-29 בספטמבר בשעת הצהריים. מהלכה היה פשוט למדי. היא כללה הסכמה פורמלית לתת להיטלר את כל אשר יבקש, כהסכמה, כביכול להצעתו של "המתווך הנייטרלי" מוסוליני, אשר נוסחה במשרד החוץ הגרמני. היטלר סירב אף לדון בשאלות כגון מתן פיצויים לצ'כוסלובקיה על הרכוש שנגזל ממנה, או מתן אפשרות לצ'כים אתניים שיצאו מן החבל לקחת עמם את רכושם. היטלר סירב לאפשר אף המצאותו של נציג צ'כי בוועידה עצמה, אך הוסכם כי נציג כזה יוכל לחכות "בחדר הסמוך". עם סיום הוועידה נלקחה מפה לנציגים צ'כים אלו, ועליה סומנו החלקים שעל צ'כיה למסור מייד לידי היטלר.

בשעות הקטנות של ליל ה-29-30 בספטמבר, חתמו הצדדים על הסכמי מינכן. לאחר החתימה התעקש צ'מברליין להמשיך ולדון עם היטלר בעניינים הנוגעים לשלום העולם, והחתים אותו על פיסת נייר בה נאמר כי בריטניה וגרמניה מתחייבות שלא לצאת לעולם למלחמה זו כנגד רעותה.

צ'מברליין שב ללונדון במטוס, ונשא נאום בפני קהל נלהב בשדה התעופה. כשהוא אוחז במטריה שחורה (שהפכה לסמל לכניעה המבישה, ולדימוי הויזואלי המזוהה ביותר עם אישיותו של צ'מברליין עד ימינו אלו), הכריז את הכרזתו הידועה לשימצה כי הוא הביא לעולם "שלום בזמננו", ונופף בפיסת הנייר עליה חתם היטלר. ההסכם זכה לשבחים נלהבים הן בבריטניה והן בעולם. בין המשבחים היו האפיפיור פיוס האחד עשר, ראש ממשלת אירלנד אמון דה ולירה, ונשיא ארצות הברית פרנקלין דלנו רוזוולט. צ'מברליין זכה לשיאים של פופולריות מבית, והתקבל כמנצח אצל המלך ג'ורג' השישי.

[עריכה] תפקידו של נוויל צ'מברליין לאחר מינכן

גם לאחר מינכן המשיך צ'מברליין במדיניות של שב ואל תעשה, וזאת אף לאחר שהיטלר, תוך הפרה גסה של כל הסכם שנערך עמו, "פרש את חסותו" על מה שנותר מצ'כיה ומסלובקיה, במרץ 1939. רק שלושה ימים לאחר סיפוח צ'כוסלובקיה הגישה הממשלה הבריטית "מחאה רשמית" לגרמניה.

ה"באה בתור" ברשימת הכיבושים הטריטוריאלים שסימן לעצמו היטלר הייתה פולין. במרץ 1939, בסמוך ליום הולדתו השבעים, הבין צ'מברליין כפי הנראה, כי אין מנוס מהחלטה תקיפה בעניין זה, וכי הדרך בה ניסה לצעוד עד עתה תוביל אך לאסון. ב-31 במרץ 1939, שבועיים ויומיים לאחר כניסת הכוחות הגרמניים לפראג, נשא צ'מברליין נאום בו הבהיר כי בריטניה תפעל בכוח כנגד כל פעולה שתאיים על עצמאות פולין. הדרך למלחמת העולם השנייה נסללה עתה באופן רשמי.

אין לדעת עד כמה ניסה צ'מברליין מלכתחילה לנצל את הזמן שיקנה עבורו הסכם מינכן על מנת להביא לחימושה מחדש והתעצמותה הצבאית של בריטניה. (ואמנם, בתקופה זו, שיפרה בריטניה במידת מה את מוכנותה הצבאית למלחמה הממשמשת ובאה) ועד כמה היה קורבן לריטוריקה הפייסנית שלו עצמו. מכל מקום, עם כניסתו של היטלר לפראג, ודרישותיו הטריטוריאליות בפולין, היה צ'מברליין נחוש בדעתו לעשות כל שביכולתו על מנת לעצרו.

כאשר פלשה גרמניה לפולין ב1 בספטמבר 1939, נתן צ'מברליין אולטימטום לגרמניה להסיג את כוחותיה. משפקע האולטימטום, בצהרי יום 3 בספטמבר, הכריז צ'מברליין כי אנגליה מצויה במלחמה. בנאום בבית הנבחרים שנשא באותו היום הודה צ'מברליין כי כל עמלו במשך שנים היה לשוא, והודיע כי מעתה יקדיש את כל כוחו ומרצו למיגורו של ההיטלריזם. הוא לא זכה לכך.

[עריכה] התפטרות וסיום הקריירה

לאחר כיבושה של פולין בידי הנאצים, החלה תקופה בת כחצי שנה של "המלחמה המזויפת" או בגרמנית "זיצקריג". במהלך תקופה זו ביצע הצבא הבריטי מספר מבצעים כושלים, וביניהם מבצע נפל, באפריל 1940 לכיבוש צפון נורבגיה לאחר כיבוש דרום המדינה על ידי הגרמנים. הכישלון הצורב בנורבגיה הביא למשבר קואליציוני, ולקריאות להתפטרותו של צ'מברליין. ב7 במאי 1940, נשא חבר הבית ליאו אמרי (לאחר מכן השר האחראי לענייני המזרח הרחוק במהלך יתר המלחמה, ובאופן מפתיע היה אף אביו של הבוגד ג'ון אמרי) נאום בו ייחס את האחריות לכשלון לצ'מברליין באופן אישי וסיים במילותיו המפורסמות של אוליבר קרומוול אל חברי "הפרלמנט הארוך": "ישבת יותר מדי על כסאך בהתחשב בתועלת שהבאת. הסתלק, אני אומר, ותן לנו לסיים עמך. למען השם - לך". גם ראש הממשלה בזמן מלחמת העולם הראשונה דייוויד לויד ג'ורג' אמר: "ראש הממשלה צריך לתת דוגמה להקרבה, כי אין דבר שיכול לתרום לניצחון במלחמה זו יותר מאשר אם הוא יקריב את חותם שלטונו"

בעקבות ההתמרמרות גברו בקריאות להקמת ממשלת אחדות לאומית בהשתתפות מפלגת הלייבור. אנשי הלייבור הסכימו להצטרף לממשלה, אך לא תחת צ'מברליין. ב-10 במאי 1940, החלה הפלישה הגרמנית להולנד, בלגיה וצרפת. עוד באותו היום הגיש צ'מברליין את התפטרותו למלך ופינה תא מקומו כראש הממשלה לוינסטון צ'רצ'יל. עם זאת, הודיע כי הוא יוסיף להחזיק בתפקיד ראש המפלגה השמרנית ושר האוצר. מנהיגים רבים מן הליברלים והלייבור ואף חברים רבים מהמפלגה השמרנית הודיעו כי יסרבו לשבת בממשלה בה לצ'מברליין כוח כה רב. צ'רצ'יל נענה להם ומינה אותו לשר האחראי על מועצת המלך - תפקיד טקסי בעיקרו.

שבור נפשית הוא סבל גם מהתדרדרות גופנית וביולי אותה שנה נאלץ לעבור ניתוח להסרת גידול סרטני בבטנו. ב-3 באוקטובר הכריחה אותו מחלתו לוותר על התפקידים שבהם החזיק עד אותה עת. הוא נפטר ב-9 בנובמבר 1940, בגיל 71.

ב12 בנובמבר 1940, נשא וינסטון צ'רצ'יל נאום בפרלמנט, ובו הספיד את צ'מברליין באלו המילים:

"נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין, באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון. אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה? הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם - אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו במחיר סיכון גדול וודאי במחיר אישי."